מצטערת אבל

בדדי

New member
מצטערת אבל

לא יכולה יותר לסבול את העליות והירידות התחלתי טיפול, באמת רציתי שיהיה שינוי אבל במקום שיהיה טוב יותר ניהיה קשה יותר. מבלה הרבה במיטה, הפחד לא משתחרר ומרגישה מועקה בלב, פתאום שתוקפת בלי הודעה מוקדמת וזה לוחץ כל כך... לא יכולה יותר צריכה ללכת לעבודה ושוב אין לי אוויר לא מצליחה להשתחרר נמאס לי גם לכתוב כבר אבל זה הדבר היחיד שעדיין קצת עוזר לדעת שבכל זאת יש מי שקורא מי ששומע מי שמבין ואני לא יכולה יותר רוצה להרים ידיים רוצה להכריז אני נכנעת....
 

PhEoNiX FiRe

New member
מבינה אותך

גם אני בשלב הזה של הרמת ידיים
 
../images/Emo66.gif תפסתי אותך...../images/Emo24.gif

בזמן??? או קיי... אז ככה: לעצום עיניים ולנשום עמוק אל החלון הפתוח. נכון, אפור בחוץ אבל האוויר...אוחחחח האוויר - צלול כמי מעיין זכים. לנשום כמה נשימות עמוקות עד הסחרחורת מהאויר הנקי. ולחשוב רק על הדברים הקטנים והמתוקים שמחכים לך בעבודה - רק לך, לחיבוק שלך, לחיוך שלך, לחום הנפלא שאת מקרינה... לפתוח עיניים עם חיוך. להכנס למקלחת חמה חמה, ולתת למים החמים לזרום מעלייך ולחוש שעם כל טיפה שיורדת למי הקולחין - יורדת עוד "מעמסה אחת" פוף...לביוב, פוף לביוב.. ואת נשארת נקיה נקיה... וכשהאדים לבנים והכל נקי - לעצום עיניים ולחוש כמה קלה את, כמה אין עלייך כלום לבד ממחשבות טהורות על היום המקסים שמחכ לך.. הוציאי שמיכות כריות וכל שאר הלילה לאיורור. והרימי ידיים למעלה בתפילה ותודה על היום הנוסף שקיבלת מתנה. כן. מתנה יקירה. חשבי על היום הנוסף שקיבלת מתנה. וקחי איתך
עם
ו
וטעי אותם עמוק עמוק בלב. איתך.
 

בדדי

New member
אין כבר מה לתפוס...

אין בי יותר כלום חוץ מפניקה פנימית וייאוש אין סופי...
 
למעלה