מצב מורכב...
יש לי אח בן 30, מופנם בצורה חריגה, מאז שהוא תינוק הוא היה עדין ושקט. כשהיה ילד היה מופנם וביישן ללא בטחון עצמי, וללא יכולת הסתגלות חברתית.
תמיד חשבנו שהוא יפתח עם הזמן אך להפך... הוא נסגר יותר ויותר. נראה שכל אינטרקציה חברתית הופכת עברו לטראומה, גם בבית הספר, וגם ב2 עבודות שהחזיק בהן ימים ספורים.
הבעיה החמירה מאוד עם הזמן,
היום שיגרת יומו של אחי הוא כזה: בבוקר מתעורר בשעה לא קבועה, יוצא לשירותים,לאכול ומסתגר בחדרו עד למחורת, ללא חברים כלל, ללא עבודה, לא יוצא כלל מהבית. זה מצב שנמשך מעל 8 שנים , וניראה לי שהוא הולך ותנוון חברתית ואולו גם מתנוון בבחינות אחרות !!!!
הוא לא מדבר עם האחים ועם ההורים , חוץ ממשפטים קצרים ,מתעצבן מהר על לא כלום, ומסתגר בחדרו. אין לו פייסבוק והוא לא מחובר לשום רשת חברתית כך שהוא מנותק גם מהעולם הורטואלי.
חשוב לציין שהוא לא עבר טראומה.
לא מאובחן מבחינה פסכיטרית.
ניראה שהחוסר ביטחון עצמי שלו הוביל אותו יגון שאולה לכדי מצב פסיכוטי??!! לא יודע... חושש..
כשרצינו לעזור לו הוא, אפילו להוציא אותו מהבית הוא מסרב בעצבנות "לא רוצה לא רוצה לא רוצה..." ומסתגר בחדרו.
אני רוצה לברר: איך אפשר להגיע אילו ולעזור לו, אמי לא מאמינה שהוא צריך טיפול ופוטרת את זה "הוא כבר אדם בוגר מה ניתן לעשות" אך בפועל הבנאדם נרקב!!
איך ניתן לעזור לו למרות שהוא לא רוצה עזרה? אולי הוא נכון לקבל עזרה אם יפנו אילו בצורה מסויימת? אולי דרך לא קונבנציונלית?
למי צריך לפנות?
מישהוא מכיר דרך יצירתית למצב הזה?
כי לא ניתן לכפות על אדם לקבל אבחון / טיפול, אך מצד שני יכול להיות שמשהוא יכול לתת לי פתרון יצרתי שנכון כידי לעזור לאחי?
חששתי מאוד לשאול את השאלה כבר כמה שנים, כי זה ניראה לי "חפירה"..
אבל אני מחפש דרך נכונה לעזור לו.
בבקשה את עצתכם
תודה רבה מראש
יש לי אח בן 30, מופנם בצורה חריגה, מאז שהוא תינוק הוא היה עדין ושקט. כשהיה ילד היה מופנם וביישן ללא בטחון עצמי, וללא יכולת הסתגלות חברתית.
תמיד חשבנו שהוא יפתח עם הזמן אך להפך... הוא נסגר יותר ויותר. נראה שכל אינטרקציה חברתית הופכת עברו לטראומה, גם בבית הספר, וגם ב2 עבודות שהחזיק בהן ימים ספורים.
הבעיה החמירה מאוד עם הזמן,
היום שיגרת יומו של אחי הוא כזה: בבוקר מתעורר בשעה לא קבועה, יוצא לשירותים,לאכול ומסתגר בחדרו עד למחורת, ללא חברים כלל, ללא עבודה, לא יוצא כלל מהבית. זה מצב שנמשך מעל 8 שנים , וניראה לי שהוא הולך ותנוון חברתית ואולו גם מתנוון בבחינות אחרות !!!!
הוא לא מדבר עם האחים ועם ההורים , חוץ ממשפטים קצרים ,מתעצבן מהר על לא כלום, ומסתגר בחדרו. אין לו פייסבוק והוא לא מחובר לשום רשת חברתית כך שהוא מנותק גם מהעולם הורטואלי.
חשוב לציין שהוא לא עבר טראומה.
לא מאובחן מבחינה פסכיטרית.
ניראה שהחוסר ביטחון עצמי שלו הוביל אותו יגון שאולה לכדי מצב פסיכוטי??!! לא יודע... חושש..
כשרצינו לעזור לו הוא, אפילו להוציא אותו מהבית הוא מסרב בעצבנות "לא רוצה לא רוצה לא רוצה..." ומסתגר בחדרו.
אני רוצה לברר: איך אפשר להגיע אילו ולעזור לו, אמי לא מאמינה שהוא צריך טיפול ופוטרת את זה "הוא כבר אדם בוגר מה ניתן לעשות" אך בפועל הבנאדם נרקב!!
איך ניתן לעזור לו למרות שהוא לא רוצה עזרה? אולי הוא נכון לקבל עזרה אם יפנו אילו בצורה מסויימת? אולי דרך לא קונבנציונלית?
למי צריך לפנות?
מישהוא מכיר דרך יצירתית למצב הזה?
כי לא ניתן לכפות על אדם לקבל אבחון / טיפול, אך מצד שני יכול להיות שמשהוא יכול לתת לי פתרון יצרתי שנכון כידי לעזור לאחי?
חששתי מאוד לשאול את השאלה כבר כמה שנים, כי זה ניראה לי "חפירה"..
אבל אני מחפש דרך נכונה לעזור לו.
בבקשה את עצתכם
תודה רבה מראש