מצטרפת אליכם (אפשר?)

מצטרפת אליכם (אפשר?)

שלום, אני קטנית (שם בדוי שאני גאה בו מאוד).
אני הרבה מאוד דברים, ביניהם דתל"שית (לא מוגדר כמצב פסיכיאטרי עדיין
) וביסקסואלית (שכבר לא מוגדר כמצב פסיכיאטרי), וגם קצת ג'נדרקוויר (מדברים על זה בכלל בפסיכיאטריה?).
אבחנתי את עצמי לאחרונה עם אספרגר (בדרך לשכנע את עצמי להשיג אבחון רשמי) ואני סובלת מדיכאון מז'ורי (און אנד אוף) במשך תקופות ארוכות מאז שאני זוכרת את עצמי, גם הוא לא מאובחן (בתור ילדה עם אספרגר לא ידעתי שאפשר לדבר על רגשות ושאמא תדע כמה רע לי. חיחי), ואני גם בדרך לשכנע את עצמי להשיג טיפול עבורו.
אני מורה לאנגלית בשעות הערב (והדיכאון ממש משפיע על התפקוד שלי כמורה... המוח שלי כ"כ עסוק בלא להיות אומללה ליד התלמידים שאין לי מספיק RAM פנוי ללמד כמו שצריך!), בזוגיות טובה ולא ממש יכולה להתלונן על שום דבר, אבל בכל זאת רע לי בחודשים האחרונים.
אני כבר כמה ימים בחיפושים אחר קבוצות תמיכה בפייסבוק, ועכשיו נזכרתי פתאום בתפוז ושמחתי לגלות שיש כאן מענה, ונראה פה ממש נחמד.
אז כיוון שכרגע אני מרגישה נורא לבד בחיים שלי על אף שיש לי איזשהו ביחד,
חשבתי שיהיה נחמד למצוא אנשים להיות איתם ביחד בלבד של הביחד.
(כתבתי יותר מדי?)
זהו, נראה לי.
מצטערת על החפירה, אני אף פעם לא יודעת מה צריך או לא צריך לספר.

אז כן. אני. קטנית.
היי
 

noname20000000

New member
היי!

תמיד טוב לפגוש עוד אנשים שיבינו אותך ואתה אותם :)

אני דנה, בת 21, מגיחה כאן מדי פעם.

האם את מטופלת באופן פסיכולוגי ו\או פסיכיאטרי?
 

Lady Stark

New member
הי קטנית (במלעיל או מלרע)?

ברוכה הבאה אלינו

שמחה שהחלטת לדבר על מה שמפריע לך וממליצה בחום ללכת לכיוון של טיפול. האמת היא שדי טריקי לאבחן את עצמנו. מאמינה שכשכן תגשי לטיפול זה יעשה לך סדר בראש ותוכלי לדעת טוב יותר איך לגשת לעבודה.
ממליצה גם לא להישאר לבד בזוגיות עם זה. תמיד עדיף לשתף כדי לא להשאיר את הצד השני בעלטה. זה כמובן, אם את מרגישה שהזוגיות מספיק פתוחה וחזקה.
את ממש מוזמנת לדבר איתנו פה על כל דבר.
 
תודה


קטנית במלרע (יחידה של "קטניות". בגלל זה השם הזה מגניב, מחתרתי ומרדני, עבור דתל"שית אשכנזיה שכמוני. חה חה, הורים, אני אוכלת עדשים בפסח!).

באמת די טריקי לאבחן את עצמנו, אני עושה את זה אחרי קריאה של הרבה חומר (יאי לאובססיה על דברים) מהרבה מקורות שונים, כדי להבין איפה ובאיזו הגדרה אני מוצאת את עצמי.
בכל מקרה, כיוון שהבלאגן משפיע על התפקוד שלי בעבודה, אני אכן מנסה להכריח את עצמי ללכת לטיפול.

מבחינת ההישארות לבד עם זה בזוגיות - בן הזוג שלי מאוד דוגל ב"הכל בראש" ושאפשר לשלוט במה שאנחנו מרגישים. (הוא גם מאשים את התזונה שלי, שאומנם מתבססת על מעט מאוד אבות מזון אבל לא השתנתה לקראת הדיכאון, כך שעל אף שכדאי שאשנה אותה היא כנראה לא גורם רלוונטי, ואת העובדה שאני לא מספיק בשמש, מה שגם לא השתנה לקראת הדיכאון). אולי אחרי שאתחיל טיפול הוא ילמד שהגישה הזאת לא תמיד נכונה, אבל בינתיים אין לי אנרגיות להתווכח איתו על איך המוח שלנו עובד.

תודה על ההזמנה - אני חושבת שבהחלט אעשה את זה. אני כבר תקופה מחפשת מקום בו אפשר יהיה לפרוק את המחשבות האפלות שלי.
 

Lady Stark

New member
לאט לאט

אנשים שלא חוו בחיים דיכאון נוטים לפעמים לחשוב שחשיבה חיובית זה הדבר היחיד שצריך.
בסדר, הראש יכול להיפתח ואנשים לומדים להבין.
מקווה שתצליחי לתקשר איתו יותר על זה. מניסיון, חשוב מאוד שתהיי מסוגלת לדבר על זה איתו. אבל באמת, קחי את הזמן שאת צריכה.
אם את בדרך כלשהי לטיפול את בדרך הנכונה.
 
היי קטנית


למרות שזה כיף באיזה שהוא אופן, לאבחן את עצמנו זה קצת מסוכן ולפעמים אנחנו עלולים לשכנע את עצמנו שיש לנו בעיה שאינה קיימת באמת. חשוב שתלכי לאבחון מסודר כדאי שתוכלי לטפל בדיכאון כמו שצריך.
אני גם מאוד מסכימה עם סטארק, חשוב שתשתפי את בן הזוג שלךם במה שעובר עליך, זה כבר יגרום לך להרגיש פחות לבד.

ובכלל לא כתבת יותר מדי, זה בסדר


(ואני לא אוכלת קטניות בפסח. חכי חכי, תראי איזו ממורמרת אני אהיה
)
 
אני יכולה להתחיל להתווכח

על עניין האבחון העצמי,
בעיקר כי אני מאוד ביקורתית בעניין ואני תמיד ממשיכה לשאול שאלות ולהטיל ספקות במסקנות שלי (ולכן ממשיכה לחקור)...
בנוסף אני תמיד קוראת גם על מצבים קרובים / עם תסמינים דומים כדי לראות מה יותר מדבר עלי.
(אני יסודית מאד כשאני חוקרת כל דבר, גם על עצמי).
אבל אני לא אגיד עוד הרבה בעניין כי זה לא רלוונטי וגם כי זה נראה לי עניין מאוד אינדיבידואלי.
בכל מקרה אני אלך להתאבחן כדי לקבל עזרה, כי צריך עזרה

בן הזוג כבר משותף במה שעובר עליו, בלי קשר לגישה שלו. (לא יודעת לא לדבר על דברים עם אנשים שאני מרגישה קרבה רגשית אליהם). ^^

(אני משתתפת בצערך לגבי הקטניות. לפחות את כן אוכלת שרויה?)
 
את יכולה

אבל בסופו של דבר, בשביל לטפל בבעיה, לפעמים צריכים את האבחון של בעל המקצוע. ואם את הולכת לקבל אבחון, אז אין לי יותר מה לומר בנושא

אני שמחה לשמוע שאת ובן הזוג שלך מדברים על זה. תקשורת בין בני זוג ממש חשובה במצבים האלה.

(כן, לפחות זה, הא?
)
 
למעלה