מצטערת שאני לא יכולה להיות אופטימית
כבר 3 וחצי שנים אני נאבקים במחלה הארורה הזו שהחלה כסרטן המעי הגס בגוף של אימי כשעוד לא מלאו לה 46 שנים. מלאים אופטימיות ונחושים לנצח חתרנו במרץ לכיוון ההבראה. אך מסתבר כי גם עץ בעל גזע עבות, כאשר מכים בו שוב ושוב עם הגרזן-גם הוא קורס. מה לא ניסינו, פרופסורים מכל רחבי הארץ, טיפולים אלטרנטיביים, תמציות מסוגים שוני, כימותרפיה, הקרנות, סדנאות וקבוצות תמיכה. הכל....מכל הבא ליד. אבל איך אפשר להחזיק מעמד כשהגוף בוגד כל פעם מחדש ? איך קמים כל בוקר בידיעה שהשעון מתקתק אחורנית בקצב מתגבר ? לא רק שאנו לא מדברים על שנה הבאה, אלא גם על החורף או הקיץ הבא אנו נמנעים מלדבר. טוב לחיות את הרגע ? זה מה שתגידו לי ? לא !!! רע, רע עם חוסר הוודאות, רע עם הכאבים, ההקאות, איכות החיים שאיננה, חוסר היכולת לישון כראוי. בקיצור-החיים בזבל. אין לי מילים אחרות, ולמרות שאני קצת פוגעת באוירה הכללית כאן, אני קצת מתקשה לגייס מתוכי אפילו טיפה של אופטימיות.
כבר 3 וחצי שנים אני נאבקים במחלה הארורה הזו שהחלה כסרטן המעי הגס בגוף של אימי כשעוד לא מלאו לה 46 שנים. מלאים אופטימיות ונחושים לנצח חתרנו במרץ לכיוון ההבראה. אך מסתבר כי גם עץ בעל גזע עבות, כאשר מכים בו שוב ושוב עם הגרזן-גם הוא קורס. מה לא ניסינו, פרופסורים מכל רחבי הארץ, טיפולים אלטרנטיביים, תמציות מסוגים שוני, כימותרפיה, הקרנות, סדנאות וקבוצות תמיכה. הכל....מכל הבא ליד. אבל איך אפשר להחזיק מעמד כשהגוף בוגד כל פעם מחדש ? איך קמים כל בוקר בידיעה שהשעון מתקתק אחורנית בקצב מתגבר ? לא רק שאנו לא מדברים על שנה הבאה, אלא גם על החורף או הקיץ הבא אנו נמנעים מלדבר. טוב לחיות את הרגע ? זה מה שתגידו לי ? לא !!! רע, רע עם חוסר הוודאות, רע עם הכאבים, ההקאות, איכות החיים שאיננה, חוסר היכולת לישון כראוי. בקיצור-החיים בזבל. אין לי מילים אחרות, ולמרות שאני קצת פוגעת באוירה הכללית כאן, אני קצת מתקשה לגייס מתוכי אפילו טיפה של אופטימיות.