אחת אחרת19
New member
מצוקה אמיתית
הכל התחיל לפני חודשיים וקצת כשהתגייסתי לצבא... פחדתי פחד נוראי שאני לא אמצא את מקומי אבל לא רציתי לוותר לעצמי התגייסתי עם הרבה חששות ועברתי את הטירונות, אחר כך הגעתי לקורס שאני מסיימת בימים אלו אני מאד לא מרוצה מהמקצוע זו עבודה פיזית להתעסק עם מכונות, דבר שאני לא מתחברת אליו ואין לי מוטיבציה לעשות אני לא יודעת איך אני יעביר את השנתיים האלה אני בוכה כל יום ומאשימה את עצמי בזה שהתגייסתי לא מספיק שתקעו אותי בתפקיד שכזה אני כל כך ילדה של בית ושל משפחה וקשה לי שאני רחוקה מהם כל הזמן אני פשוט מרגישה בדיכאון ולא יכולה לעצור את הדמעות המחשבות חונקות אותי, הפחדים חונקים אותי לפעמים בא לי להחטיף לעצמי שתי סטירות ולהתעורר.זה בסך הכל צבא מה מרתיע אותי כל כך? לפעמים אני אומרת לעצמי שאני לא רוצה לחיות אבל אז הלב כואב עוד יותר כי רק לפני רגע הייתי ילדה כל כך שמחה שאהבה את החיים ותמיד מצאה לעצמה תקוות ודברים טובים להתעסק בהם אני לא יודעת עם מי לדבר אני מרגישה אבודה זה חשוב להתגייס ולתרום אני יודעת ואני גם מאד רוצה להעביר את התקופה הזו בכיף אני רוצה שזו תהיה התקופה הכי יפה בחיים שלי ובמקום זה אני מרגישה שאני נבלעת לתוך התקופה הכי שחורה שאין ממנה מוצא. איך יוצאים מזה?איפה נמצא האור?
הכל התחיל לפני חודשיים וקצת כשהתגייסתי לצבא... פחדתי פחד נוראי שאני לא אמצא את מקומי אבל לא רציתי לוותר לעצמי התגייסתי עם הרבה חששות ועברתי את הטירונות, אחר כך הגעתי לקורס שאני מסיימת בימים אלו אני מאד לא מרוצה מהמקצוע זו עבודה פיזית להתעסק עם מכונות, דבר שאני לא מתחברת אליו ואין לי מוטיבציה לעשות אני לא יודעת איך אני יעביר את השנתיים האלה אני בוכה כל יום ומאשימה את עצמי בזה שהתגייסתי לא מספיק שתקעו אותי בתפקיד שכזה אני כל כך ילדה של בית ושל משפחה וקשה לי שאני רחוקה מהם כל הזמן אני פשוט מרגישה בדיכאון ולא יכולה לעצור את הדמעות המחשבות חונקות אותי, הפחדים חונקים אותי לפעמים בא לי להחטיף לעצמי שתי סטירות ולהתעורר.זה בסך הכל צבא מה מרתיע אותי כל כך? לפעמים אני אומרת לעצמי שאני לא רוצה לחיות אבל אז הלב כואב עוד יותר כי רק לפני רגע הייתי ילדה כל כך שמחה שאהבה את החיים ותמיד מצאה לעצמה תקוות ודברים טובים להתעסק בהם אני לא יודעת עם מי לדבר אני מרגישה אבודה זה חשוב להתגייס ולתרום אני יודעת ואני גם מאד רוצה להעביר את התקופה הזו בכיף אני רוצה שזו תהיה התקופה הכי יפה בחיים שלי ובמקום זה אני מרגישה שאני נבלעת לתוך התקופה הכי שחורה שאין ממנה מוצא. איך יוצאים מזה?איפה נמצא האור?
