מצוקה
לאחרונה הבנתי שפתאם אני מחזיקה ברשותי כמות גדולה מאוד של ספרי פראצ'ט. למעשה, אם אני בת ה-16 היתה נוסעת בזמן, ומגיעה להווה, היא היתה מתפלצת מרוב שמחה וחדווה. אלא שבעצם זה קצת מדכא, כי זה אומר שלאט לאט אני אסיים את מאגר הספרים הזה (נשארו לי עוד מעטים שלא קראתי), ואני אנסה לגרד עוד ועוד יצירות שלו שנמכרות מי יודע איפה. פעם היתה בי סקרנות ושמחה בלגשת לחנות ספרים שקר כלשהו בכל מקום בארץ שבמקרה אני נוחתת בו, ולגלות בה עוד ספר של פראצ'ט שאין לי ובמקרה יש להם במלאי. אבל רגעי שמחה שכאלה הולכים ומתמעטים, ולמעשה בשנה האחרונה כלל לא היו לי כאלה. מה שמביא אותי ל XKCD של היום. הוא קצת מעמיק ומגביר את הדכאון הנוכחי שלי בהקשר הזה.
לאחרונה הבנתי שפתאם אני מחזיקה ברשותי כמות גדולה מאוד של ספרי פראצ'ט. למעשה, אם אני בת ה-16 היתה נוסעת בזמן, ומגיעה להווה, היא היתה מתפלצת מרוב שמחה וחדווה. אלא שבעצם זה קצת מדכא, כי זה אומר שלאט לאט אני אסיים את מאגר הספרים הזה (נשארו לי עוד מעטים שלא קראתי), ואני אנסה לגרד עוד ועוד יצירות שלו שנמכרות מי יודע איפה. פעם היתה בי סקרנות ושמחה בלגשת לחנות ספרים שקר כלשהו בכל מקום בארץ שבמקרה אני נוחתת בו, ולגלות בה עוד ספר של פראצ'ט שאין לי ובמקרה יש להם במלאי. אבל רגעי שמחה שכאלה הולכים ומתמעטים, ולמעשה בשנה האחרונה כלל לא היו לי כאלה. מה שמביא אותי ל XKCD של היום. הוא קצת מעמיק ומגביר את הדכאון הנוכחי שלי בהקשר הזה.