מצווה ענקית תמורה גבוהה

מצווה ענקית תמורה גבוהה

שלום לכולם, הייתי שמחה לעזרה שלכם. אם אתם מכירים אישה שרוצה לעזור לזוג צעיר להגשים חלום להביא ילד לעולם ולהיות אם פונדקאית אני אשמח שהיא תיצור איתי קשר. התגמול הוא גבוה ביותר ומצווה ענקית! היא צריכה להיות אישה נשואה/ גרושה/רווקה/ אלמנה, בגילאי 22-38 שחוותה לידה אחת לפחות אך לא יותר משלוש לידות.
לילך 073-2903762
 

בראדשו00

New member
זה לא הפורום כנראה.... מאחלת לכם

הרבה הצלחה בדרך ושתזכו להגשים את חלומכם!!!

כדאי אגב לדעתי להסדיר זאת דרך עמותות שגם מגינות עליכם ויש חוזה וכו לא? לא כ"כ מבינה בזה...... בכל מקרה בהצלחה
 
הייתי משכירה את גופי תמורת בצע כסף..

אבל נראה לי שהיית מפטרת אותי אחרי 3 חודשים כי אני לא מהאלו שיתרגשו מכל אלוטרסאונד ומכל בעיטה, זו עבודה כמו כל עבודה בעיני.

אבל:
1. נראה לי שזוגי יתפלץ, במיוחד כי הוא רוצה אחד משלו ולא יעזור לי להסביר לו שזה שונה כי זו עבודה
2. אין לי ילד אחד
3. אני מוכרת בציבור, התחתנתי עם עו״ד בישראל כך שחתונתם לא מוכרת ע״י הרשויות.
 

mirit2468

New member
להיפך

אם בשבילך זו עבודה אז את תהיי מצויינת כי לא יהיו שום סרטים כשתצטרכי למסור את הילד ותוכלי לחשוב בהגיון.
מצד שני את לא יודעת מה יכול להשתנות בך כשאת בהריון כי זה שינוי גדול בגוף.
אני הייתי כמו שאת אומרת, מבחינתי ההריון והלידה היו כמו עבודה, בלידה כששאלו אותי אם אני רוצה שבבי קרח משהו אז אמרתי להם שלא, אני רוצה "גומרים-הולכים".
 
אז הנה העדכון

דיברתי עם זוגי, עקרונית אין לו בעיה עם זה אבל קודם הוא רוצה אחד משלו... אמרתי לך שזה לא יצליח
 

liqueur1

New member
שאלה קטנה

האם זה היה בשליטתך בכלל - שיטת "גומרים הולכים" ?
הרי לפי כל העדויות והבדיקות המדעיות, כאשר אשה נמצאת במצבי הריון ולידה, רמות ההורמונים שלה מטפסות לשמיים ומשפיעות על תחושותיה והתנהגותה.
לכן עם כל הגישה הפרקטית-שכלתנית שלך, שאני אגב בהחלט מכבדת אותה, קצת תמוה בעיניי שההורמונים לא השפיעו עלייך בכלל, כאילו היית לגמרי בשליטה.
או שאולי יש לך סף רגישות מאד גבוה כלומר שאת חסינה להשפעתם של חומרים כימיים מסוימים המופרשים בגוף ?
 

mirit2468

New member
שאלה טובה

בתחילת ההריון כשעוד לא ידעתי שאני בהריון, כעסתי יום אחד על בעלי נורא. מה זה נורא, הרגשתי שה-TOP OF MY HEAD עומד לעוף מהמקום ושאני מסוגלת לשאוג עליו כאילו אין מחר (לא עשיתי את זה, אבל אז הבנתי שאולי אני בהריון).
לא קרו לי יותר דברים כאלה במהלך ההריון ובכלל הייתי מאוד מאוזנת בלי מצבי רוח או רגשנות יתר. זה לא שאני לא בן אדם שמתרגש או צועק או כועס אבל לא הייתי כך יותר מתמיד בהריון.
אני חושבת שהסיבה לכך היא שהתעקשתי באדיקות לאזן את בלוטת התריס שלי וכל חריגה במדדים או בהרגשה שלי לכיוון שלא מצא חן בעיני נגמרה בזה שהכרחתי את הרופא להתאים לי את המינון (בלי תירוצים של "טוב את בהריון אז זה הגיוני שכך וכך"). אני חושבת שעם בלוטת תריס מאוזנת נוטים הרבה פחות לכל מיני תנודות במצבי רוח.
הפעם היחידה שאני זוכרת שבכיתי נורא היה כשקראתי על החתולה ששפכו עליה חומצה. אבל אני לא בטוחה שלא הייתי נורא בוכה מזה גם לא בהריון.
לגבי השפעה של חומרים - מצד אחד אני מרגישה שקפאין לא משפיע עלי, כלומר הוא לא מעורר אותי, ומצד שני יש חומרים שמשפיעים עלי מאוד. החומר שנתנו לי בלידה בשביל הזירוז, שהוא בעצם הורמון סינתטי, השפיע עלי כל כך, שהיו חייבים להוריד לי את המינון מיד וכל פעם שהעלו אותו קצת ראו שינויים גדולים.
אז זה כנראה שילוב של כל מיני דברים, גם של איזון של בלוטת התריס, גם אופי, גם של לבוא מאוד מוכנה מראש מבחינת ידע.
אבל זה לא שידעתי שזה יהיה ככה, ושימי לב שגם כתבתי לטופיפי שהיא לא באמת יודעת מה עלול להשתנות בה בהריון.
 
אוו אני יודעת.. כמה שאני יודעת

הסיבה שבכל התקופה שלקחתי הורמונים למניעת הריון לא עשיתי הפסקות לווסת הן שאני אדם שונה לחלוטין בזמן הווסת, דר גייקל ומיסיס הייד.

אמרו לי שבהריון זה פי כמה וכמה.. אז אני יכולה לתאר לעצמי שאני בטח אהיה בן אדם בלתי נסבל להיות לידו, משוגע, לא נורמלי, גם ככה אני לוקחת 150 מ"ג של אלטרוקסין ביום...

אבל לחלוטין, אני לא הופכת להיות חובבת ילודים, אם כבר אז הם אפילו עוד יותר מעצבנים אותי. ובאופן כללי בא לי למות בכל פעם שיש לי ווסת... שונאת ווסת... איכס... מגעיל, מעצבן ומחליש...ומסכנים כל האנשים שסביבי
 
למעלה