מצוות מחיית עמלק ושורש האמונה היהודית

[davidmaur]

מצוות מחיית עמלק ושורש האמונה היהודית

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך, ויזנב בך כל-הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים. והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה' א-להיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח (דברים-כה יז-יט). נשאלת השאלה מה המשמעות המעשית של מצווה זו כאשר אין יותר עם עמלקי? הרי עם זה נכחד למעשה ואין לו זכר. מכאן יש להסיק שלהלכה זו-כמו בשתי ההלכות לעיל- יש משמעות שונה לגמרי מפרושה הפשוט ואין כוונתה הוראה מעשית מה לעשות במציאות כפי שניתן ללמוד מהפשט. אין בכוונתי לדון על הטעמים של מצווה זו ואיך התורה מצדיקה מה שנקרא בפי ה"הומניסטים" רצח עם. הרי אין לי הרבה לחדש בנושא. התורה בעצמה מספקת טעם למחיית עמלק ורבותינו ז"ל הרבו לדרוש פרשה זו ולמה אין לראות במצווה זו הוראה אכזרית או כפי שאומרים היום "פקודה בלתי חוקית בעליל". ברצוני להתמקד בהשוואה בין שני האזכורים שבתורה של פרשת עמלק (הראשון בספר שמות והשני בספר דברים) ולהראות מהשוואה זו לימוד חשוב ביותר. ראשית, ראוי לשים לב לשתי עובדות בפרשתנו שבספר דברים: א. חיוב מחיית עמלק חל על ישראל ב. הכתוב נותן טעם למצוות מחיית עמלק : עמלק פוגע בחלשים ללא שום סיבה או תועלת. לעומת זאת בספר שמות אותה פרשה נכתבת בצורה שונה לגמרי : ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים. ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי. ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר. א. משימת מחיית עמלק חלה על הקב"ה. ב. רצונו של הקב"ה למחות את זכר עמלק הוא בלתי מנומק. נחמה ליבוביץ מסבירה את ההבדל שבין ספר שמות לבין ספר דברים . מה שמובא בספר שמות הינו השתלשלות המאורעות שהתרחשו במדבר, ולכן אין קביעת ה' זקוקה לנימוקים. לחילופין, מה שמובא בספר דברים הוא סיכום הדברים ומשמעותם הנורמטיבית, ולפיכך יש שם עניין לבסס את המצווה כך שהיא תהיה מובנת למקיימיה. כאן המקום להעמיק את משמעות הדברים. כאשר הקב"ה פועל בעולם, קשה לנו כבני אדם להבין את תכלית פועלו בעולם ולתת נימוק לרצונותיו. רוב הנסיונות לפרש את מעשיו נועדו לכישלון ולמפח נפש. לכן יש צדיק וטוב לו ויש רשע ורע לו אבל יש גם צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. דהיינו אין כללים לפענוח מעשיו יתברך. קריאת פרשת עמלק בספר שמות לא מסגירה בשום פנים ואופן את חומרת מעשיו של עמלק. הדברים מובאים שם בצורה לקונית אם לא ניטראלית :ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם. ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק . לכאורה מעשה התקפת עמלק על ישראל לא נראה יותר חמור ממעשיהם הרעים של פרעה או של מדין או של עמון. ובכל זאת הקב"ה נשבע למחות את זכר עמלק ללא שום סיבה ותכלית. ישנו פה מסר חד וברור מעבר לפרוש הפשוט של מחיית עמלק : הניסיון להסביר את מעשיו של קב"ה בעולם בהתאם לאיזו תכלית או סיבה נועד לכישלון . רק נביא ה' או למי שיש רוח הקודש מסוגל לנסות להבין את תכלית מעשיו יתברך . ואכן בפרשתנו משה רבינו, גדול הנביאים, כאשר הוא בא להורות לבני ישראל על מצוות מחיית עמלק, הוא מבסס אותה על פי סיבה מפורשת "אשר קרך בדרך, ויזנב בך כל-הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים". מצווה צריכה להיות מבוססת ומובנת למקיימיה למרות שקיומה אינה תלויה בהבנת תכליתה או סיבותיה ולכן משה טורח להסביר אותה לעם ישראל. הדבר שונה כאמור לגבי הקב"ה שאינו חייב לתת לנו שום הסברים או נימוקים וזהו יסוד האמונה שניתן ללמוד ממצווה זו.

 

[אלה מורז1]

בעד החיים -א שבוע טוב העולם הזה על כול מיליארדי השנים שלו שאינו בסתירה לזמן תורה כפי שהובא הנו רק אחד העולמות שנבראו ואשר נמחו מתחת השמים עמלק הנם אלה אשר מלפני בראשית של העולם הזה כפי שאנו מכירים אותו ועדיין מתגלה בכול פעם שהיה עולם גשמי ואשר הנבראים הלכו בדרך הולך ופוחת הכחדת נשמותיהם עד למצב הכללי של הנקרא מפץ גדול שהנו "התחלה" בשל שהנו סוף מאמרים הובאו עמלקים של עולמות אשר קדמו לעולם הזה של זמננו הנם נקראים הגויים שמלפני בראשית התורה כפי שהובא מדברת אל עם ישראל בפרט ואל העמים כולם ממקומותיהם ככלל ובכך שלא ללכת בדרך הגויים = הן למובן עם ישראל והן למובן העמים כולם באופן הבא עבור העמים שאל להם ללכת בדרך הגויים שמלפני בראשית דהיינו העמלקים שסוף של כך ידוע עבור עם ישראל שלא ללכת בדרך הגויים של העולם הזה כעת נתבונן מתוך הבנה שלעיל במשמעות הרחבה של וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ שכן מובן העמלקים הנם כזנב במובן שהנם מהעבר המת כלומר מאחור בכול עולם כאשר הפרטים הולכים בדרך העמלק דהיינו להכחדת נשמתם ובאם במסה קריטית מפץ גדול של הנקרא העולם הזה ורק האור ממשיך שהנו נצחי ובכך יובן יהי אור אותיות בכתיב מלא ויהודי ישראל פדו (וא) -בן ונשלח מעבר ויובן העם העברי שהנו יהודי ישראל שהנו מעבר והנו נס המתגשם בעולם הזה ושפתו שפת הקודש החכמה האלוהית בני אדם המגיעים לעמלקיות מוחלטת הנם למשל היטלר ישנם אשר הולכים בדרך העמלק ויחד אתם קבוצות - טרור למשל ומובן יש למחותם במובן שמירת החיים שכן שלא יבוא לידי מסה קריטית של מעבר להכחדת נשמתם בידי שמים ל הכחדת העולם מפץ גדול ורק האור ממשיך ויובן נצחיות העם היהודי בכך יובן טרור למשל בכול מקום אשר הנו הנו עניינו של כול אדם באשר הוא אדם בכול מקום גם אם רחוק מאוד ממקום הטרור במרחק פיזי ועליו לעשות כול הנדרש לשמירת החיים כעת נתבונן במובן עמלק מהיבטו הפנימי ל פרטים שיש בהם איזו עמלקיות כפי במובן החיצוני

 

[אלה מורז1]

בעד החיים -ב זכרון זכר את אשר עשה לך עמלק שכחה מחה את זכר עמלק סהכ" - - - - - - - - - - - - - - חיים נבחן זכרון ושכחה מצד האור שכחה בריאה - ה(ו)כח שקר ומחה אותו מחייך למען החיים ( מחה את זכר עמלק ) לשם כך חייב זכרון של משמעות עמלק בחיי אדם מהווה תמרור בחיים לשמירת החיים -זכרון בריא זכרון ( ללא שכחה חולה במשמעות חשכה הכחשה דהיינו חיי הכרה הכרת הטוב החיים - רון זך אדם זכ ישר (ז כ ר ) שמירה = שיר מה שירת מלכות שמור -שמו ישר ולא עולתה בו כרוז רז ך (רז החיים המצוי באדם ) זכרון רובד טבע היסטוריה וכו זכרון מישור בצלם כדמות בדנא של עם ישראל ומכך הזכרון הלאומי המיחד את עם ישראל מעבר למובן זכרון לאומי היסטורי של טווח מסויים של העמים הפספוס כאשר הזכרון הנו זכר את אשר עשה לך עמלק כדרך חיים ולא כתמרור אזהרה בחיים =חיי אבלות מעבר לנצרך להלכות אבלות =תקיעות בזמן הפספוס כאשר השכחה הבריאה של מחה את זכר עמלק הנה דרך חיים דהיינו רעה חולה ובכך הופכת מהוכח שקר והוציאו מחייך לדרך חיים של שכחה שהנה הכחשה חסרת הכרה חשכה = חיי שמחה מזוייפים התקדמות בזמן שהנה למעשה אנבולוציה ונדון לשוב כגלגל קרמתי הנקרא vicious circle שאין זכרון של זכור את אשר עשה לך עמלק העם היהודי הנו נושא הזכרון הכלל עולמי למשמעות אדם בצלם כדמות ונושא זאת בדנא העליון שיש לכול אדם בהתאם לשורשו הרוחני בגוף אדם קדמון חלקי הגוף של אדם קדמון דהיינו העמים נושאים אף הם זכרון בדנא העליון של האדם אלא שהנו זכרון באופן יחסי לשלם כפי למשל בגוף הגשמי של האדם נעיתן לראות שכול אבר בגוף יש לו זכרון גם בשל שהמים הנם מולכי זכרון וגוף האדם 70 80 % מים והן במובן שאף על פי שאברי הגוף הגשמים יש לו זכרון יחסי ברמה מסויימת הזכרון השלם של גוף האדם הנה בהכרתו דהיינו הראש ניתן למשל לראות שגם אם נקטע איזה אבר מגוף האדם הרי שהאדם הנקרא כאבי פנטום חש כאב זה בשל שהראש נושא את ההכרה השלמה דהיינו גם כשלא ניתן לומר שהזכרון הנו של איזה אבר ממשיך להתקיים גם כשהאבר אינו דהיינו הראש הנו הזכרון השלם (ויש לזכור כפי שהובא במאמרים קודמים שהראש של עם ישראל הנו לב לבו של השם וכול הראשים של הגופים השונים כל ראש של הנו לב של בהיררכיה הרוחנית ) לכול אדם יש ראש כמובן הנושא את ההכרה הזכרון של סך גופו אולם בגוף הכלל עולמי של הנקרא אדם קדמון כול הראשים הנם כאברים באותו גוף אחד דהיינו זכרון יחסי והקשר עם ישראל וזכרון העמים שהנם גוף ומשמעות שמאל כפי שהובא שהנו מואר רק כאשר הנו דבק לימין שהשמאל כלול בו דהיינו אור חסדים המאיר הרי כאשר כך הראשים הנושאים זכרון יחסי ניזונים מוארים מהזכרון השלם ומשמעות שאין שכחה להקשר האדם למקורו ראה הררי החושך כפי שהובא שאינם חושך כאשר באופן זה בראשית תכלית שיר אב כדי שהאדם יוכל להיות התו שהנו במנגינת השם בשירת השם בעולם דהיינו היותו במקומו ממקומו חייב שיהא זכרון דהיינו אדם במקומו ממקומו מחובר למקור של משמעות היותו בצלם כדמות = אדם זך רון אור -נור הזכרון נשמר באופנים שונים מחוץ לאדם למשל כתיבת היסטוריה תעודות למיניהם שהותירו בני אדם וכו למשל שמעתי אדם האומר שנצרך למחוק את ההיסטורי הזכרון הלאומי של העם היהודי ולשוב לשורשו שלו של אותו אדם ככנעני אולם שכח לציין שאותה תרבות שהנו רואה בה שורשו כישראלי לא היה יכול לראות זאת אלמלא נשמר הזכרון של הכנעני כהיסטוריה כלומר באם באדם לא מתקיים באופן מעבר לטבע ובמישור טבע הזכרון הריהו במילא נסמך על זכרון כתוב חיצוני מצב העמים למשל כפי גם מובנו שמבקש לשמר את העבדות של מובן כנעני ובעל כפי שהובא במא

 

[אלה מורז1]

בעד החיים -ג מצב העמים למשל כפי גם מובנו שמבקש לשמר את העבדות של מובן כנעני ובעל כפי שהובא במאמר שהרי כתוב שהשם מוריש לעמו ישראל ארץ זו בשל רשעות הגויים שישבו בה ומחיקתם מעל פני האדמה במישור מובן אמחה את זכר עמלק מתחת השמים של האופן שהשם מקיימו דהיינו למשמעות יהי אור כלומר האור הנשלח לתקון כאשר העולם חושך על פני תהום מהות ישראלי הרואה "ששורשו "הנו כנעני =זהות שאולה שאלמלא כך אף ברובד זה הנו חסר זהות באופן טוטלי כלומר הזהות נסמכת על זכרון בדרגות שונות של כך בשל שהדנא של מעלה מורשת קהלת יעקוב הנה הזכרון השלם של משמעות אדם בין אם ברובד טבע האדם זוכר ובין שלא הדבר חותם באדם היהודי אנו בדרך כלל אומרים כיצד העם היהודי במשך אלפיים שנה נשמר הזכרון הלאומי אלא שהדבר הנו בשל אותו חותם המוטבע ביהודי מעבר והזכרון הלאומי של העם היהודי ברובד טבע אינו של אלפיים שנה כי אם הרבה הרבה יותר מאלפיים שנה ניתן לומר שבמישור זה מבראשית אלא שמכול הבראשית שידע העולם אי פעם דהיינו זכרון נצחי של מישור רובד טבע בשל זכרון נצחי של מעבר לטבע לא אחת כתבתי במאמרי שכול המלחמות בעם ישראל הנם בעומקו של דבר מלחמה כנגד אלוהי ישראל דהיינו הרצון לנתק את עם ישראל מהשם אשר משמעותו לנתקו מזכרון ומכך מובן אדם נגד עצמו כלומר נתק מהזכרון העולמי לכול הנצרך לחיים של שמחת אמת חיים בריאים זכ רון במישור עמוק כמובן שאינם יכולים לכך בשל שכפי שהובא חותם בדנא בעליון של האדם שאין לאדם נגיעה בכך וברובד הרחב הכלל עולמי מתבטא למשל בין העמים עצמם החסרים את מובן הזכרון השלם ונסמכים על זכרון חיצוני דהיינו על ספרים למיניהם ושורפים ספרים ספריות כלומר מיקרו למשמעות מלחמה כנגד אלוהי ישראל כלומר כנגד הזכרון באופן שלם וביטויו כמלחמות של המישורים היחסיים של זכרון בין העמים עצמם

 

[אלה מורז1]

בעד החיים -ד בבריאת האדם השם נתן בשלמות כול משמעות בצלם כדמות בנקרא דנא הדבר הנו הכול כתוב השם אף נתן לאדם דפים ריקים ונתן לו קשקשת וסנפיר שזה הרשות הנתונה לעבדה ולשמרה ולקיחת חלקו של האדם בבריאה השלמה (ומובן שכדי שאדם יוכל לעבדה ולשמרה עליו ראשית לזכור איך ) מ הדנא אנו רואים שהאופן שפועל הדנא על פי האופן שבחר הנקרא אדם ובמקום שימלא חלקו בבריאה ביצירה כשותף למעשה בראשית הריהו נותר ברובד אשר כתוב באותם דפים ובחירתו אינה אלא נגזרת של או הנקרא אבולוציה כלומר התפתחות לכוון הדפים המלאים שכבר נתנו לו הכלים כולם לקשקש בתבונה בדפיו הריקים כשותף למעשה בראשית או לכוון של פגיעה הכחדה מחלות וכו כלומר לא בחר את היותו בן חורין החופש האמיתי של האדם ובחר בנקרא טוב ורע דהיינו משועבד בהקשר דנא טוב כאשר משמעותו שיבה לכוון היותו אדם שלם ורע כאשר המשמעות היא אנבולוציה לאותו פרט עם וכו הדפים הריקים של הדנא וכו = לאחוז הכול כך קטן מפוטנציאל המוח בשל שחסר את מובן ה המוח המאצילה על מוח האדם זאת המחלה הכלל אנושית שהרי במלה בראשית המלה בריא ובכתיב מלא משמעות בית ישראל שפוי נדתו חיים של שפי בריאים קדושת החיים אדם קדמון ראה מסוף לסוף הן במובן ידיעת מקומו גופו כפי שהובא והן במובן שהדנא שלו כפי שהשם נתן לו כלומר כול הכלים בשפי ברשותו לרשותו והנו מקשקש בדפים הריקים מאינסוף לאינסוף התורה שעשועיי ומשמעות מסע הזמן בנצח האנושות נקראת אנושות לעומת משמעות בני אדם כצלם בדמות אדם וודאי ממובן בצלם כדמות כמרחק אשר עשה מהשלם שניתן לו ובכך הדפים הריקים משמעותו שאין האדם שותף של אמת לבריאה ליצירה בעולם הזה בצלם כדמות ושאנו עדיין במישור של תקון -שיבה לאותו דנא שלם אשר ניתן שרק בשלמותו האדם יכול לקשקש בדפים הריקים מעשיו בעולם שאינם ממובן זכר עמלק זכר עמלק משמעותו שמחריב את הדנא שלו וזאת יש למחוק על מנת לשוב ולהאציל על הדפים הריקים עם ישראל נקרא מורשה קהילת יעקוב משמעות אדם קדמון שזה יעקוב ישראל ובכך ניתן לראות עד כמה האנושות רחקה מעצמה והנה בפגור גדול מאוד המתבטא למשל בפגור על סוגיו בגשמי של אלה הנקראים מפגרים תסמונת דאון נפילת האדם ומתוך פגורו זה הנו לוחם בעם ישראל כלומר בעצמו משמעות גול עצמי של האנושות ומובן עם ישראל עם הנצח שיבה מלאה להיות האדם איזה אבר שיהא באותו גוף של אדם קדמון משמעות עשיר בחלקו על פי מורשתו היחודית ואינה סוף אלא התחלה של מילוי יעודו כאדם בעולם קשקושיו בדפים לאינסוף מאינסוף (ראה מובן משה שמקום קבורתו אינו ידוע שלא נס ליחו ולא כהתה עינו שראה ממקומו מעבר מבעד להרים עד הים האחרון מאמר בבלוג )

 

[אלה מורז1]

בעד החיים -ה כעת נבין משמעות אלה אשר ממשיכים אלה שבכוון שיבה ואלה אשר באופן של הברירה הטבעית נכחדים שזה מובן על פי מעשי האדם מצב הדנא שלו כך הברירה הטבעית רובד עץ הדעת טוב ורע לעומת מעבר לברירה הטבעית שאין בה חירות לעץ החיים אדם בן חורין אדם שאינו מוחק את זכר עמלק נמחק הדנא שלו מבחירה הנקראת "חופשית" והאור הניצוץ שב לאור הכללי = השם אומר בספר שמות שהוא ימחה את זכר עמלק מתחת השמים בספר דברים תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח = הזכרון הנצרך למחות והתמרור שאסור לשכוח כדי לא לבוא לידי השם מוחה את זכר עמלק מתחת השמים דהיינו הכחדת הנשמה זהות היסטורית ומעבר הבנה עמוקה זאת של משמעות הדנא מובנה שעל האדם להכיר ראשית על ידי שמוחה את זכר עמלק ושהנו כצלם בדמות אדם ובכך מחל תקון הדנא שלו בחלקו של האדם ובכך מתאפשר שכול אדם כול עם הנו בשיתוף עם הכלל לתקון הכללי של הדנא השלם שבמקורו אין קלקול בו משמעות טוב מוחלט וממקום זה בכול נקודה אשר התקון שלם מתחיל לקשקש כשותף בבריאה זאת גאונות האדם שניתן לו מלכתחילה על ידי השם האברים השונים של אותו גוף קדמון הנקודות השונות שהנן הגאונות המתנות של כול אדם אינן מתחרות זו בזו במובן השלילי למשל אין גאון בפיסקה לוחם בגאון ברפואה אלא עובדים בשיתוף פעולה מפרים זה את זה ואינם זה על חשבון זה זאת הגאונות האמיתית של האדם בכול ניצוץ השלם ובשלם הכול בכול איבר בגוף הראש ובראש הגוף כולו יש לזכור שהראש בשל שהנו ראש הנו משרת לגוף כולו לטובתו העליונה של הגוף באם כך בוחר הראש כאשר יש ראש מובן מלך במשמעות הרוחנית שזה מובן כדמות זכור ושמור ברובד טבע הנו למשל הזכר והנקבה שהזכר מובנו בהקשר עז יזע עז בכול יוד הספירות שזאת הרווחה הנקבה שהנה רכ מובן התנועה בנקרא כר - בשדה ובכך מובן זכרון = השם עזרך אהיה אשר אהיה -לכאורה לשון עתיד השם כמובן אין לו ראשית ואין לו תכלית (תכלית במובן סוף ) דהיינו אהיה אשר אהיה =הווה נצחי היה הווה יהיה אז ישיר משה -לכאורה לשון עתיד אולם משה שר כבר אז שר בהווה וישיר בעתיד = הווה נצחי דברים כז(זכ) ט - וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם ליהוה אלהיך -לכאורה זמן הווה של זמן לינארי אולם הנו במובן הווה נצחי כלעיל בשל שמראשית הנו עם סגלה דברים לג: ד -תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב - זמן עבר ללמדנו שאין זמן היסטורי של העם היהודי מתחיל ביציאת מצרים שאותה יש לזכור ולזכור שיד השם הוציאה אותנו ממצרים בשל שעם השם ירדנו למצרים מלכתחילה = את יציאת מצרים יש לזכור בשל שאין לשכוח את שמלפני הכניסה למצרים במישור טבע בני ישראל בית יעקב מעבר לטבע בני יעקב =בני ישראל וככתוב עוד בטרם נברא הטבע אף הטבע העליון עדן של הבריאה הנוכחית בראשית =בית ישראל שפוי נדתו כלומר מורשה קהלת יעקב -בית יעקב ובהקשרנו הדנא של רובד טבע הנו בהתאמה לדנא העליון של האדם אדם קדמון כלומר דנא של בית ישראל דהיינו יעקב הנו יעקב בשל שראשית הנו ישראל במישור הכלל עולמי -הזכרון השלם של אדם קדמון כדי שכול האברים ימלאו ממקומם במקומם את חלקם והזכרון המואר של כל אבר המואר מהזכרון של מובן ראש דהיינו שיבת כל אדם למשמעות היותו אדם כעת נבחן מובן אחידות שיש כאלה עמים או דתות המבקשים להחיל אותה דת אותה אחידות על הכול = מבקשים שהא דם לא יהיה במקומו לא יהיה במקומו ובכך לא יהיה אדם עם זכרון של זהות אדם של מובן מעבר אדם בצלם כדמות וזזאת שאלה המבקשים זאת הנה בשל בעצמם אינם במקומם דהיינו בעית זהות גלובלית של מי הוא מי שלא במובן מי טוב יותר וכו אלא במובן כפי נדמה גוף הגשמי של האדם שאבריו אינם במקומם למשל יד המבקשת שכול הגוף יהיה יד או יד המבקשת להחליף מקום הלב בבירור ניתן לראות שדבר מעין זה משמעותו כאוס של בלגן שלא יכול להיות חיים בו בקשת אחידות מסוג זה = אדם שאינו במקומו ומבקש שהכול לא יהיו במקומם והנו על משקל היות מכונה ללא נשמה עד שמתכלה זוהי השכחה שאין לשכוח = דהיינו כאשר העולם הפוך שאינו במובן היפוך

 

[אלה מורז1]

בעד החיים -ו בספר דברים תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח = הזכרון הנצרך למחות והתמרור שאסור לשכוח כדי לא לבוא לידי השם מוחה את זכר עמלק מתחת השמים דהיינו הכחדת הנשמה שמירת היחודיות המורשה היחודית לכול אחד מהאברים מורשה של החלק שכול אבר הנו במובן מעבר או במובן טבע עליון -עדן היא זו המאפשרת שיתוף של אמת והגוף כולו פועל כיחידה אחת לעומת אחידות הקורעת את האברים דהיינו מפזרת אותם שלא במקומם ומכך אינו פועל באחידות כיחידה אחת ומשמעות הפוך על עם ישראל לזכור זכור היטב את יציאת מצרים שהשם הוציאו מבית עבדים אולם הנו בית ישראל בית יעקב דהיינו מלכתחילה בן חורין ולחירות מלאה שב זה הזכרון שיציאת מצרים מלמדת אותנו ושחשוב שנזכור ללא זכרון שלם זה האדם נע ונד מתנדנד בין שיבה לחירות לבין בית עבדים וכך הדבר לכול חלקי הגוף של אדם קדמון שמלכתחילה האדם לא נברא בבית עבדים אלא היותו עבד ה דהיינו עובד את הקדוש ברוך הוא לבדו ובכך עבד ה ושמר ה כול אדם הקורא לעולם כולו להיות בן דתו = בקשה שלא יהיה לאדם זהות של אדם =רוחניות של מתים מהלכים המביאה לאבדון חירות של אמת הנה השבה של אמת של כול עם למקומו דהיינו לנשמתו שאז אין בעית זהות מזו הסבה למשל חשוב עבור הפלשתינאים אשר זהותם שאולה ראה מאמר למחות זכר זה מתוכם שכן אלה זהויות מבולבלות של אדם שאינו במקומו אינו ממקומו ובכך מקום האחר הנה מקומו כביכול ויתרה מכך זהות שאולה זאת אף מובנה שלא רק שנושאים את זכר הפלישתים שמובנו התנגדות לשם התנגדות דהיינו בית עבדים כי יתרה מכך עמלק מחותן בפלישתים ויובן עד כמה נצרך להם למחות זהות זו שאינה שלהם מלכתחילה אך מקיימים אותה שם הולם למשל הנו מצד אור איזה שם המסמל תקון למובן זה של פלישתים בשפתם להדבר הנו למענם ולמען ילדיהם לעתיד של טוב בשל שעברו של האדם במובן הנשמה הנו טוב מלידתו ובלידה זו של טוב תולד המולדת שהם חולמים עליה אלא שבמקומם ממקומם ההזדהות הזו עם זהות שאולה של הפלשתינאים יש לה ביטוי באופנים שונים בביטוים בעמים שונים למשל עם ישראל אשר כאשר זוכר את יציאת מצרים מבית עבדים "עושה " מבית עבדים את זהותו שאינה שלו כלל למשל השם אומר לעמו ישראל הוצאתיך מבית עבדים ואינו אומר הוצאתיך מהיותך בית עבדים שמות יט: ג - ומשה עלה אל האלוהים ויקרא אליו יהוה מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל ד: אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי ה: ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ (והייתם עבר עתיד =הווה נצחי במובן זמן שאינו לינארי ) ו: ואתם תהיו לי ממלכת כהניחם וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל (כאשר ממטה מקיימים את כפי שממעלה =תהיו דנא תחתון והקשקוש בדפים הריקים ) ז: ויבא משה ויקרא לזקני העםוישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו יהוה ח: ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר יהוה נעשה וישב משה את דברי העם אל יהוה ט: ויאמר יהוה ....... ויגד משה את דברי העם אל יהוה מהפסוקים לעיל ניתן לראות את מובן טבע ומעבר לטבע ראשית יש לעלות מעלה דהיינו האדם במקומו במובן הנשמה החיה היחידה במשה כל ישראל ובכול ישראל משה השם מדבר עם משה דבור אחד אולם שני מישורים של כך בהתאמה לבית יעקב רובד טבע את שיש לאמר ולבני ישראל דהיינו מעבר לטבע (יעקב ישראל אחד כפי שדבור השם אחד ) את שיש להגיד רובד טבע פסוק ד =תאמר לבית יעקב מעבר לטבע פסוק ה : על מנת שאתם במישור טבע תשמעו בקולי ראשית עליכם לזכור שהנכם בני ישראל מובן עם סגולה שממקום זה שבאדם שומע את דבר השם כאשר הנו בסכה (הסכת ושמע ) דהיינו בעולם הטבע שהשם מסוכך עליו כלומר אדם דבק ממקומו במקומו ממקום זה של מובן בני ישראל ניתן לומר כל אשר דבר יהוה נעשה שהנו כביכול בנגוד לטבע האדם כאשר האדם הפוך והנו בהתאמה כאשר הנו היפוך ולכן משה אינו אומר לשם העם אומר כך וכך כי אם מגיד את דברי העם אל יהוה כלומר ללמדנו שתשובת העם הנה ממקום של מובן בני ישראל ותגיד לבני ישראל ובכך אף ניתן לראות שאמנם משה הוא העולה אולם כל העם הנו מעלה אתו שכול העם במשה ובכך במישור הכלל עולמי יובן שכאשר הראש במקומו קודש הקודשים (הראש הנו לב לבו של השם ) הרי כל העמים כאשר אינם מנותקים הנם קודשים ראה מאמר שזה טבעו האמיתי של האדם כאשר מנותק הרי שלמשל תשובת העם למשה הנה נגד טבע האדם אולם אינו אלא משמעות שהאדם כאשר כך אינו בטבעו כי אם בתת טבע וקורא לכך טבע כדי שאדם יוכל להיות בטבעו באמת עליו לשם כך להיות מחובר למעבר לטבע

 

[אלה מורז1]

בעד החיים -7 כדי שאדם יוכל להיות בטבעו באמת עליו לשם כך להיות מחובר למעבר לטבע וכך על כול הקורא מאמר זה לקראו ממקום זה ויובן כהלכתו ישנו מה שידוע בפסיכולוגיה מיון ארגון התפישה אנו מופצצים בכול כך הרבה פרטים שחייב שיהא איזה סדר שזה על משקל הנצרך והנו ביטוי של הוצאת המוץ הבדלה בין עיקר לטפל אולם כאשר התת מודע הנו ברובד חושך על פני תהום הרי שזה שמירת הטפל ושכחת העיקר שזה זכור שמור כאשר הפוך שאינו היפוך תת מודע במובן בסיס אור על מודע שעולה יורד הנם אחד ישנו מה שידוע בפסיכולוגיה הנקרא פזור אחריות אולם באופן שמובא בפסיכולוגיה משמעותו למשל שנצרך לעשות איזה דבר שכמה אנשים עדים לכך כול אחד מהאנשים חושב שהשני יעשה זאת ובכך לא נעשה דבר זהו פזור אחריות מצד קליפה לעניין זה ישנו גם פזור אחריות מצד אור דהיינו שהאחריות נחלקת בין הכול בשל מובן גודל הזכרון אולם אין הפרדה בברכה אלה

 

[davidmaur]

לא הבנתי כלום

 

[אלה מורז1]

שלום דוד שלום דוד הנך כותב: " מושג העצמי כולל גם רגשות כמו שנאה, תסכול,קנאה,חרדה וגם סטיות מבישות כמו אובססיות מכל סוג שהן לצד רגשות כמו אהבה,אמפתיה ,כשרון ועוד" דבריך הנם טעות הנפוצה במחשבת האדם אין רגשות כמו שנאה למשל לצדה של אהבה וכך לגבי כול היתר כול התכונות והכלים הנדרשים לאדם מוטבעים בו מצד אור בכול נקודה אשר אין האדם מקיים את אותה תכונה למשל מצד אור משמעו שבאותה הנקודה מקיימה מצד חושך כלומר אין מצב שבנקודה מסויימת לאורך עץ האדם של טבע תחתון המורכבת באותה נקודה מאהבה ושנאה לצדה למשל למשל או שמקום מסויים איזה חדר מואר בדרגות שונות או שהנו חשוך בדרגות שונות עד הנקרא עלטה כלומר בחדר אחד לא מתקיים חושך ואור זה לצד זה באותו החדר (אגב עניין עלטה יש לו הקשר להלעיטני נא ומובן טבע חשוך מאמר הבאתי בבלוג שלי באם תרצה אפנה אותך ) אולם אכן יתכן מצב שבעץ שלו ישנה נקודה בה הנו מקיים אהבה ובנקודה אחרת מקיימה באופן חסר דהיינו שנאה כך נראה עץ האדם של טוב ורע דהיינו רובד טבע אשר בחלקו מחובר למאציל עליו = טוב ובחלקו מנותק =רע כלומר חסר ובכך יובן ההבדל שבין זה לעומת זה דהיינו נקודה מסויימת מצד אור לעומת נקודה אחרת מצד חושך לעומת אשר משתמע מדבריך שבאותה כפיפה באותה נקודה מתקיימים זה לצד זה כעת הבן לחשוב שהאדם מטבעו הנו טוב ורע כלול בו הנה טעות למשל בבריאה נאמר טוב וביום השישי נאמר טוב מאד =אדם טוב כמו כן נאמר שעל האדם לאכול מכול העצים ואין כלל מוזכר עץ הדעת טוב ורע כלומר באדם מוטבע טוב בעולם היצירה האדם טוב אשר קליפתו הנה למשל עור הגוף אשר הנה טוב ולראיה הנה אף נושמת דהיינו שלא תהא קליפת האדם הנצרכת לחיים גשמיים מנותקת מהרוח בגן כלומר בעולם היצירה -עולם הטבע האדם נוצר טוב ונבדל מיתר הנוצרים הבדל זה מתבטא בכך למשל שעל האדם נאמר שהשם ייצר אותו ועל בעלי החיים נאמר ויצר יוד נוספת זו של האדם הנה ההבדל של מותר האדם מן הבהמה ומשתמש בחכמה בחייו לאדם נאמר שלא לאכול מעץ הדעת טוב ורע שלמעשה הנם כול העצים אשר בגן אשר כאשר מנותקים מעץ החיים אשר בתוך הגן ככתוב הנם עץ הדעת טוב ורע הטוב בשל שכך מוטבע והרע בשל שהאדם בוחר להיות במנותק מעץ החיים דהיינו מהטוב שאז היוד הנוספת שיש לאדם לעומת בעלי החיים הנה על משקל יצר נוסף כלומר אף בזאת נבדל מן הבהמה במובן שבעלי החיים הפועלים מיצרם אינם רע אולם אדם הפועל מיצר נוסף הנו לעומת הבהמה -רע למשל כאשר איזו חיה טורפת איזה בעל חיים אינה עושה מעשה רע אולם כאשר אדם עושה זאת אינו נקרא בהמה כי אם נקרא מפלצת דהיינו רע = נפילה מטבע לתת טבע וקורא לכך טבע ובכך אותה היוד אף היא בהתאם לבחירה לטוב או לרע על פי היסוד שעליו משתית האדם את מעשיו אולם מלכתחילה האדם נברא טוב כול העצים טוב האדם נוצר טוב כול העצים אשר בגן טוב כאשר מחוברים לעץ החיים אשר בתוך הגן והאדם בן חורין גם ברובד עולם הזה בשל שבוחר טוב והנו בטבעו בהתאם לטבעו העליון דהיינו בריאתו ובכך הקליפות שהנך מציין הנן קליפות של הנצרך לחיים גשמיים והנם לטוב כגון עור הגוף אולם בכול נקודה בעץ שהנו בעולם היצירה בוחר נתק מעץ החיים באותה נקודה הנו רע והקליפה מתקיימת מצד רע במאמר הבא אביא להבהרת העניין מאמר בנושא זה בברכה אלה

 

[אלה מורז1]

סיבי אור -נצח שלום רב המשך מפרק תורה דרך ארץ תורה כשאמצעי הופך מטרה/משרת מטרה (מאמר בבלוג ) לאדם ישנם סיבים בגוף בכול אחת מהנקודות של עץ הדעת בדרך ועץ הדעת טוב ורע הדרכים וכו ישנו עצמי שהנו כלי הביטוי של האדם באותה נקודה כלומר בכול נקודה בה נמצא האדם הכלי משרתו על פי אותו מקום לטוב או לרע שזהו עצמי לכן הרבה עצים בגן שבכול נקודה ישנו עצמי של אותו אדם המאחד בכול אחת מהנקודות ישנם לעניינו להמחשה סיבים המחברים בין אותה נקודת עצמי לאדם המחובר בסיבים לאורך הנקודות של הדרך -עץ הדעת המחובר לאחד בשער -לאינסוף לעניין זה יש קשר ליודע טוב ורע מתוך שעשה אותו ויודע טוב ורע מבלי לעשותו בכול אחת מהנקודות יכול להוצר נתק עד לקריעה של הסיב כול קריעה של סיב משמעה נתק מעץ החיים באותה הנקודה קריעת הסיב תוצאה של רצון אדם שלא בהתאמה לרצון השם כלומר מרצונו להיות עצמאי ההליכה בדרכים בנתוק ועשית ה"דרכים" הדרך שלו כאשר מרחיק לכת בכך מאוד הרי כמוהו להמחשה מותח את הסיב המקשרו עד לקריעתו באותה נקודה נבין זאת על פי דרך העמלקים והקשרם להכחדה שכול נקודת נתוק על פי חופש הבחירה משמעה נתק מעץ החיים כלומר מות כלומר העמלקים התנתקו בכול הנקודות =נכחדים בכול המובנים בכול נקודה בה יש קרע של הסיב אותו כלי -עצמי של אותה נקודה "מתפקד" כעצמאי" כלומר שייך לאותו עפר על פי המיקום ככול שרחוק מהעפר שבשער שמשם נוצר הנו טמא ופעולותיו ותוצאותיהם רע כול עוד ישנם סיבים המחוברים לעץ החיים יש לאדם תקוה של שיבה שאלה הם היסורים הקשיים אשר חווה בעל תשובה ואף זה ישנו הבדל בין בעל תשובה ובעל תשובה במדת הקושי על פי מצב הסיב עד לקריעה קריעה משמעה שהלך רחוק מאוד וניתק הסיב כלומר על מנת לשוב למקור חיים עליו להתאמץ שזה במובן ללכת את כול הדרך ממש עד לחיבור בשער כלומר על מנת שנקודה של אדם שהסיב בו קרוע עליו באותה נקודה להיות בשער ממש מבלי להלך בדרכים שאין לו סיב המחברו להזרים לו חיים בנקודות בהם אין הסיב קרוע יכול להלך בדרכים תוך חיבורו למקור (במובן הרחב משמעות סיבי אור אלה הנם צנורות השפע מירושלים כמקור משפיע רוחני על העולם ) במקום שבעל תשובה עומד אף צדיק גמור אינו עומד משמעה שבעל תשובה אשר בנקודה מסויימת בו הסיב קרוע עומד בשער מבלי שמש כלל בעוד הצדיק יכול לנוע משמעות הדבר היא שעל בעל תשובה לעמוד בפיתויים שאין הצדיק נצרך לעמוד בהם ולא תמיד שזה על פי סבת הקריעה לפעמים הקריעה ביטויה חוסר מקוד רכוז באותה נקודה כלומר סבת הקריעה הנה בשל הסבה הרוחנית סיב שנקרע כתוצאה של זכרון לא זכר ושמר הסבה הראשונית הנה קריעה רוחנית של האנושות בכלל הנקראת גאוה כלומר עמד בשער ולא ראה -הכרה ממי משפיע ככול שאדם מבקש את הנראה לו כחופש כך הוא עבד עבד עבדים באותה נקודה שמנתק את הסיב ושם כבלים -מות בשל שהכול בהתאמה מתבטא בתקון כנצרך לעמוד בשער מבלי שבאותה נקודה יכול לנוע -חיים כשל העולם הבא באותה נקודה בהכרת העולם הזה מבלי לחוותם באותה נקודה =כמצב של הוויה ללא חוויה עם זכרון של החוויה שחווה האופן שהלך בדרך שהביאה לניתוקו ישנם כאלה אשר חוזרים בתשובה ויסוריהם הקשיים פחות מאלה אשר הסיב נקרע על פי מצב הסיב ביחס למקור בעל סיב קרוע המש מהשער אינו בפני עצמו שב שכן ישנו נתק כלומר אינו ממוקד אינו זוכר וכו לשם כך ובשל שיש לו סיבים המחוברים בנקודות אחרות כאשר מש במודעות מזכירים בחיבורם למאחד לאדם להשיב את אותה נקודה לשער על משקל עניין הרגלים ומספר הפעמים שיש צורך לתרגל עד שאינו מש לעיתים אין הסיב קרוע כי אם מקוד מתן תשומת לב לסיבים מסויימים שלא במאחד באחדות עם כלל סיבי האור משמעותו כניוון של אותם סיבים מספר פעמים זה הזמן הנדרש על פי המודעות ה הבדל בין דרגת אדם אחד למשנהו על פי מספר הסיבים המחוברים למקומם למקור בשער לאינסוף מצב הסיבים יכול להתבטא באופנים רבים המהווים כנתק אף אם אינם קרועים על פי מצב התודעה של האדם והמאמץ שמשקיע בכוון מסויים כלומר באם נותן משקל יתר לאיזה עניין שבאיזה נקודה הסיבים כמוהם כנמתחים מותחים לאותו כוון עד לרמה של עוותים וכו ביטוי קמטים וכו ככול שהנו תמים שלם תהא תשומת לבו באשר תהא אינו יוצר עוותים המושכים לכוון מסויים כבנפרד כי אם הכול פועל בו זמנית על מנת להיות מחובר בסיב ובהכרה על האדם ראשית לסור מרע ועשה טוב שכן בדרך האחת עץ הדעת שבקצה השער אין רע למראית עין על פני השטח יהיו כאלה שלא יסכימו מתוך שיאמרו ששעשה טוב משמעו משלא לשמה יבוא לשמה נכון ואינו מדוייק שכן גם אם אדם עושה איזה מעשה טוב אף אם רק לצורך קבלת איזה דבר או לצורך תרגול וכו בשבריר שניה שמלפני העשיה סר מרע שאלולי כן לא יכל לעשות טוב גם אם במהלך המעשה מחשבותיו אינם טובות ראשית סר מרע אשר אפשר לו לעשות טוב שזה שהכול לשם שמיים ואין זה בידינו זהו הרצון האלוהי בין אם בהכרתנו או לא אין בטוב רע כלומר רשעים אינם יכולים להכנס לדרך האחת -זה השער צדיקים יבואו בו כדוגמת זה אשר עושה מעשה טוב שלא לשמה בשבריר השניה שלפני המעשה וראשית המעשה זהו לשם שמים ברגע בו כוונותיו אינם טובות במילא מצוי ברע ועליו לשוב ולסור כלומר שמירת הדרך החרב המתהפכת מגרשת אותה אותו החוצה גם אם נכנס ברגע שסר מטוב והתרגול שלא על מנת שיבוא לשמה ראשיתו לשמה ומהלכו לשמור על כך עי התרגול הארכת שבריר השניה של סר מרע מעפר באת ואל עפר תשוב יש לכך שני רבדים בהקשרנו האחד במשמעות מות והשני במשמעות חיים כלומר באם שב אל העפר שבשער משמעו חיים -בעל תשובה ישנם צדיקים העומדים בשער מבלי שהסיבים שלהם מנותקים אלא שאין שמוש בסיבים כלומר אינם ממלאים את הציווי של לאכול מעץ הדעת ללכת בגן זאת בשל הרצון שהכול לשם שמים שלא לסטות לכאן או לכאן עי כל הנם טועמים טעם העולם הבא במנותק מהחוויה מתבטא למשל שאין להנות מהאוכל וכו מצב של פחד לעומת זהירות הנני משמעו מחובר בכול הסיבים ובאם יש מקומות בהם הסיב קרוע עומד בשער מבלי למוש באותם נקודות כול הסיבים בכול הנקודות של הדרך של הדרכים המסתעפות מהדרך =משה שממצב זה יכול לראות את הסנה הבוער ואינו מאוכל ומשמעות שבנשמת העם היהודי אין נעדר בנקודת החיבור שבין שמים וארץ לכן כול העם היהודי צדיקים בין אם הולכים בדרכים ברובד הנשמה ובין שלא לאלה אשר מהדרכים הסיבים אינם מחוברים בהתאם לדרגתם זהו מות רוחני מתים מהלכים בעודם בחיים באותם נקודות ותוצאות של אלימות מות וכו בגשמי לעצמם ולאחרים לאלה אשר בשער ואינם משים אין שמוש בסיבים משמעו כמות גשמי בעודם חיים חיים גשמיים פעולותיהם ותוצאות של רוחניות ללא גשמיות אלה כמו אלה אינם ממלאים תפקידם כראוי במלואו וישנה דרגה נוספת שבה דרגות רבות כפי שישנם אלה אשר מנותקים מהמקור מבחינת הסיבים המקשרים אותם למקור ישנם כאלה המנותקים בסיבים ממעלה מטה למשל אדם בשער אשר נקודות של המקומות שבו עוברות דרך

 

[אלה מורז1]

סיבי אור ......המשך כפי שישנם אלה אשר מנותקים מהמקור מבחינת הסיבים המקשרים אותם למקור ישנם כאלה המנותקים בסיבים ממעלה מטה למשל אדם בשער אשר נקודות של המקומות שבו עוברות דרך השער מעלה עד למצב של קריעה מהגשמי למשל אדם יכול למות מתוך עד כלות באם בכול הסיבים במובן הרוחני מתנתק מהגשמי בביטוי גשמי למשל הקונדוליני והסכנה של אלה אשר מבקשים לעלותו מבלי שהכלי מוכן שכמוהו ברובד הגשמי כסיבים הרוחניים העוברים דרך השער ומתנתקים מהגשמי על משקל זה קונדוליני המזדקף אינו בהכרח מעיד על מצב רוחני מתעלה של אדם ויכול להיות של מות אש מאכלת שזה במובן ניתוק הסיבים הגשמיים מהרוחני ישנו הבדל בין דרגות הצדיקים בשל עניין הסיבים אלה עומדים בשער ואינם משים לא בדרכים ולא כלפי מעלה כלומר טועמים את העולם הבא בהכרת העולם הזה ישנם כאלה אשר הסיבים עוברים בשער מבלי שנותקו הריהם כמושכים מאור אינסוף ממקום המדרגה אליה נמתח הסיב לכן אף ההבדל אף בין אלה אשר הסיבים עוברים בשער לבין משנהו על פי מקום הסיב העובר וגובהו באם נמתח מדי נקרע באם בכול הסיבים נקרע השם נתן והשם לקח לאלה אשר עברו בשער ויש להם סיבים קרועים ירידתם לשער כפי שיבתם של הסיבים הקרועים שבגשמי של ההולכים בדרכים כלומר באמצעות הסיבים המחוברים לגשמי יורדים אל השער מבלי למוש שבכול פעם שמשים משמעו שאין חיבור באותה נקודה מתבטא כרחפנות חוסר משקל חוסר מקוד גשמי וכו ניתן לומר שאלה המנותקים מהמקור עוורון וחרשות רוחנית ואלה המנותקים מהגשמי עוורון וחרשות במובן הגשמי גם אם אין הוא עוור ממש על פי הגדרת עוור מבחינת עיניים חרש על פי אזניים וכו זהו מצבו של יצחק שכול כך עלה רואה בעיניו ואזניו הרוחניות ולא בגשמיות כול ניתוק לכאן או לכאן משמעו מחלה לאלה אשר הסיבים קרועים בשל התעלותם = יסורי הצדיק באם כול הסיבים מנותקים עולם הבא ללא עולם הזה לאלה אשר עומדים בשער ואינם משים משמעות חיים טפלים עם טעם של עולם הבא כפי ביטויה בנקודת השער לאלה אשר מחוברים בכול הנקודות וממלאים הציווי משמעות העולם הבא בעולם הזה שאף לזה דרגות על פי הסיבים מיקומם וכו באינסוף בברכה אלה

 

[אלה מורז1]

חומר למחשבה שלום דוד הנך אומר "הפרט איננו נדרש לבטא יכולות וכשרים או לקבוע מטרות ויעדים כדי לממש עצמו. הוא לא מכיר בהפרדה בין עצמי טהור ואותנטי לבין ה"קליפות" העוטפות אותו כביכול ומונעות ממנו להתממש אלא מושג העצמי כולל גם רגשות כמו שנאה, תסכול,קנאה,חרדה וגם סטיות מבישות כמו אובססיות מכל סוג שהן לצד רגשות כמו אהבה,אמפתיה ,כשרון ועוד...יש להתייחס לעצמי כישות אחת כוללת ומורכבת אשר כזו היא נוטה להתפשט ולהתממש" עד כאן דבריך יש להבין שאכילה מעץ הדעת טוב ורע דהיינו דעת נפרדת מעץ החיים אשר בגן הנה שלבים של האלהת העצמי גם אם האדם מאמין שיש אלוהים אולם בשל שהאלהת העצמי או הנקרא עוצם יד וכו מובנו אף האנשת השם בכול נקודה בה הנו ברע הרי שמדבריך מובן מדוע בין אם במודע ובין שלא על פי המאמין ואמונותיו השונות מובן מתקיים זה לצד זה מובנו אף יש אלוהים טוב ולצדו יש אלוהים רע הדרים בכפיפה אחת ישות אחת =אלוהים טוב ורע חו" כפי שמובנו שאלוהים הנו אחד במובן חלק זה ועוד חלק וכו =אחד וכעת הבן הבסיס לעבודת אלילים ודברי הנחש "והייתם כאלוהים " במובן חכמה שאינה מאירה לעומת מובן נבדלות זה לעומת זה מובנו נבדל אור מחושך זה לעומת זה מובנו האדם נבדל מהשם ומובן מצד אור והייתם כאלוהים " = בצלם כדמות במובן להדמות "למדות" הבורא לסכום דבריך משקפים את עולם עץ הדעת טוב ורע בחירת האדם וכבליו =תת טבע האדם וקורא לכך טבע בברכה אלה

 

[MrAnderson]

מנסה להסביר

עמלק בגימטריאה = "ספק". אם תשים לב כמה פסוקים לפני שצץ העמלק כמו רעם ביום בהיר. כתוב שבני ישראל שואלים :" הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ, אִם-אָיִן" הם מתחילים עם הספקות. ואז בא העמלק שמייצג את הספק. תשים לב שהם לא שואלים "היש הָאֱלֹהִים בְּקִרְבֵּנוּ, אִם-אָיִן". כי אלוקים זה בגימטריא "טבע". אלוקים זה כוח הפירוד בעולם. ריבוי כוחות. מה זה אלוקים? אלוה ברבים. כאילו יש הרבה רשויות. כי בטבע יש הרבה כוחות ונראה שהם לא קשורים אחד לשני. שם הוי"ה זה שם של האחדות בבריא. הוי"ה בגימטריא "אחד". זה שם שמורא על ההכוונה בבריא ועל כוח אחד יחיד ומיוחד שהוא מנהיג את העולם. לכן יהודים אומר פעמיים ביום :"שמע ישראל י-הוה אלוקינו י-הוה אחד". להראות שאפילו שיש ריבוי כוחות בטבע ונראה שהכל לא קשור אחד לשני...הכל מגיע ממקור אחד שהוא השם. אם תשים לב בכל התורה כולה השם לא נלחם באף אחד! חוץ מבעמלק. כי השם לא צריך להילחם באף אחד חוץ מב"ספק" שמתילים בו. הרי איך הגיוני שכתוב שהשם נלחם במישהו? מה זה שתי רשויות? חס ושלום... גם בגלל זה כתוב:"כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ" "כב" חסר "א"(אות א מייצגת את קב"ה) להשלים לכסא. ו"יה" חסר "וה" בשביל שם השם "י-הוה". אין השם שלם ואין הכסא של השם שלם כל יש ספק בעולם. לכן כתוב גם שעמלק לא יעלם עד לימות משיח.

 

[א ו ר ה ג נ ו ז]

סליחה סליחה.......מה?..

"אלוקים זה כוח הפירוד בעולם. ריבוי כוחות. מה זה אלוקים? אלוה ברבים. כאילו יש הרבה רשויות. כי בטבע יש הרבה כוחות ונראה שהם לא קשורים אחד לשני" אפשר לדעת מאיפה הוצאת את זה? דרך אגב, סתם לשם דוגמא, אם היית מפריד את המילה לשתי מילים היה יוצא: אלו - קים - אלוה קים. - אז הוא קיים. איך יכול להיות שיש חוק טבע עליון שמקיף את כל הבריאה והמלאכים (= הכוחות) שיוצאים ומשתלשלים ממנו לא קשורים האחד לשני? הרי אין עוד מלבדו, הוא מושל בכל, ולכן הכל קשור אליו....

 

[א ו ר ה ג נ ו ז]

רגע רגע...

עכשיו הבנתי מה אמרת. אז מה זה בדיוק אלוקים? ריבוי כוחות? מה זה אומר באמת - אלוקים? מה זה מכיל? מבחינה רוחנית? מבחינה של תיקון נשמת האדם? האם אלוקים מסמל את כל כוחות הטבע? מה זה אלוקים?....

 

[MrAnderson]

מה שאמרת

אלוקים זה כוחות הטבע. אבל לא רק. אלוקים בגימטריא "טבע". כי אלוקים מייצג את החוקיות בעולם. את הדין. כך העולם חייב לנוהג. לא רק מבחינה גשמית אלה גם מבחינה רונית. בגלל זה כוח דין. אם אתה אשם אתה חותף אם לא לא. אז נגיד בחודש אלול אנחנו מנסים לעורר את הרחמים. כי לפי הדין לא מגיע לנו. זאת אומרת שלפי החוקיות הרוחנית שנקבע בטבע(לא רק הגשמי) אנחנו צריכים לקבל עונש(עונש זה תיקון, אני יודע שאת יודעת אבל אולי שאר חברי הפורום לא) אז צריכים לעבור את התיקון הזה אולי בייסורים. בין היתר זה מייצג את הפירוד. כי יש הרבה כוחות ש"כיביכול" לא קשורים אחד לשני. שם הוי"ה מייצג את האחדות.

 

[א ו ר ה ג נ ו ז]

שאלה...

מה זאת אומרת שהתיקון הוא עונש? בייסורים....? מבחינת מה?

 

[MrAnderson]

בדיוק ההפך

לפעמים התיקון שהאדם צריך לעבור בא לו בייסורים. אבל אם הוא היה יודע שזה בדיוק מה שהוא צריך עכשיו הוא בכלל לא היה סובל. כמו שנגיד בן אדם סובל מכאבי שיניים שבוע שלם(לא עלינו) ואז הולך לרופא שיניים. כמה שזה לא נעים הוא יודע שזה טוב בשבילו. ואחרי שבוע הוא בטח בשמחה יכנס לרופא ועוד יגיד תודה אחרי הטיפול.

 

[א ו ר ה ג נ ו ז]

אוקיי.

אם הבנתי אותך נכון, אתה מדבר על אדם ששמח ברשעים שמתגלים בו כמו שכותב בעל הסולם. לא...?