barbunya12
New member
מצטרפת אליכן
אני לא יכולה להסביר את זה אבל יש בי תחושות של הרבה כעס ובלבול
שמחה שמהולה בהרבה עצב ורצון לצרוח .
במשך שנים התלוננתי על כאבי בטן, בהתחלה זה הרגיש לי כמו משהו במעיים שלי כל מה שאכלתי לא עשה לי טוב , היו לי בחילות לא פוסקות שהמשיכו בהקאות, הייתה לי תחושת אי נעימות בבטן, שהגיע המחזור החודשי הייתי מתפוצצת חושבת שעוד רגע אני ממריאה מפה.
הלכתי למיטב הרופאים , עוד בדיקה ועוד בדיקה , עוד רופא לחכות לו, רפואה סינית, מה לא? וכולם עם אותה אבחנה: נראה שאת שרויה בלחץ, אולי זה המעי הרגיז, זה משהו נפשי, פסיכולוגי, תטפלי בנפש שלך זה יעבור.
כך קרה שאף אחד לא האמין לי לצעקת הכאב שלי.
בעייני כולם : כל הסובבים אותי, משפחה קרובה ומרוחקת, חברים , מכרים והרופאים שלי הרגשתי כ שקרנית , כאילו הכאב הזה לא באמת קיים והוא רק פרי דמיוני, משהו שנמצא אצלי בראש.
בכיתי לתוך הכרית. צרחתי , שאגתי שאגות של כאב אבל תשובתם הייתה הנפש, שם הבעיה , תנסי למצוא שם את מקור הכאב והכל יתרפא.
נשאלתי לא אחת מדוע פניי נפולות – איך יכולתי בכלל להסביר לאנשים את מה שעובר עלי, לקום כל בוקר עם כאב שלא מרפה, לנסות להתמודד איתו במשך היום ואז ללכת לישון איתו , ולקוות כל לילה מחדש שמחר בבוקר הוא קצת ירפה ממני , ייעלם ולו לקצת.
בהתחלה עוד הייתי לוקחת כדורים , כל רופא הביא לי תרופה אחרת וחשב שהתרופה שלו תפצח אותי, התרופה שלו תנצח את הכאב שלי, לאט לאט הבנתי שהכדורים האלו לא באמת עוזרים לי, והכאב עד כמה שזה כואב לומר הפך להיות חלק מחיי.
לא באמת ידעתי מה זה לחיות ללא כאב.
כשהצלחתי לשים את האצבע אמרתי כי הכאב הדומיננטי ביותר הוא בצד שמאל של הבטן הצבעתי על כיוון השחלות , כי ככה נראה לי הכי הגיוני באותה עת, אמרתי שיש לי הקרנה על הרגל, עד כדי שלעיתים אני מרגישה כאילו אני ממש צריכה לסחוב אותה.
לפני חצי שנה עברתי הפלה, איבדתי את התאומים שלי, ומאז הכאב רק התגבר, כאילו הכפיל את עצמו חשבתי שאני משתגעת וממש יוצאת מדעתי , הכאב הפך למשהו אחר , אפשר להגדיר את זה
כ צרחה שהשתלטה לי על הגוף, שלא נתנה לי מנוס, גם אם ממש רציתי לא יכולתי לברוח ממנה, אי אפשר להסביר את זה במילים.
הרגשת חוסר הנוחות רק השתלטה עלי כל יום הרגשתי במלחמה , מלחמה עם הגוף שלי, עם עצמי עם הכאב שבי.
הייתי מתנועעת בכסא , הגב, האגן והישיבה גמרו אותי.
אין בכלל ספק כשאומרים שהנפש קשורה בגוף , אך למשפט הזה יש 2 צדדים , וכמו שכאב נפשי יכול להתבטא בכאבים בגוף כך גם הנפש ניזוקה כאשר הגוף שלך כואב כל כך.
איך יהיה אדם עם מצב רוח מרומם שכל סביבתו חושבת שהוא ממציא כאבים?
איך יהיה אדם שמח ומאושר כשאר הוא חש במלחמה יומית?
כיצד יכול אדם להיות ערני כאשר הוא מתעורר מכאב? כשבכאב מלווה אותו יומם וליל?
כאב הוא מעייף, הוא מטרד, הוא טורדני. כאב מפחית את ערנותך.
כאב אינו גורם לך להיות מאושר, המצב רוח שלך מושפע .
לפני 6 ימים עברתי ניתוח אנדיומטריוזיס, לא רבים יודעים מה זה, וגם אני לא ממש הבנתי עד היום.
אינני יודעת אם הבעיה תיפתר בשלמותה, אינני יודעת מתי יפסיקו לי הכאבים או רק יחלשו
אבל אני יודעת היום שאסור לוותר.
אסור להיכנע לאף 1 !!
גם לא לרופאים שלמדו ויודעים.
אני האמנתי בכל הדרך בכל הרופאים שהייתי אצלם, ממש הרגשתי בטוחה ונתתי את האמון שלי בכל אחד ואחד מהם.
כמו שאסור לוותר על החלונות והשאיפות כך גם אסור לוותר שכואב!
לא הכל בחיים הוא נפשי , נכון שיש קשר אבל לפעמים צריך גם לחפש את מקור הכאב בגוף ולחפש היטב!!
אני לא יכולה להסביר את זה אבל יש בי תחושות של הרבה כעס ובלבול
שמחה שמהולה בהרבה עצב ורצון לצרוח .
במשך שנים התלוננתי על כאבי בטן, בהתחלה זה הרגיש לי כמו משהו במעיים שלי כל מה שאכלתי לא עשה לי טוב , היו לי בחילות לא פוסקות שהמשיכו בהקאות, הייתה לי תחושת אי נעימות בבטן, שהגיע המחזור החודשי הייתי מתפוצצת חושבת שעוד רגע אני ממריאה מפה.
הלכתי למיטב הרופאים , עוד בדיקה ועוד בדיקה , עוד רופא לחכות לו, רפואה סינית, מה לא? וכולם עם אותה אבחנה: נראה שאת שרויה בלחץ, אולי זה המעי הרגיז, זה משהו נפשי, פסיכולוגי, תטפלי בנפש שלך זה יעבור.
כך קרה שאף אחד לא האמין לי לצעקת הכאב שלי.
בעייני כולם : כל הסובבים אותי, משפחה קרובה ומרוחקת, חברים , מכרים והרופאים שלי הרגשתי כ שקרנית , כאילו הכאב הזה לא באמת קיים והוא רק פרי דמיוני, משהו שנמצא אצלי בראש.
בכיתי לתוך הכרית. צרחתי , שאגתי שאגות של כאב אבל תשובתם הייתה הנפש, שם הבעיה , תנסי למצוא שם את מקור הכאב והכל יתרפא.
נשאלתי לא אחת מדוע פניי נפולות – איך יכולתי בכלל להסביר לאנשים את מה שעובר עלי, לקום כל בוקר עם כאב שלא מרפה, לנסות להתמודד איתו במשך היום ואז ללכת לישון איתו , ולקוות כל לילה מחדש שמחר בבוקר הוא קצת ירפה ממני , ייעלם ולו לקצת.
בהתחלה עוד הייתי לוקחת כדורים , כל רופא הביא לי תרופה אחרת וחשב שהתרופה שלו תפצח אותי, התרופה שלו תנצח את הכאב שלי, לאט לאט הבנתי שהכדורים האלו לא באמת עוזרים לי, והכאב עד כמה שזה כואב לומר הפך להיות חלק מחיי.
לא באמת ידעתי מה זה לחיות ללא כאב.
כשהצלחתי לשים את האצבע אמרתי כי הכאב הדומיננטי ביותר הוא בצד שמאל של הבטן הצבעתי על כיוון השחלות , כי ככה נראה לי הכי הגיוני באותה עת, אמרתי שיש לי הקרנה על הרגל, עד כדי שלעיתים אני מרגישה כאילו אני ממש צריכה לסחוב אותה.
לפני חצי שנה עברתי הפלה, איבדתי את התאומים שלי, ומאז הכאב רק התגבר, כאילו הכפיל את עצמו חשבתי שאני משתגעת וממש יוצאת מדעתי , הכאב הפך למשהו אחר , אפשר להגדיר את זה
כ צרחה שהשתלטה לי על הגוף, שלא נתנה לי מנוס, גם אם ממש רציתי לא יכולתי לברוח ממנה, אי אפשר להסביר את זה במילים.
הרגשת חוסר הנוחות רק השתלטה עלי כל יום הרגשתי במלחמה , מלחמה עם הגוף שלי, עם עצמי עם הכאב שבי.
הייתי מתנועעת בכסא , הגב, האגן והישיבה גמרו אותי.
אין בכלל ספק כשאומרים שהנפש קשורה בגוף , אך למשפט הזה יש 2 צדדים , וכמו שכאב נפשי יכול להתבטא בכאבים בגוף כך גם הנפש ניזוקה כאשר הגוף שלך כואב כל כך.
איך יהיה אדם עם מצב רוח מרומם שכל סביבתו חושבת שהוא ממציא כאבים?
איך יהיה אדם שמח ומאושר כשאר הוא חש במלחמה יומית?
כיצד יכול אדם להיות ערני כאשר הוא מתעורר מכאב? כשבכאב מלווה אותו יומם וליל?
כאב הוא מעייף, הוא מטרד, הוא טורדני. כאב מפחית את ערנותך.
כאב אינו גורם לך להיות מאושר, המצב רוח שלך מושפע .
לפני 6 ימים עברתי ניתוח אנדיומטריוזיס, לא רבים יודעים מה זה, וגם אני לא ממש הבנתי עד היום.
אינני יודעת אם הבעיה תיפתר בשלמותה, אינני יודעת מתי יפסיקו לי הכאבים או רק יחלשו
אבל אני יודעת היום שאסור לוותר.
אסור להיכנע לאף 1 !!
גם לא לרופאים שלמדו ויודעים.
אני האמנתי בכל הדרך בכל הרופאים שהייתי אצלם, ממש הרגשתי בטוחה ונתתי את האמון שלי בכל אחד ואחד מהם.
כמו שאסור לוותר על החלונות והשאיפות כך גם אסור לוותר שכואב!
לא הכל בחיים הוא נפשי , נכון שיש קשר אבל לפעמים צריך גם לחפש את מקור הכאב בגוף ולחפש היטב!!
