מצב נפשי קשה

[dinabr]

שלום דלית

שלום דלית.אנחנו גרים בקריות.יש לנו ילד בן 15 שאובחן כאספרגר לפני חצי שנה.האם יש לך מידע על משפחות כאלה בצפון?

 

[yonitbrk]

מצב נפשי קשה

שלום לכם חברים לא יודעת מה קרה לי אבל פשוט נשברתי. היום נשברתי.נשבר לי מכל הריצות שלא נגמרות עם הילדים וסביבם. נשבר לי מהמסגרת של החינוך המיוחד. לא יודעת כאשר הכנסתי את עומר שלי ( התאום האספרגרי) למסגרת החנ"מ קיוויתי ששם ידעו איך לעבוד איתו ושעבודה אינטנסיבית ויום יומית תעזור לו ותשפר את הבעיות שלו אבל מסתבר שהילד יותר חזק מכל מטפלת או גננת וכשהוא לא רוצה הוא פשוט לא נותן להתקרב אליו ולא נותן לצוות לעבוד איתו . שנה שעברה ניסיתי להיות הסייעת הצמודה המשלבת שלו ובאמת אחרי חצי שנה בה רצתי פעמיים בשבוע לגן ראינו תוצאות ושיפור בהתנהגות ובעבודה שלו עם הצוות. השנה כנראה ואצטרך שוב להתחיל לרוץ לגן היות ושוב הוא מסרב לעבוד עם הצוות (מדובר בצוות חדש וידועות לנו בעיות ההסתגלות שלו למקומות או אנשים חדשים ). הבוקר פניתי לבריאות הנפש העירונית כדי לפתוח לו תיק ולקבוע פגישה עם הפסיכיאטרית שעובדת שם מטעם המרפאה של ד"ר אגש בנ"צ ונמסר לי על קיומה של מסגרת אינטנסיבית לאוטיסטים במקום ושם נערכים שני מפגשים בשבוע עם הילד ועובדים איתו בצורת הטיפול שתתאים לו, בין היתר יקבל תרפיה וכן ריפוי בעיסוק היות ובגן הוא מסרב לקבל את הטיפול אבל הקבלה למקום כרוכה בהמתנה ארוכה של קרוב לחמישה חודשים וזה יכניס אותנו לקיץ ולדאגה לסידור לשאר הילדים כשנצטרך לרוצ איתו וטיפול אינטנסיבי לוקח לפעמים גם שנתיים מה שאומר שזה יצריך ממני להשאר עוד שנה בבית היות ואצטרך לרוצ איתו פעמיים בשבוע ולהעדר ממקום עבודה . מה עוד שגם עם התאום השני אנחנו בדרך לשם ויתכן שגם אותו נכניס לשם. בקיצור נמאס לי אין לי מושג באיזו הוצאה כספית מדובר ומה גובה התשלום לטיפול שכזה. פשוט נכנסתי למין black out ולדיכאון לא נורמאלי. אני מאוד רוצה לבכות אבל משום מה לא מצליח לי ואני חייבת קצת להוציא החוצה אז הנה. סליחה על האורך והנדנוד פשוט אין לי כתובת אחרת. תודה.

 

[מיכל של יואב]

../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif

 

[אדית האחת]

../images/Emo24.gif../images/Emo7.gif../images/Emo23.gif אנחנו איתך

 

[תלמה פינץ]

קחי לךאת הזמן לבדוק ולהחליט../images/Emo140.gif../images/Emo127.gif

היי yonitbrk, אני כל כך מבינה אותך, ולכולנו יש תקופות כאלה- קשיי הסתגלות שלהם, רגרסיות, התארגנויות טיפוליות ומה לא. מחזקת את ידייך, שתבדקי טוב ותקבלי יותר מידע לפני שתחליטי.. אצלנו קשה לומר "קחי זאת בקלות",אך אני באמת ממליצה לך להעזר בכל מי שאת יכולה, לקבל הדרכה בפרשת הדרכים הזו ולקחת לך את הזמן להחלטה. לא נראה לי שזה רעיון כל כך מוצלח שתתווכי אותו כל הזמן. אך ייתכן שאת צריכה לשבת קצת יותר עם הצוות הקיים, לתדרך אותם לגבי הרגישויות הקטנות והגדולות של בנייך ואולי אפילו לתת להם טיפים בכתב. נסי לראות עם עצמך, באיזו מידה את יכולה לחזור למקצועך, אולי רק פעמיים- שלוש בשבוע. היות ואת יכולה במקצועך למצוא משרה חלקית, אולי החזרה למעגל העבודה תיתן לך "פוש" קדימה לאיזון המתחים. אצלי זה עובד כך... שולחת לך

ומקווה שתמצאי לך את הזמן קצת גם עבור עצמך.

 

[קטרין שוורץ]

../images/Emo23.gif../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif../images/Emo24.gif