מצטרפת אליכן!

[Tal223]

מצטרפת אליכן!

שמי טל ואני אמא לשלושה: ליאור בת 9, איתי בן 6 ותמר בת שלושה שבועות. במשך חצי מההריון ביליתי כל יום בפורום הריון ולידה, ומאז הלידה של תמר אני מבלה הרבה בפורום הנקה. רק עכשיו גיליתי שיש את הפורום הזה, וכבר אני רואה פה המון שמות מוכרים. אני לא בטוחה שהרבה יזהו את הnick שלי, כי אני לא נוטה להגיב על הודעות לעיתים קרובות, אלא רק כשבאמת יש לי ידע או דעה שונה לתרום. בכל אופן, יש הרבה נושאים שמעסיקים אותי מאז הלידה של תמר שנוגעים במטרות הפורום, ונראה לי נפלא שיש מקום כזה להעלות אותם לדיון. אז עכשיו אחרי שהצגתי את עצמי, אפשר להתחיל ישר להשתתף בדיונים?

 

[עינבלית]

ברוכה הבאה ../images/Emo39.gif

מוזמנת להשתתף!

 

[1איתן ולהב שלנו]

ברוכה הבאה../images/Emo39.gif

 

[מ ת י ל ד ה]

../images/Emo20.gif מזל טוב וברוכה הבאה! ../images/Emo20.gif

אפשר להשתתף ואף רצוי

 

[שפנים]

../images/Emo24.gif ברוכה הבאה!! תהני

 

[תנועת החסידות]

מזל טוב וברוכה הבאה! ../images/Emo140.gif

 

[Tal223]

תודה על קבלת הפנים - ועכשיו שאלה:

איך מסתדרים בלי עזרה מאף אחד? זאת מין שאלת קיטור כזאת, כי ברור לי שאין תשובה אמיתית לשאלה הזו... קיצור הדברים: בשבוע הראשון אחרי הלידה בעלי לקח חופשה מהעבודה והיה פה ועזר לי המון. אבל מאז שהוא חזר לעבודה בעצם אין לי שום עזרה בכלל בבית. איכשהו כנראה שכולם חושבים שבלידה שלישית אני כבר אמורה להסתדר בעצמי, אולי כי לא צריך ללמד אותי איך לחתל/לרחוץ/להלביש וכו' אז האמהות של שנינו חושבות שאני לא צריכה אותן? נוצר מצב שיש לי ערימות של כביסה שאין לי זמן לכבס, הבית נראה כמו אזור אסון, כולנו אוכלים רק סנדויצ'ים ואוכל קפוא מופשר במיקרו, הכיור מלא כלים עד גובה הברז, אין לי אפשרות להקדיש זמן לילדים הגדולים, שלא לדבר על זמן לעצמי שאין לי בכלל. בעלי עובד עכשיו נורא נורא קשה כי הוא בדיוק הקים חברה חדשה (כן, עוד יש סטארט-אפים בעולם...) והוא מגיע הביתה במקרה הטוב ב-9 או 10 בערב ועוזר לי לעשות לתמר אמבטיה. זה גם הזמן היחיד שלי להתקלח ולאכול משהו בלי תמר בידיים... חשוב לציין שתמר תינוקת שרוצה להיות בידיים בערך 100% מהזמן, והיא יונקת לעיתים מאד קרובות, כך שאני פשוט לא מסוגלת לעשות שום דבר בבית (מלבד להניק ליד המחשב ולהקליד ביד אחת). ביום ששי האחרון כשבעלי יצא לפגישת עסקים בלתי מתוכננת אני פשוט נשברתי ופרצתי בבכי. כל-כך חיכיתי ליום הזה שהוא יהיה איתי קצת ויוכל קצת להקל עלי ולתת לי קצת זמן לעשות דברים, ואז כשזה נלקח ממני פשוט התרסקתי! ניסיתי לרמוז לאמא שלי שקשה לי, וכל מה שקיבלתי היה "טוב, את מרגילה אותה להיות בידיים כל הזמן, אז מה את מצפה?" כאילו שיש לי ברירה ותינוקת בת שבועיים היא "מפונקת"! ואמא שלי עוד עוזרת קצת, היא מבשלת קצת אוכל שהילדים אוהבים ומביאה לי ביום ששי וגם עזרה לי פעמיים בקיפול כביסה. חמותי זה בכלל סיפור מהסרטים, מספיק שאומר שהיא ראתה את תמר פעם אחת למשך חצי שעה בגיל יומיים ואפילו לא ביקשה להחזיק אותה בידיים... גיסתי בכלל לא מעלה על דעתה לבוא לעזור (או בכלל לראות את האחיינית שלה) ואחותי חיה בארה"ב. אז זהו, אני עם עצמי וזה מה יש. בקיצור, איך מתמודדים?

 

[wieci]

קודם כל מזל טוב ../images/Emo65.gif ועכשיו |חיבו

את מתארת את כל מה שעבר עלי לפני 4 חודשים בלידה ראשונה, ולחשוב על לעבור את כל זה עם עוד 2 ילדים, נראה לי קשה מנשוא

אבל, צריך לנשום, לחשוב בצלילות ולתכנן (כמו במלחמה) איך לעבור את הימים יותר בקלות. אני מבינה שבעלך לא יכול לעזור, אז אפשר אולי להביא עזרה חיצונית: את הכביסה לשלוח למכבסה, יש כאלו שעושים טייקאווי, מה עם עוזרת בית שתבוא לנקות ולבשל פעם בשבוע? אולי תבקשי מהסבתות שיקחו את הילדים הגדולים פעם בשבוע אחרי ביה"ס לצהריים ולבלות קצת כדי שאת תוכלי לנוח? ברור לגמרי שתמר צריכה לקבל את כל תשומת הלב האפשרית, אי אפשר לדעתי ביל שבועיים לפנק (אין בכלל מושג כזה), צריך להחזיק כמה שיותר שתרגיש בטוחה ואהובה. שולחת לך הרבה

ים , ואל תהססי לבקש עזרה! רותי

 

[Tal223]

תודה על התמיכה

גם אני כבר עברתי את זה בעבר, אבל איכשהו הפעם יותר קשה. אולי בגלל שתמר יונקת (את הגדולים לא הצלחתי להניק), אולי בגלל שהאנרגיות שלי היום הן לא מה שהיו לפני 9 שנים, אולי בגלל שזה בא ברצף אחרי שמירת הריון של 5 חודשים בלי שהיתה לי ההזדמנות להתאוורר קצת, אולי כי בעלי יותר עסוק היום מאשר כשהגדולים נולדו. כנראה הכל ביחד... הלואי ויכולתי לבקש עזרה מהסבתות, אבל אין שום סיכוי. ביקשתי מחמותי הקיבוצניקית לקחת אליה את הילדים הגדולים לכמה ימים בפסח כדי לעשות להם קצת כיף ולפנות אותי להתרכז בתמר בלי רגשי אשמה על הזנחתם - וקיבלתי סרוב חד וחלק "כי בתחילת חודש יש עומס בעבודה בהנהח"ש". אמא שלי בכלל נוסעת לחופשה בחו"ל בפסח, והילדים שלי ייאלצו להשתעמם מול הטלויזיה. ככה זה, זו המשפחה שלי ועם זה אני מתמודדת. כביסה במכבסה זה לוקסוס שאני לא יכולה להרשות לעצמי בשלב זה, למרות שעל גיהוץ הודעתי לבעלי שאין מה לדבר, זה או במכבסה או שילך מקומט. אני במילא מסתובבת בטרנינג כל היום... בקיצור: נמשיך איכשהו, אני יודעת שזה נעשה יותר קל עם הזמן, וברגע שתמר תתחיל לחייך אלי ההרגשה שלי בטח תשתפר פלאים!

 

[wieci]

ואין אפשרות לשלוח אותם לקייטנה בפסח

אני יודעת שבהרבה מתנסי"ם יש קייטנות של העיריה בפסח, או לפחות ימים של פעילות שיכולים להעסיק אותם. איפה את גרה? את רוצה לשלוח אותם אלי? אני בפסח מתנחלת בגינה של אחותי (450 מ"ר באמצע חיפה) ואפשר להשתולל שם חופשי.

 

[Tal223]

תודה תודה תודה על ההצעה!

מזמן לא קיבלתי הצעה נדיבה שכזו, ועוד ממישהי שאני לא מכירה! אין כמוך!!! בינתיים רשמתי את הילדים ל-4 ימי כיף בביה"ס שלהם, החל מהיום ועד יום חמישי. הם חזרו היום מכוסים בבוץ ואפר ונרגשים מהחוויות (הקמת מחנה של שבט אינדיאני, כולל בניית טאבון מבוץ...) כך שלפחות השבוע הם מסודרים. אח"כ יש ששי-שבת וחגים, לא נשארו הרבה ימים ריקים. קצת חברים, אולי כמה sleep-over ואנחנו מסודרים. חוץ מזה גיליתי ביומיים האחרונים שתמר אמנם בוכה ב-5 דקות הראשונות בעגלה, אבל אחרי שיוצאים החוצה וקצת מתחילים ללכת היא נרגעת ונרדמת לפחות לשעה, כל עוד אנחנו בחוץ. אז ננצל את המזג אויר הנעים ונצא קצת לפארק, וכולנו נצא נשכרים. בכל אופן - שוב תודה על ההצעה הנדיבה!

 

[תפי]

ברוכה הבאה

אין לי עצות, אבל יש לי המון חיבוקים ורטואלים רק בשבילך

 

[בזזזזזזז]

../images/Emo24.gif וגם ../images/Emo39.gif וברוכה הבאה

כן, טוב שבאת, כאן זה בדיוק המקום לשחרור לחץ, גם אם בלי יכולת לעזור בפועל. לי יש שתי בנות גדולות ואת יובל בת 3 ח'., ואני מכירה את מה שאת מדברת עליו, למרות שלי יש עזרה למזלי. תזכרי שעם הזמן הדברים נעשים רק יותר קלים ולא יותר קשים - וזה מעודד.

 

[אפרת12]

ברוכה הבאה../images/Emo140.gif../images/Emo70.gif

את מוזמנת להשתתף במרץ

 

[עמית@]

ברוכה הבאה, שמות מקסימים ../images/Emo13.gif

 

[קרניר]

ברוכה הבאה../images/Emo141.gif

 

[ornaok]

ברוכה הבאה טל../images/Emo140.gif

לשאלתך - אין לי מושג מה עושים כשיש עוד ילדים בבית. אני גרה במרכז וכל משפחתי בצפון. בחודש הראשון אמא שלי עשתה מעל ומעבר ועזרה לי המון, ומאז אני לבד. אבל בשילי זה בסדר, כי אני די כזו שלא אוהבת שמתערבים לה יותר מדי. היה קשה בהתחלה, בעיקר בגלל הבעיות בהנקה, ההורמונים, וכו', אבל ביום זה ממש תענוג. נכון שאני מבשלת פחות, ואנחנו חיים לפעמים על קפואים, סנדויצ'ים וטייק אוואי, ונכון שאני לא מספיקה לקפל את הכביסה מיד בתום הייבוש, והיא קצת מקומטת, אבל אנחנו לא מסתובבים רעבים או/וערומים...

 

[ornaok]

../images/Emo12.gifאיזה כתיבה קלוקלת...

"..אני די כזו שלא אוהבת שמתערבים לה יותר מדי..." נו, השעה, העייפות...

 

[עדי 5]

טל,אני כל כך מבינה אותך../images/Emo24.gif

אני שולחת לך חיבוקים ומקווה שעוד קצת ותמר תכנס למסלול ולשגרה ויהיה יותר קל. את צריכה לשים פס על הנשמות שחושבות שאת מפנקת את תמר. תנסי אולי לשאוב לה בקבוק מידי פעם ולתת לבייביסיטר לטפל בה, בזמן זה תתקלחי, תצאי עם הגדולים מהבית לשעה. גם לי יש בבית ילד בן 9 ואפשר להעזר בגיל הזה מאד מה גם שאצלך זו בת ובטח היא תשמח להיות אמא קטנה. מקווה שבקרוב יהיה קל יותר. נשיקות עדי

 

[Tal223]

עדי, איך אני שמחה שאת פה!

תודה על החיבוקים, הם תמיד עושים טוב בנשמה, גם אם הם וירטואליים! ואני שולחת לך המון

בחזרה והמון מזל טוב ובהצלחה בברית!!! נכון שזה מדהים איך כולם חושבים שהם יודעים מה נכון לתינוקות שלנו? סיפור מצחיק: הלכתי יום אחד למכולת עם תמר במנשא תינוכיס. בפנים היא בתנוחת ערסול, עטופה כולה, מוגנת ומחובקת, צמודה לחזה שלי, לא יכול להיות משהו יותר מגונן מזה. ואיש אחד ליד הקופה אומר לי: "זה מסוכן, איך את הולכת איתה ככה, את מקפלת לה את הגב, ואם תפלי היא תיפול איתך, את מרגילה אותה להיות עלייך כל הזמן, אני בחיים לא ארשה לאשתי ללכת ככה עם התינוק שלנו" . וזה איש זר לחלוטין, בחיים לא ראיתי אותו קודם... כולם בלי יוצא מן הכלל יודעים מה טוב ונכון לתינוקת שלי, ואף אחד לא חושב ששיקול הדעת שלי הוא היחידי (מלבד של אבא שלה) שלוקח את כל השיקולים בחשבון ובא מהמקום הכי נקי ואוהב בעולם. ובעניין העזרה מהגדולים: ליאור באמת מנסה לעזור, היא ממש אמא קטנה, מדברת אל תמר ומנשקת אותה, נותנת לה מוצץ כשהיא בוכה ואני בדיוק עסוקה במשהו. ברור לי שככל שתמר תגדל גם העזרה של ליאור תגדל, אבל בינתיים תמר צריכה בעיקר ציצי, וזה משהו שיש רק לי לתת לה... אני עדיין לא שואבת, מחכה לגיל 6 שבועות ש"משק החלב" יתייצב לפני שאני מנסה לשאוב (מנסיון העבר - במילא לא יוצא לי כלום בשאיבות בשלב כל-כך מוקדם, אז חבל על העינוי). יהיה בסדר, למרות הקיטורים שלי אני בסה"כ רוב הזמן מצליחה ללהטט בין הדברים, ותיכף אני אתאפס על עצמי ואצליח גם להכניס הכל לאיזשהו סדר הגיוני...