מצוקת בדידות בהפסקות של הלימודים

[אלונה הנריך]

מצוקת בדידות בהפסקות של הלימודים

אני סטודנטית ומרגישה בודדה בכיתה בהפסקות. זה מפריע כי אני מרגישה שאין לי מה לדבר עם חברות ומרגישה שאני משתמשת בנושאי שיחה קבועים (טכניים כמו "מחר עד איזה שעה לומדים?" "היא אמרה ששבוע הבא לא יהיה שיעור?"... וכו). זה מציק לי מאוד. אני יודעת שאם אשתה בירה אז אהיה זורמת מבחינה חברתית אבל אז זה ייפגע לי בלימודים. כנ"ל לגבי תרופות שאם אשתה תרופה אנטי-דכאונית אז היא יכולה לשפר אחרי חודשיים את שטף הדיבור (שלא קיים) שלי עם שאר הכיתה בהפסקות אבל אז אפגע פגיעה קשה בריכוז. אז זו דילמה. מצד שני אוכל להקליט את השיעורים, אבל גם אז לא מצאתי דרך נכונה לחזור על החומר בבית ולמעשה אני בכלל לא לומדת בבית וגם זה מציק לי. מה עושים ?

 

[soulipcist]

כמה דרכים לתשובה(ללא תרופות)

אני יכול אולי לנסות להציע עזרה בתור מקרה חריג מהסוג ההפוך... אם את מספרת שקשה לך לפתח שיחה, אני אישית עלול לפתח שיחות לא מתוכננות במידה כזאת שגרמו לי כמה פעמים בעבר להחליף כמה שיעורים פורמליים סגורים בדיוני מזדרון שנמשכו לפעמים פרק זמן דומה. קודם כל, יש הנחה בסיסית ומעוגנת היטב אצל חלק מגדולי הפילוסופים, שלפיה חלק גדול מההתנהגות וגם מהכישורים האישיים והחברתיים שלנו מוכבת במידה רבה על ידי המזג והאישיות (או הטעם האישי). עמדה זו לא רק מקובלת על השכל הישר שלנו מאז אריסטו, אלא גם מבוססת בחלקים מסויימים גם במחקרים מדעיים (למשל במדעי ההתנהגות ובהגרורות הביולוגיות שלהם). הדרך לפיתרון של בעיה כמו שתיארת, צריכה לדעתי להתרכז בחקירה של האופי החברתי שלך ובשינוי כלשהו של ההתנהגות רק בהתאם לצרכים חברתיים שמתאימים לך ורצויים לאופי שלך... לצורך הענין, הייתי מתחיל לבחון את ההיסטוריה החברתית שלך: ממנה אפשר לקבל מושג לגבי מידת וסוג הצורך שלך ליצור קשר עם אנשים אחרים. את צריכה גם לשאול את עצמך מה מיוחד בתקופה שבה את נמצאת שדווקא בה יש לך חוסר סיפוק בגלל הצורך בשיחה בזמן ההפסקות. רצוי לברר באופן ביקורתי אם הבעיה המרכזית היא רק בהפסקות, או שזה לא רק סימפטום של בעיה אחרת שממלאת גם את הזמן שאחרי שעות הלימודים. אם יש נושא גדול יותר, אולי כדאי להתמקד בו ולא רק בזמן ההפסקות. דרך אחר כדי לנתח ולמתוח ביקורת על ההרגשה הזאת היא לשער באופן רציונלי מה את "מפסידה" מזה שלא הצלחת לפתח שיחה עם כמה זרים במקרה נמצאים אתך באותה הפסקה. האם בכלל יכול לקרות משהו חדש אם רק תצליחי להחליף איתם מספר רב יותר של מילים שישתלבו בצורה טובה יותר... אני לא אדיש לצורך לדבר ו"לגלות" את הסביבה האנושית הנתונה, אבל לפעמים אני מרגיש שהייתי בדיעבד מרוצה יותר בכל מיני מקרים אם הייתי מקמץ בדיבור וקונה שתיקה במחיר זול יותר, ובעיקר זה נכון לגבי תופעות הלוואי של המחשבות שרודפות בלי סיבה אחרי דברים שאמרתי, או שניסיתי להגיד... במילים אחרות, מה שאני טוען שזה שהדיבור והשתיקה הם שני הצדדים של אותו מטבע, ויש חסרונות לכל צד והרבה דברים שהדיבור לא יכול לקנות, אלא רק להשלות אותנו ולהעסיק אותנו בלי סיבה. הפיתרון המעשי הוא פשוט להעריך מראש את הציפיות שלנו מהדיבור ובעיקר מהחברה שבה אנחנו יכולים לדבר. הרבה פעמים הדיבור הוא מראש כמעט ריק ולא צריך לסבול מאי נעימות רק משום שהוא מנבא את חוסר התוחלת שלו לפני שהוא מתחיל. אבל אם את רוצה בכל זאת לנסות לחשוף בארות ומעיינות חיים במקום צחיח, את צריכה לדעתי להתרכז בנושאי שיחה כמה שיותר סוחפים יכול לסביבה ולמכנה המשותף של הנוכחים. אם חומר הלימוד לא נחשב מספיק מעניין, כדאי אולי לכוון לתחומי ענין אישיים יותר והשיטה הכי נוחה להצביע עליהם היא לנסות לנצל רמזים שקושרים את מי שנמצא אתך בהפסקה לנושאים שאת מכירה. המפתח לשיחות זרים הוא מציאת נושא ששני הצדדים מכירים. זה דומה לשאלת מחקר בהצעת תזה... תצטרכי לשים לב לכל מיני פרטים קטנים שמעידים על תחומי עניין אינדיבידואליים שאפשר להעלות. כמו כן, אפשר פשוט לדבר על הלימודים באופן כללי יותר מתוכן השיעורים ובעיקר על תחומי לימוד אחרים או חוגים/קורסים חיצוניים (בשביל לברר מה כל אחד לומד ממילא מתפתח בסיס לשיחה...) לגבי המלצות לספרי פילוסופיה, קשה לי כרגע להצביע על מקורות מרוכזים בנושא הזה, חוץ מאולי כמה קטעים מהנסיך של מקיאבלי (למשל בפרק שעוסק ביועצים שאפשר להשוות במידה מסויימת לאנשים זרים שמתחברים אתם) ואולי גם כמה מכתבי מוסר של סנקה.

 

[אלונה הנריך]

../images/Emo51.gif מכל הלב על ההשקעה

אפילו כאן אני מתרגשת ולא יודעת כמה מילים לכתוב לכל אחד כדי להביע את הערכתי אליכם. אני מפחדת נורא שאנשים ייפגעו ממני. לא שאני פוגעת באנשים, ממש לא. אבל אני חשה שאני נמצאת תחת פיקוח ושכל תנועת עין וכל מבט שלי נבחן ונשפט על ידי הזולת. לפעמים יש לי דפיקות בלב ואני חשה כאילו אני נבחנת במיקרוסקופ לגבי התגובות שלי. אני מוכרת כעדינה מאוד, שקטה מאוד, מנומסת בצורה בלתי רגילה ומתחשבת באחרים. כך הייתי מוכרת בכל מסגרת ובכל מקום בחיי. אבל יש מקומות שבהם אני מרגישה זרה מאוד וכזרה אני חשה שאני מאיימת על הסובבים אותי בשקט שלי וזו תחושה שמפחידה אותי ומביכה אותי. אני מתחברת לאנשים מאוד שקטים ומנומסים והשקט שלהם ממש לא מפריע לי. אבל לא כולם כאלה, ודווקא באוניברסיטה, בהפסקות אנשים כן מדברים ואז כל תחושת הפחד מעצמי עולה ומציפה אותי.

 

[hineta]

well../images/Emo40.gif

לפי מה שאני מבינה, את בוחנת את עצמך במיקרוסקופ וחושבת שגם אחרים שופטים אותך כמו שאת שופטת את עצמך. את רגישה וחושבת שאחרים רגישים כמוך ולכן את עלולה לפגוע בהם בקלות. מה שאת כותבת מראה סימנים של ביישנות. אם את גם מחפשת מה לא בסדר אצלך, מרגישה שאת שקופה ושאחרים יכולים לראות את כל מה ש(את חושבת ש)לא בסדר אצלך, תדעי שזה+הפחד לפגוע באחרים כולם חלק מהתופעה של ביישנות, שום דבר מזה לא נכון (את בסדר, אחרים לא קוראים מחשבות, הם גם לא פגיעים כמו שאת חושבת ואת לא פוגעת כמו שאת חושבת), ואין לכל אלה בסיס והם לא באמת קשורים למציאות. ביישנות רחוקה מלהיות החיסרון הכי גדול שיכול להיות באופי, וזה לא שאנשים אחרים הם מושלמים (את פשוט שופטת אותם פחות לחומרה). על ביישנות ודמיון מודרך מועיל בנושא את יכולה לקרוא בספר "דמיון מודרך לצורך שינוי". את יכולה לתצפת על סטודנטים אחרים ולבדוק איך הם מתחילים שיחה עם מישהו חדש, על איזה נושאי שיחה הם מדברים בד"כ. soulipcist כתב על להתייחס לכך כאל תזה. כדי להוריד מהלחץ ומהפחד מדחיה ומכישלון ומסיכון הכבוד ולהפוך את העניין ליותר משחקי, זה מועיל לפעמים לדמיין שאת בניסוי (זה הופך את העניין מאישי לאובייקטיבי וכללי) - תנסי להיות נסיינית אובייקטיבית שמה שמניע אותה הוא רק סקרנות מדעית (לא כמיהה לחברה/בדידות וכו'..), נושא התזה שלך: איך יוצרים חברויות באוניברסיטה/הקשר בין נושאי השיחה למשך הזמן של השיחה/כל דבר קליל ורלוונטי שתבחרי

גם הגישה של NLP יכולה להיות טובה בענייני כשלונות ודחיה: אין טעות, יש משוב שלילי (שאנחנו נוטים לקחת בצורה רצינית ואישית מדי). בגלל שמשוב זה מה שרצינו, גם משוב שלילי מספק את הסחורה. שאלת שאלה ("האם X יצליח") קיבלת תשובה (במקרה הזה, "לא") - השגת את מה שצריך ואת מה שרצית לבדוק. "כישלון" במקרה שלך יהיה בסך הכל סימן לנסות דרך אחרת. ממליצה לך לבדוק את פורום דמיון מודרך ו-NLP, שם כמובן יציגו את הנושא בצורה טובה יותר.

 

[ישראל שורק]

מצוקה ויעוץ פילוסופי

שלום אלונה, אני דווקא חסיד של תרופות כמובן, .אינני מכיר את הרקע שלך. על כן אתנסח בזהירות. יכול להיות ששילוב של תרופה אנטי דכאונית (נניח ציפראלקס) עם ריטאלין יחולל פלאים מבלי שתופעות לוואי יהיו ניכרות. והלא שאלות כה רבות צריכות להישאל! האם יש "הסטוריה" לנסיונות שלך להתמודד עם התופעה שציינת? האם יש לך חברות או היו לך (מחוץ למוסד הלימודי)? האם יש בני משפחה שביחס אליהם את מרגישה שהחסמים שתיארת אינם מעכבים אותך? האם כבר נטלת תרופות אנטי דכאוניות בעבר? יכול להיות שלא ייעוץ פילוסופי יחידני ולא טיפול פסיכולוגי יחידני יועיל כפי שתועיל קבוצת תמיכה.אני חושב שכדאי לך לברר את הרעיון של קבוצות תמיכה (באינטרנט או בעולם האמיתי). (בכלל, בעקבות יאלום, הרעיון של טיפול קבוצתי צובר פופולריות יתר, ולטעמי בצדק. גם במכון שלי התחלנו לשלב עבודה קבוצתית!)

 

[אלונה הנריך]

../images/Emo51.gif

החברות שלי הטובות הן מחוץ לאוניברסיטה ואנחנו נפגשות בשבתות או בלילות. נושאי השיחה שלנו זורמים ואנחנו עסוקות בפעילויות (נוסעות, מבלות, קונות בגדים וכו'). פעילויות אלה חורגות מאוד מלימודים ומסיחות את הדעת מאוד מלימודים, אבל כנראה שבגלל שאני מפחדת לאבד את הלימודים אז אין חיי חברה.

 

[JANK1]

חוסר ביטחון עצמי

העובדה שאת חשה בודדה ומנותקת מצביעה על כך שאת חשה ביקורתיות מצד אנשים במודע או שלא במודע, מאוד אהבתי לקרוא את תגובתו של soulipcist , חשוב אכן שקודם כל תנסי לעזוב את הלחץ שזה גורם לך בצד, ולחשוב כיצד היית מתפקדת במקרה של ביטחון עצמי חסר גבולות, יכול להיות שתגלי שכמעט ולא היית משנה דבר, אבל מה שבטוח שהיית מגלה זה שאת למעשה דורשת מעצמך הרבה מעבר למה שהאישיות שלך זקוקה באמת, לאחר שתביני מה את באמת רוצה מעצמך הגדירי לעצמך בהתאם לכך שוב את המטרות החברתיות שלך, וככל שהדרישות שלך מעצמך יופחתו כך תרגישי פחות לחוצה בהרבה מאוד מצבים שכיום את לחוצה או מאוכזבת בעקבותיהם, אך כמובן בגלל שיש פה גם פן של חוסר ביטחון עצמי לכן סביר להניח שיהיה לך קשה יחסית להוריד מעצמך ציפיות בהתחשב בכך שאת מיחסת חשיבות רבה לדיעותיהם של אחרים עלייך, לכן אולי חשוב שתנסי בנוסף גם ללמוד מה הם ציפיותיהם של אחרים לגבייך, גם כאן תופתעי לגלות שאת רואה דברים בהגזמה מרובה, בנוסף כדי לפתור את בעית חוסר הביטחון מהשורש חשוב גם שתמצאי דרכים להפסיק לייחס חשיבות לדיעותיהם של אחרים. תזכרי שביחסי אנוש אין חוקים ברורים, מותר לך להיות שקטה או דברנית לפי בחירתך, מותר לך לפלוט שטויות כיד המלך אנטיוכוס או לחילופין דברי חכמה כחכמת המלך שלמה, תרגישי חופשייה וזורמת לכאן ולכאן כי אם תשמי לב טוב תגלי שכל אדם בעל יכולות חברה הוא חסר גבולות ברמה זו או אחרת, וכל אדם רשאי ליצור את המציאות, כשתפנימי את זאת תראי שיהיה לך קל בהרבה לזרום, תיצרי מציאות ותראי שאנשים יזרמו אתך, אבל אין ספק שכל זה דורש עבודה רבה. מבחינה מקצועית הטיפול הטוב ביותר במקרה זה הוא "קוגניטיבי התנהגותי" חפשי פסיכולוג שמטפל בשיטה הזו. לגבי תרופות הם אמנם עוזרות אבל לא פותרות את הבעיה מהשורש ולכן לאחר שתפסיקי הכל יחזור, במקרים מסוימים משלבים בין טיפול קוגניטיבי התנהגותי לתרופתי אבל זה כבר נתון לשיקוליו של המטפל, בנוסף ישנם גם טיפולים קבוצתיים בשיטה הזו ללא תשלום, המטפלים בבעיות חוסר ביטחון עד מצבים קיצוניים יותר של חרדה חברתית, כמו למשל בגהה שם צוות מאוד מקצועי, אבל אני לא יודע מה מידת ההפרעה במקרה שלך. תזכרי שלפני הכל חשוב שתרגישי טוב עם עצמך כי בסופו של דבר הבעיה לא נמצאת בזה שאת מדברת או שותקת, בודדה או חברותית אלא בחוסר יכולת שלך לקבל את עצמך במצבים אלה ואחרים,

 

[אלונה הנריך]

../images/Emo51.gif

כשאני חושבת איך הייתי מתפקדת במקרה של ביטחון עצמי חסר גבולות, אז אני רואה את עצמי הולכת ושואלת כל אחד אם הוא צריך עזרה במשהו ועוזרת. אבל אולי זה בגלל שאני לא יודעת איך להתחבר. אני חושבת שבמקרה של עודף בטחון עצמי הייתי עושה דברים שהיו מסיחים את דעתי מהלימודים כי הייתי עושה אותם על חשבון הלימודים. כלומר, נראה לי שהייתי מחפשת לעזור לכולם על חשבון הלימודים. נראה לי שאני פשוט לא יודעת איך לגשת ושהבעיה הזאת נוצרת כשאין פעילויות חברתיות. אני בטוחה שאם היינו עושות פעילויות משותפות (נניח שהיה זמן להיפגש אחרי לימודים) אז בטח שהיו נוצרות חברויות. אני חושבת שאני רואה דברים בהגזמה כי אני לא מצליחה לראות את הדברים כפי שהם באמת ולכן אולי אני כל כך מרגישה שכל פעולה שלי נבחנת במיליון עיניים.

 

[אלונה הנריך]

שכחתי לציין שיש לי הפרעות קשב וריכוז

ואובחנתי כסובלת מלקויות למידה בשל הפרעות קשב וריכוז מסוג ADD (בלי היפראקטיביות) ובדרך כלל אני עייפה יותר מאנשים בני גילי.

 

[soulipcist]

אבחון אריסטוטלי והערות מעשיות על אי ידיעה

לילה טוב, אני אתחיל בהכללה שאני מסכים עם הדגשים והתוספות שהשאירו המגיבים הקודמים בכל מה שקשור להערכה מחדש של היחסים החברתיים והביקורת העצמית שלך. לגבי אפשרויות שונות של טיפולים פסיכולוגיים, תרופתיים ואחרים, עלי להודות שמעט ההשכלה שיש בתחום הזה היא כללית ותאורטית מדי בשביל שאוכל לבקר אפשרות כלשהי מאלה שהועלו (טיפול קבוצתי, קוגניטיבי, תרופות כלשיהן וכו'). אבל הסתייגות שנכונה לדעתי (גם לפי שאר המגיבים) ושחשוב להדגיש אותה יותר מכל הטיפולים הקיימים היא שלאבחון יסודי של הבעיה יש יותר משקל וחשיבות מכל הפתרונות האפשריים שלה. זה מחזיר אותה לסיכומים שעשיתי לפני כמה חודשים לכתבי האתיקה של אריסטו... שם (באתיקה ניקומכית) הוא משווה בין אתיקה לרפואה, וטוען שחוכמת הרפואה אינה מסתמכת על התמצאות טכנית במתן התרופות (כלומר בביצוע פעולות פשוטות של שימוש בצמחי מרפא, אמבטיה קרה, דיאטה וכו'), אלא על האבחון הרפואי שמאפשר לקשור את התרופה המתאימה למצב רפואי נתון. הרפואה אינה אומנות מתן התרופות או הרוקחות, אלא קודם כל אומנות הזיהוי של המחלה. אריסטו גם מוסיף שלימוד עיוני מספרים הוא חסר ערך לרפואה, כי הרופא מוכרח ללמוד את הרפואה מניסיון של עבודה עם מקרים נתונים שכל אחד מהם ייחודי ושונה מהאחרים בדרכו (למרות הדמיון המשפחתי בין סוגים של מחלות). בכל מקרה, המושא של הרפואה או רפואת הנפש הוא בהכרח מקרה פרטי, ועל כן החלק הראשון בכל טיפול במקרה יהיה לאבחן אותו באופן נפרד ובלתי תלוי. לפי אריסטו אותו עיקרון חל גם על אתיקה במובן הזה שעשיית מעשים מסויימים, הם כמו תרופות, ושהם טובים מבחינה אתית רק אם הם מתאימים למקרים שבהם בוחרים לבצע אותם (ולכן האדם הטוב לפי אריסטו הוא זה שיודע כיצד לפעול ולהתנהג במקרים שונים ולא זה שמסוגל למעשי גבורה או שיש לו יכולת גבוהה, אבל ללא כושר שיפוט מוסרי או מעשי). מעבר לדברים הכלליים האלה על החשיבות שיש לאבחון טוב של המקרה שלך, ללא קשר לתוכן שלו, הייתי רוצה גם להעיר שבאופן אישי המדיום שבו יש לי את מידת האמון הנמוכה ביותר במילים, ובעיקר בדיוק של הדברים שאנשים מספרים הוא כמובן האינטרנט. זה לא נובע מההתנהגות או מהכוונות של האנשים, אלא מהאיכות של התקשורת האילמת והמרוחקת הזאת... אם הייתי צריך לנתח את ההודעות שבהן את מספרת על המקרה שלך עד עכשיו, כמו, נניח, תעודות היסטוריות... האמת היא שלא היה לי מושג אם לכותבת יש משהו שיכול להתפרש בDSM כהפרעה... אישית אני מוכן להמר שבמונחים סטטיסטיים רוב הסיכויים שסתם נכנסת לפורום אנונימי שבו את הופכת ל"כל אדם" מכל הבחינות של הזהות שלך, וגם בהיסטוריה הרפואית והפסיכולוגית... וזה מזכיר לי בדיחה: מה ההבדל בין פסיכולוג לפילוסוף? כשאת הולכת לפסיכולוג, הוא שואל אותך "מה הבעיה?". כשאת הולכת לפילוסוף הוא שואל אותך: "מה זה בעיה?" אם קשה לך לאבחן את הבעיה, אפשר לשקול את הפתרונות שהחברים בפורום הציעו, אבל לאט ובזהירות, כל עוד לא מצאת התאמה מובהקת בין המקרה האישי שלך לאחת הדרכים הקיימות.

 

[JANK1]

רגישות מוגזמת

אינני יודע אם הרגישות שלך נובעת מאידיאולוגיה, או מהפחד מביקורתיות. לדעתי זה נובע בעיקר מהפחד מביקורת ומכאן הרצון לרצות אחרים, את חייבת להבין שרגישות ברמה שלך לא נכונה הן אידיאולוגית והן מבחינה חברתית כלומר: החברה לא תשפוט אותך באופן שלילי גם אם תהיי הרבה פחות רגישה, הרגישות הרבה שלך גורמת לך לפחד שמישהו ייפגע ממך, את מרגישה אשמה במקומות שאין כל מקום לרגשות אשם, אז אם חשוב לך לדעת מהיכן נובע חוסר הביטחון ניתן לומר שבמידה רבה מהרגישות המוגזמת שלך כלפי הזולת. כך שאת לא יכולה גם להיות מלאת ביטחון וגם להקריב את עצמך ובנוסף גם להיות ביקורתית כלפי עצמך למרות ההקרבה שלך, תנסי להתחיל להיות פחות רגישה כלפי אחרים במקומות שזה פוגע בשלוות הנפש שלך....