מצב מורכב מהחיים - מה דעתכם?
חברים יקרים, מה דעתכם על מה שיש לי לספר כאן. אשמח לשמוע: עוד יום בעבודה. כ-30 דקות מהיום הזה ביליתי בלנסות לפתור בעיה מורכבת. ועוד כמה שעות אחרי לעכל ולסלק את השאריות הרגשיות. ביום הולדתו קיבל בני, שרוך, מעין וממני במתנה שבעה כרטיסים ללונה פארק. השגנו אותם במחיר מוזל. שרוך שמח מאוד, וכמעט אפילו חיבק את עין (!!!). והנה מגיע הזמן לעשות משהו עם הכרטיסים האלה. ושרוך, שאימו לא נוהגת, כי היא לא נוהגת כי היא לא, מצפה ממני שאקח אותו וכמה מחבריו לכיתה ללונה פארק לחגוג על הכרטיסים. יופי. מעולה. אבל מה עם חד-קרן ופרד, הילדים של עין? האם הוא מוכן לתת להם שני כרטיסים שגם הם יבואו? בסך הכל, זו מתנה מאיתנו, ואלה זמנים שבהם אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לקנות כרטיסים במחיר מלא, ולא היינו חכמים מספיק פשוט לשים שני כרטיסים בצד שלא יהיו חלק מהמתנה שלו. שאלתי את שרוך אם הוא מוכן להקצות שניים מתוך שבעת הכרטיסים לחד קרן ופרד. "לחד קרן כן, אבל לפרד לא", אמר שרוך. כי אני כועס עליו. שתבינו, עד לפני חודש וחצי, שרוך היה נכנס אלינו הביתה והולך ישר לפרד. הוא לא בא אלינו, הוא בא לפרד. אבל עבר ביניהם חתול שחור ומאז הם ברוגז. אז לא, ממש לא מוכן לתת כרטיס לפרד. אז מה לדעתכם אני צריך לעשות בשבת הקרובה: 1. לקום בבוקר, ולקחת את שרוך וחד קרן והחברים של שרוך ללונה פרק ולהשאיר את פרד בבית פגוע מחוסר הנדיבות של שרוך? 2. לקחת רק את שרוך, ולהשאיר את חד קרן בבית יחד עם פרד כדי שינחמו אחד את השני על חוסר נדיבותו של שרוך? 3. להודיע לשרוך שאם הוא לא מוכן להיות נדיב עם הכרטיס לפרד, שימצא לעצמו סידור עצמאי להגיע ללונה בזמנים שהוא אצל אמא שלו. זו המתנה שלו,נכון, ומתנות לא לוקחים בחזרה, אבל אני לא מוכן לעזור לשרוך לפתוח בונבויירה שהוא לא מוכן לחלק עם אף אחד אצלי בבית. אז שאמא שלו, אפילו שהיא לא נוהגת, תארגן לו הסעה ללונה פרק עם החברים שלו, והכרטיסים שלו. מעניין מה דעתכם. אולי יש לכם תסריטים נוספים? אני בחרתי ב-3. שרוך לא אהב את זה, וטרק לי את הטלפון, ואפילו שהתנצל, ניסה לעשות קצת סחיטה אמוציונלית נוסח "לא איכפת לך ממני, רק מהם". לשמחתי, כבר לא עובדת עלי הטכניקה הזו. ועוד דבר שהטריד, זה לראות כמה זה הטריד את עין. כמה התגובה של שרוך ציערה והכעיסה אותה. אני כל כך לא אוהב לעמוד במקום הזה. אפילו שעניינית אני שלם לגמרי עם ההחלטה שלי ובעניין הזה עומד לצידה מולו, אבל לראות מישהו שאתה כל כך אוהב, מרגיש כל כך כועס ופגוע מהילד שלך - זה לא קל. לא קל בכלל.
חברים יקרים, מה דעתכם על מה שיש לי לספר כאן. אשמח לשמוע: עוד יום בעבודה. כ-30 דקות מהיום הזה ביליתי בלנסות לפתור בעיה מורכבת. ועוד כמה שעות אחרי לעכל ולסלק את השאריות הרגשיות. ביום הולדתו קיבל בני, שרוך, מעין וממני במתנה שבעה כרטיסים ללונה פארק. השגנו אותם במחיר מוזל. שרוך שמח מאוד, וכמעט אפילו חיבק את עין (!!!). והנה מגיע הזמן לעשות משהו עם הכרטיסים האלה. ושרוך, שאימו לא נוהגת, כי היא לא נוהגת כי היא לא, מצפה ממני שאקח אותו וכמה מחבריו לכיתה ללונה פארק לחגוג על הכרטיסים. יופי. מעולה. אבל מה עם חד-קרן ופרד, הילדים של עין? האם הוא מוכן לתת להם שני כרטיסים שגם הם יבואו? בסך הכל, זו מתנה מאיתנו, ואלה זמנים שבהם אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לקנות כרטיסים במחיר מלא, ולא היינו חכמים מספיק פשוט לשים שני כרטיסים בצד שלא יהיו חלק מהמתנה שלו. שאלתי את שרוך אם הוא מוכן להקצות שניים מתוך שבעת הכרטיסים לחד קרן ופרד. "לחד קרן כן, אבל לפרד לא", אמר שרוך. כי אני כועס עליו. שתבינו, עד לפני חודש וחצי, שרוך היה נכנס אלינו הביתה והולך ישר לפרד. הוא לא בא אלינו, הוא בא לפרד. אבל עבר ביניהם חתול שחור ומאז הם ברוגז. אז לא, ממש לא מוכן לתת כרטיס לפרד. אז מה לדעתכם אני צריך לעשות בשבת הקרובה: 1. לקום בבוקר, ולקחת את שרוך וחד קרן והחברים של שרוך ללונה פרק ולהשאיר את פרד בבית פגוע מחוסר הנדיבות של שרוך? 2. לקחת רק את שרוך, ולהשאיר את חד קרן בבית יחד עם פרד כדי שינחמו אחד את השני על חוסר נדיבותו של שרוך? 3. להודיע לשרוך שאם הוא לא מוכן להיות נדיב עם הכרטיס לפרד, שימצא לעצמו סידור עצמאי להגיע ללונה בזמנים שהוא אצל אמא שלו. זו המתנה שלו,נכון, ומתנות לא לוקחים בחזרה, אבל אני לא מוכן לעזור לשרוך לפתוח בונבויירה שהוא לא מוכן לחלק עם אף אחד אצלי בבית. אז שאמא שלו, אפילו שהיא לא נוהגת, תארגן לו הסעה ללונה פרק עם החברים שלו, והכרטיסים שלו. מעניין מה דעתכם. אולי יש לכם תסריטים נוספים? אני בחרתי ב-3. שרוך לא אהב את זה, וטרק לי את הטלפון, ואפילו שהתנצל, ניסה לעשות קצת סחיטה אמוציונלית נוסח "לא איכפת לך ממני, רק מהם". לשמחתי, כבר לא עובדת עלי הטכניקה הזו. ועוד דבר שהטריד, זה לראות כמה זה הטריד את עין. כמה התגובה של שרוך ציערה והכעיסה אותה. אני כל כך לא אוהב לעמוד במקום הזה. אפילו שעניינית אני שלם לגמרי עם ההחלטה שלי ובעניין הזה עומד לצידה מולו, אבל לראות מישהו שאתה כל כך אוהב, מרגיש כל כך כועס ופגוע מהילד שלך - זה לא קל. לא קל בכלל.