ברוכים הבאים!
אנחנו היינו במצב מאוד דומה לשלכם... הייתי מטופלת במהלך ההיריון אצל פרופסור סמואלוב (בלי קשר לקלאבפוט) אז באופן טבעי נפגשנו עם ד"ר לבל לפגישת ייעוץ לפני הלידה. משהו בי לא היה שקט (בלי שום סיבה ממשית) והחלטתי לקבוע פגישה גם עם פנסקי. בסוף החלטתי בלב שלם ללכת על פנסקי. אין לי שום דבר רע להגיד על ד"ר לבל, מה גם שחוץ מפגישת ייעוץ ראשונית לא טופלנו אצלו בכלל. אבל החיבור עם פנסקי, המקצועיות, הקשב, הביטחון שהוא משרה וגם גישת הטיפול שלו התאימו לי יותר. כמו שכתבה לך משפחת מלכה, פנסקי מטפל בגישה יותר שמרנית (נעליים עד גיל 4 - לא יום פחות, לא משנה מה רמת התיקון) ומנסה להימנע מניתוחים אם אין בהם צורך. הוא מנסה להגיע לתיקון מלא רק בעזרת הגבסים, ולכן עושה בממוצע 2-3 גבסים יותר מרופאים אחרים. הרבה פעמים הוא עובר מהגבסים לנעליים ישר בלי לעשות עדיין ניתוח, ורואה אם הנעליים משיגות את הארכת הגיד בלי ניתוח, כי לטענתו את ניתוח הגיד אפשר לעשות עד גיל 8 חודשים, אפילו שנה אם צריך, והוא תמיד מעדיף לעשות את הניתוח אם צריך בגיל מאוחר יותר, כדי שהרגל כבר תשב טוב בתוך הנעל והעקב יהיה מונח במקום כמו שצריך (כשהם קטנטנים העקב נוטה לברוח קצת למעלה וזה יכול לגרום לגיד להתקצר חזרה ואז צריך לנתח שוב).
קצת רקע עלינו - אני אמא של גיא, בן כמעט 8 חודשים, נולד עם קלאבפוט דו צדדי שזוהה גם בסקירה בשבוע 16. גם לנו היה חשש מנזק מוחי, אבל עשיתי המון בדיקות וכולן יצאו תקינות וכפי שאת רואה בפורום כאן קלאב פוט זו תופעה הרבה יותר מוכרת ממה שחושבים ונדיר שהיא מלווה בבעיות נוירולוגיות. בקשר למקום הלידה - זה מאוד תלוי ברופא שאת בוחרת. פנסקי למשל לא ממהר לגבס ישר אחרי הלידה, במיוחד אם מדובר בבן - כדי לאפשר החלמה תקינה של ברית המילה, ומבחינתו אפשר לעשות את הגיבוס הראשון גם שבועיים אחרי הלידה, ככה שאין מניעה ללדת בכל בית חולים שתרצי, רק חשוב לציין בפניהם מספר פעמים שאת לא מעוניינת שיגבסו אותו בבית החולים!! שיש לך כבר רופא מטפל, ואת תגשי אליו לגיבוס אחרי שתשתחררי. אני ילדתי בכלל באיכילוב. עשינו את הגיבוס הראשון בגיל 12 יום, ובסך הכל עשינו 8 גבסים. אחרי 8 גבסים עברנו לנעליים (גיל חודשיים וחצי בערך). את הבחירה של הנעליים והמוט עשיתי בעיקר לפי המלצות שקראתי פה בפורום, וכפי שציינתי - אני סופר סופר מרוצה וממצילה על הקומבינציה הזו בחום. בגיל 6.5 חודשים ירדנו ל - 18 שעות נעליים ביום, ובגיל 7.5 חודשים ירדנו ל- 12 שעות ביממה (המצב כרגע). כל זה באמת בלי ניתוח (טפו טפו טפו). הקטנצ'יק כבר מתהפך, מתיישב וזוחל.
מה שהכי חשוב לי להגיד לך אחרי המגילה הזו - הוא שהשד לא כזה נורא!!!!! כשגילינו בשבוע 16 את הבשורה, בעלי ואני לא הפסקנו לבכות 5 ימים רצוף. בעיקר בגלל חוסר הידיעה מה זה בדיוק ובמה זה כרוך. אחרי שחקרנו קצת את הנושא קצת נרגענו, אבל עדיין היה קשה. היום בדיעבד, אני אומרת - היה יכול להיות הרבה אבל הרבה יותר גרוע!!!! אני לא רוצה להגיד שזה שטויות כי זו כן התמודדות שונה, במיוחד שזה ילד שני ואת כבר יודעת מה זה לגדל ילד בלי קלאב פוט, אבל זה בהחלט לא אסון ואפילו רחוק מזה. כשיגיע הזמן את תראי פה בפורום כל מיני שיטות איך להתמודד (מקלחות, נעליים וכו'), ואני אשמח לייעץ לך בכל נושא שתצטרכי.
בכל אופן שיהיה הרבה הרבה בהצלחה ואל תדאגי - הם יוצאים ילדים מקסימים, מפותחים, חזקים והכי חשוב - שיגדלו הם בכלל לא יזכרו שהיתה להם בעיה!!
