כולם אוהבים את ישראל
New member
מצטערים לא ידענו שכל כך כואב לך
שלום, אתם בטח תראו את השעה כן אני לא בעבודה עכשיו אני כבר יומיים לא עובד... כי אני לא מרגיש שטוב כי המצב הנפשי הירוד חזק ממני בעצם אתמול לקחתי יום הפסקה אחרי שמה שקרה לי בעבודה היה יותר מדיי בשבילי... ביום שלפני אתמול התפרצתי בכעס ... אבל לא פגעתי במישהו ..פיזית.. זרקתי מטאטאט על הריצפה ובעטתי בדלת... וקצת זרקתי קללות לאוויר... הכל מלחץ נפשי שהתבצר אצלי במשך כל השבוע אתם זוכרים בגלל עיניין הדירה... זה שלט בי המחשבות, הפחדים,..שוב ההיהורים על העתיד שוב עליתי על רכבת השדים הזו..וקשה לי לרדת ממנה לפעמים גם אם אפילו אני נורא רוצה זאת נסיעה ללא תחנות עד לסוף המסלול שהוא בום התנגשות בקיר בטון שמחכה בסוף המסילה יום למחרת עשו שם ישיבת צוות, נוהל די קבוע... ופשוט דיברו על זה על אייך כל אחד הרגיש שאני הייתי במצב של חוסר שליטה... כן אני מבין נתתי לכולם הרגשה של פחד וחוסר בטחון... ואני באמת מצטער על זה אבל הרגשתי גם שעשו עליי עליהום פשוט עשו סבב וכל אחד היה צריך להגיד כמה שאני נורא כמה שאני מפלצת פשוט הרגשתי כמו בחרם זה העלה לי רוחות מין העבר.... ואני כבר הרגשתי שחלק מהנוכחים שם אינם חברים שלי כבר הרגשתי רע עם זה שהם לא יכלו לסמוך עליי גם שאני נסער שלא אפגע בהם פיזית או נפשית.... הרגשתי שעשו לי משפט שדה... יותר מדיי יותר מדיי זה היה בשבילי זה רק הגביר את המועקה והלחץ הנפשי והכאב והחוסר אונים רציתי לברוח משם ...לא נתנו לי אמרו שאני חייב לשמוע... כדי להבין כמה שפחדו ממני ואני אכן מבין עכשיו רוצים להחתים אותי על מסמך שבו אחתום שאני אני עוד פעם אחת קצת משתולל...אני כניראה מפוטר מהעבודה.... זה כל כך משפיל זה רק נותן לי הרגשה שעוד יותר לא מבינים אותי וזה לוחץ אותי לקיר עוד יותר ושוב למחשבות האובדניות שלי והפסימיות יום למחרת ניהלתי שיחה עם המנהלת של ההוטסל שלי גם שם הרגשתי שאני האשם בכל מה שקורה אני כל כך אשם ....כל כך אשם כבר אשם בזה שאני חי אשם בזה שאני נושם אשם בזה שאני רואה את אור היום עדיף לי כבר לפעמים לחיות באיזה תא סגור וחשוך כראוי למפלצת כמוני שהפחידה.... זה נכון איימתי לפני כמה ימים ברצח ואני מצטער על זה מאוד אני יודע שזו לא הדרך... לפני מספר דקות שמתי שאילתא בפורום "דיני ירושות ומשפחות" אני מקווה שלא אקבל תשובה שתפחיד/תאכזב אותי בימים האלו אני מרגיש כל כך אשם בזה שאני חי בזה שאני שמח, בזה שאני מחייך . בימים האלו של חוסר הגנה ,כך אני מרגיש פשוט חסר הגנה, חי בתוך המצוקות שלי. בתוך היסורים שלי. חיה רעה אוכלת את כל הפנים שלי. השבוע רציתי לנסוע ולשים פרחים על הקבר של אמא שלי היא היחידה שבאמת שמרה והגנה עליי בחיים היום "מחליפה " אותה אישה שלא שואלת אפילו מה שלומי שאני בא הבייתה ויושב בחדר שעות...זה קורא כבר רק פעם בשבועיים שאני חוזר הבייתה אבל זה קורה וזה כואב... הבית שלי נהפך לזר, הבית שלי דוחק אותי החוצה אז לצערי אני נגרר לפעולות קיצוניות כמו התפרעות (זריקת חפצים וקללות), ואיומי סרק..שאיימתי מרוב הפחד לפגוע בחברה של אבא שלי... זה בגלל שאני חושב שאף אחד לא יודע כמה שכואב לי ויום אחד הם יגידו לי מצטערים לא ידענו כמה זה כואב לך מצטערים זה עצוב שהילד נהיה ציפור ומתחיל לעוף זה עצוב שהילד הפסיק לנשום והתחיל למות לא ידענו שכל כך כואב לך, מצטערים זה חמור שהוא נשלח לפסיכולוג כשהוא רק רצה חיבוק זה ברור כשאתם תהיו יתומים אנ'לא אתגעגע לא ידענו שכל כך כואב לך, מצטערים בוא אנו נמחה את הדמעות שלך כי לא ידענו איך בכלל קוראים לך מי חשב שיום אחד נקבור אותך זה עצוב שהילד נהיה ציפור ומתחיל לעוף
שלום, אתם בטח תראו את השעה כן אני לא בעבודה עכשיו אני כבר יומיים לא עובד... כי אני לא מרגיש שטוב כי המצב הנפשי הירוד חזק ממני בעצם אתמול לקחתי יום הפסקה אחרי שמה שקרה לי בעבודה היה יותר מדיי בשבילי... ביום שלפני אתמול התפרצתי בכעס ... אבל לא פגעתי במישהו ..פיזית.. זרקתי מטאטאט על הריצפה ובעטתי בדלת... וקצת זרקתי קללות לאוויר... הכל מלחץ נפשי שהתבצר אצלי במשך כל השבוע אתם זוכרים בגלל עיניין הדירה... זה שלט בי המחשבות, הפחדים,..שוב ההיהורים על העתיד שוב עליתי על רכבת השדים הזו..וקשה לי לרדת ממנה לפעמים גם אם אפילו אני נורא רוצה זאת נסיעה ללא תחנות עד לסוף המסלול שהוא בום התנגשות בקיר בטון שמחכה בסוף המסילה יום למחרת עשו שם ישיבת צוות, נוהל די קבוע... ופשוט דיברו על זה על אייך כל אחד הרגיש שאני הייתי במצב של חוסר שליטה... כן אני מבין נתתי לכולם הרגשה של פחד וחוסר בטחון... ואני באמת מצטער על זה אבל הרגשתי גם שעשו עליי עליהום פשוט עשו סבב וכל אחד היה צריך להגיד כמה שאני נורא כמה שאני מפלצת פשוט הרגשתי כמו בחרם זה העלה לי רוחות מין העבר.... ואני כבר הרגשתי שחלק מהנוכחים שם אינם חברים שלי כבר הרגשתי רע עם זה שהם לא יכלו לסמוך עליי גם שאני נסער שלא אפגע בהם פיזית או נפשית.... הרגשתי שעשו לי משפט שדה... יותר מדיי יותר מדיי זה היה בשבילי זה רק הגביר את המועקה והלחץ הנפשי והכאב והחוסר אונים רציתי לברוח משם ...לא נתנו לי אמרו שאני חייב לשמוע... כדי להבין כמה שפחדו ממני ואני אכן מבין עכשיו רוצים להחתים אותי על מסמך שבו אחתום שאני אני עוד פעם אחת קצת משתולל...אני כניראה מפוטר מהעבודה.... זה כל כך משפיל זה רק נותן לי הרגשה שעוד יותר לא מבינים אותי וזה לוחץ אותי לקיר עוד יותר ושוב למחשבות האובדניות שלי והפסימיות יום למחרת ניהלתי שיחה עם המנהלת של ההוטסל שלי גם שם הרגשתי שאני האשם בכל מה שקורה אני כל כך אשם ....כל כך אשם כבר אשם בזה שאני חי אשם בזה שאני נושם אשם בזה שאני רואה את אור היום עדיף לי כבר לפעמים לחיות באיזה תא סגור וחשוך כראוי למפלצת כמוני שהפחידה.... זה נכון איימתי לפני כמה ימים ברצח ואני מצטער על זה מאוד אני יודע שזו לא הדרך... לפני מספר דקות שמתי שאילתא בפורום "דיני ירושות ומשפחות" אני מקווה שלא אקבל תשובה שתפחיד/תאכזב אותי בימים האלו אני מרגיש כל כך אשם בזה שאני חי בזה שאני שמח, בזה שאני מחייך . בימים האלו של חוסר הגנה ,כך אני מרגיש פשוט חסר הגנה, חי בתוך המצוקות שלי. בתוך היסורים שלי. חיה רעה אוכלת את כל הפנים שלי. השבוע רציתי לנסוע ולשים פרחים על הקבר של אמא שלי היא היחידה שבאמת שמרה והגנה עליי בחיים היום "מחליפה " אותה אישה שלא שואלת אפילו מה שלומי שאני בא הבייתה ויושב בחדר שעות...זה קורא כבר רק פעם בשבועיים שאני חוזר הבייתה אבל זה קורה וזה כואב... הבית שלי נהפך לזר, הבית שלי דוחק אותי החוצה אז לצערי אני נגרר לפעולות קיצוניות כמו התפרעות (זריקת חפצים וקללות), ואיומי סרק..שאיימתי מרוב הפחד לפגוע בחברה של אבא שלי... זה בגלל שאני חושב שאף אחד לא יודע כמה שכואב לי ויום אחד הם יגידו לי מצטערים לא ידענו כמה זה כואב לך מצטערים זה עצוב שהילד נהיה ציפור ומתחיל לעוף זה עצוב שהילד הפסיק לנשום והתחיל למות לא ידענו שכל כך כואב לך, מצטערים זה חמור שהוא נשלח לפסיכולוג כשהוא רק רצה חיבוק זה ברור כשאתם תהיו יתומים אנ'לא אתגעגע לא ידענו שכל כך כואב לך, מצטערים בוא אנו נמחה את הדמעות שלך כי לא ידענו איך בכלל קוראים לך מי חשב שיום אחד נקבור אותך זה עצוב שהילד נהיה ציפור ומתחיל לעוף
