מצטרפת חדשה וכבר צריכה תמיכה !

[שעועית 27]

מצטרפת חדשה וכבר צריכה תמיכה !

ילדתי את עלמה בדיוק לפני 6 שבועות.עלמה הכניסה המון אור לחיינו אבל ביחד עם כל הטוב הזה והכייף יש לי גם לא מעט קשיים וכל זה אחרי שאני מקבלת המון עזרה מאמא שלי, שמגיעה אליי כמעט בכל יום ומבעל שבסך הכל תופס פיקוד על הקטנטונת כשהוא מגיע הביתה.אבל עדיין קשה לי להיות איתה יום שלם במיוחד אחרי לילה קשה ,אני מניקה הנקה מלאה ועדיין לא הספקתי להכין מלאי מספיק גדול של חלב שאוב כדי לתת למישהו אחר להאכיל אותה (אני שומרת כל שקית חלב שאוב ליום שבו אני בלימודים),אני לא יוצאת מספיק מהבית איתה ובכלל ועדיין לא נסעתי איתה לבד ברכב כי עצם המחשבה עליה צורחת במושב באחרוי כשאני נוהגת מונעת ממני להוציא אותה איתי ברכב.מיותר לציין שזה שאני לא נוהגת איתה מגביל אותי מאוד מבחינת היציאה מהבית.בנוסף לזה קשה לי עם זה שאני עדיין צריכה כל כך את אמא שלי בטיפול השוטפף והיום יומי בעלמה. אני מאוד מקווה שמדובר רק בקשיים של התחלה ובסופו של דבר הדברים יראו לי קלים וברורים יותר. מקווה למצוא כאן בית חם ונעים !

 

[POOH*]

לאט לאט זה נהיה קל יותר...

אצלנו אמא שלי כמעט גרה אצלנו בחודשיים הראשונים. אבל לאט לאט התחלתי להרגיש שאני יותר ויותר מסתדרת לבד... נראה ליש אם תצליחי לעבוד את הפחד מלנסוע איתה יהיה לך עוד יותר קל - תוכלי לפגוש חברות, ולהסתובב אולי ללכת לאיזשהו חוג? אולי תנסי לנהוג איתה כשבעלך או אמא שלך באוטו - קודם רק כדי להתרגל ליציאה מהבית איתה ורק אח"כ תצאי איתה לגמרי לבד.. וחוץ מזה אפשר גם לצאת לסתם טיולים בשכונה במנשא או עגלה בלי לנסוע... וגם אני הרגשתי רע עם זה שהייתי כל כך צריכה את אמא שלי אחרי הלידה של גיא- אבל המוטו של אמא שלי היה: שהיא מטפלת בבת שלה [אני] כדי שהיא תוכל לטפל בבת שלה [גיא]. וזה קצת עודד אותי שהיא רואה את זה ככה. וכאמור לאט לאט הרגשתי שאני יותר ויותר מסתדרת לבד... בעיקר בגלל שבחודש הראשון בקושי יכולתי לזוז מרוב כאבים - התפרים כאבו לי נורא!! בקיצור לאט לאט תראי שאת הופכת לאמא יותר מנוסה ומתורגלת ופחות צריכה עזרה [למרות שגם היום כיף לי שאמא שלי באה לפעמים ואני יכולה להתפנק קצת..] וברוכה הבאה... מהנסיון שלי - זה בהחלט בית חמים ונעים... POOH

 

[Joy107]

ברוכות הבאות, עלמה ושעועית../images/Emo65.gif

ממרומי 3 וקצת חודשים של מור אני יכולה להבטיח לך שזה נהיה יותר ויותר קל עם הזמן. אנחנו באנו לגור

אצל אמא שלי וחשבתי שאשאר כאן עד שמור יקבל צו ראשון או לפחות יתחיל את כתה א'.... בשלב מסוים חזרנו הביתה - עם ה מ ו ן חששות אבל כצפוי, נכנסנו לשגרה ושוב, מבטיחה לך, כל יום הוא קל יותר וכיפי יותר. בקשר לנסיעות, אני גם משתדלת לא לנהוג רחוק אבל קנינו לו מין מובייל קטן שאפשר לתלות על הסלקל וזה די מעסיק אותו בנסיעה. ויותר פשוט, שימי אותה בעגלה ולכי לטייל ברגל, ככה מכירים את השכונה מנקודת מבט שונה.. וצדקת, זה אכן בית חם ונעים והכי כיף שלא משנה מה את שואלת/מתלוננת/ מקטרת/מהרהרת/ תמיד מבינים אותך כאן ומקבלים אותך יפה... שיהיה לך קל רינת

 

[nikit1]

לא יכולה לחדש כלום...

רק לשלוח

ולנסות לשכנע שיהיה קל יותר עם הזמן

 

[תפי]

כן,

זה נהיה קל יותר עם הזמן. בתקופה הזאת יש גם קפיצות גדילה שמאוד מתישות, אבל הן עוברות והפערים בהנקה גדלים. גם לי היה קשה עם השאיבות, מה שעזר לי היה לשאוב כל יום בשעה קבועה.

 

[תנועת החסידות]

שלום לשעועיות ../images/Emo140.gif

כמו שכבר אמרו לך, השבועות הראשונים הם קשים. יש כאלה שמסתדרות יותר טוב לבד, ויש כאלה שפחות, אבל בסופו של יום התקופה הראשונה עוברת, אז אין לך מה לחשוש שתזדקקי לעזרה צמודה עד אין סוף. בינתיים, למה שלא תפרגני את העזרה לעצמך? אני בטוחה שבעלך ואמא שלך עושים הכל בשמחה. לגבי השאיבות - זה באמת נורא קשה לשאוב תוך כדי הנקה מלאה, ואני גם לא בטוחה ששיטת השאיבה ללילה עובדת - אם בעלת יאכיל את עלמה בחלב שאוב בלילה, יש סכוי טוב שאת תקומי עם גודש נוראי... נראה לי שהפתרון הוא יותר בכיוון של השלמת שעות שינה במשך היום (אמנם אני לא מצליחה לעשות זאת, אבל אני מרשה לעשצי להמליץ לאחרים...

). אני מאד מבינה אותך לגבי הנסיעות הארוכות. כשעתליה היתה בת חודש נסעתי איתה ממודיעין לתל אביב, ובדרך חזרה היא בכתה מרות, ואני כמעט התחלתי גם לבכות. מאז אני לא מעיזה לצאת לגיחות כאלה. אני מציעה לך לחפש באזור שלך מסגרות של אמהות טריות (למשל - חוג עסוי לתנוקות). זו דרך מצוינת להכיר חברות חדשות במצבך, שגם גרות קרוב אליך, וכך נפתרת בעית הנהיגה. בהצלחה לכן!

 

[מעיןבר]

שועי חמודתי ../images/Emo24.gif שבת אלי../images/Emo23.gif

ככה זה הורות, קשה לצאת מחדש לעצמאות. אין מה לעשות, לאזור אומץ ולהתחיל לצאת עם הילדה. מזג האויר משתפר מאוד וזה הסיכוי הכי טוב שלך להינות מהמשך חופשת הלידה, את צריכה לשוב ולפגוש חברות ואנשים כדי לחזור ולהרגיש טוב עם עצמך וזה כרוך בנסיעה עם הילדה. אני נסעתי איתה לבד כבר כשהיתה בת שבוע. יותר בשבילי מאשר בשבילה - כדי לשמור על שפיות דעתי... לעניין הטיפול היומיומי, אני לא יודעת איך בדיוק היתה הלידה ואיך הרגשת פיזית, אבל 6 שבועות אחרי אני בטוחה שהמצב הרבה יותר טוב. גם פה כדאי לקבל אומץ, לשלוח את אמא ולטפל בה לבד - זה ממש לא מסובך

בסופו של דבר היא הילדה שלך ולא תעשי דבר וחצי דבר כדי להרע לה. מה המקסימום שיכול לקרות

שהחיתול יישאר מלא עוד כמה דקות

אנחנו פה לתמוך

 

[אפרת12]

עלמה זה שם נורא יפה

לדעתי... ברוכה הבאה שעועית (כך נקרא התינוק שלי כשהוא היה עובר. ובקיצור - שועי). בהדרגה מתרגלים ומוצאים פתרונות. לגבי הנסיעה - מנין את יודעת שהיא תבכה במושב האחורי

תנסי לצאת לנסיעה קצרה. אפילו סתם סיבוב בשכונה, ותראי איך תהיה התגובה. לגבי העזרה מאמא, אני מציעה פשוט לקפוץ למים - תגידי לה: אמא, היום אני מנסה להסתדר עם המטלות שלי בעצמי. לאט לאט - בסוף תסתדרי. ודרך אגב - אף פעם לא הכל יהיה מושלם. אבל את תלמדי לעשות כמיטב יכולתך.

 

[nubi]

../images/Emo24.gifמוכר...

לגבי הרכב-כשהם קטנים, הם בדר"כ נרדמים. אין כמו אוטו להרגיע ילד. אז אם את דואגת שהיא לא רעבה-היא לא תצרח. ודווקא כן תצאי יותר-יותר בשבילך מאשר בשבילה.

 

[wieci]

קודם כל, מזל טוב ../images/Emo65.gif

נראה לי שאת זקוקה להרבה

ים. אל תילחצי, זה די טבעי המצב שאת נמצאת בו אם תחשבי לרגע, כל החיים שלך השתנו, מישהו אחר תלוי בך לרווחתו, ובנוסף כל ההורמונים של ההריון והלידה משתוללים. אז קחי נשימה עמוקה, את לא לבד, וברור שהקשיים הם רק עניין של ההתחלה. קחי את הדברים בקלות, ולאט לאט את תראי שאת תסתדרי עם הכל. לגבי עניין הנהיגה, זה באמת מגביל, אולי תתחילי לנהוג איתה קצת בסביבה עד שתתפסי בטחון עצמי? את תראי שמרבית התינוקות אוהבים לישון ברכב, ובכלל לא מפריע להם. אם היא תהיה רעבה, היא תודיע לך ככה שלא תוכלי לפספס, ואז תעצרי תניקי ותמשיכי הלאה. ואגב, עלמה זה שם מקסים

רותי

 

[שעועית 27]

תודה בנות על ההתייחסות המהירה

כמו תמיד ! באמת מקווה שבסופו של דבר דברים יראו קלים יותר ובסך הכל כל יום שעובר (בלי משברים מיוחדים...)רק מחזק אותי. לשמחתי הרבה מאוד מכרנו הבוקר את הרכב שלנו ואנחנו עומדים בפניי קניית רכב חדש שאיתו אני מקווה לצאת עם עלמה בלי בעיה

 

[1איתן ולהב שלנו]

ברוכות הבאות,

אני משערת שאחרי הנסיעה הראשונה תראי שהשד לא כ"כ נורא,תנסי לכוון לזמן שעלמה ישנונית... ובאמת,ככל שעלמה תגדל,יהיה יותר קל (עד שהיא תתחיל לצאת עם בנים

)

 

[בזזזזזזז]

עידוד קטן וגם ../images/Emo24.gif

כמו שכולן כתבו העניין הופך הרבה יותר קל עם הזמן (ואז באים קשיים חדשים). אין לי יותר מידי מה לחדש, חוץ מהמלצה לצאת עם עגלה ולקחת נשימה עמוקה גם בשביל עצמך. התקופה הזו היא אחת האחרונות שבהן תוכלי להרגע ולקבוע קצב חיים קצת יותר איטי - אז תנצלי את היתרונות של התקופה ואז החסרונות יהיו יותר קלים להתמודדות. ובקשר לאמא שלך - נצלי כל רגע כל עוד את והיא נהנות ואח"כ תתמודדי עם מה שיקרה אח"כ. תזכרי שעזרה כזו היא נדירה, ורק מי שאין לה יודעת להעריך כמו שצריך (תמצאי כמה כאלה גם כאן בפורום שיוכלו לספר לך). העצמאות שלך תבוא עם הזמן וכשתאגרי כח - ואז יש לך את כל החיים כדי להיות אמא מנוסה. בינתיים פשוט קחי את הזמן.

 

[משוש30]

הי שעועית ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

גם אני לא הייתי מוכנה לנהוג עם מתן מאחורה. למזלי אין לי כרית האויר ואם הייתה לי הייתי מנתקת אותה. אין בכלל מצב שהוא יהיה מאחור ואני לא אראה מה קורה איתו. תנסי לישון יחד איתה במשך היום זה ממש עוזר ומשום מה רב האנשים לא עושים את זה וחבל. אמא שלי לקחה עכשיו חודש חופש להיות עם מתן (אני חזרתי לעבודה) ואני מאד מאד שמחה שהיא עוזרת לי. בלי אמא שלי ועם בעל שחוזר באחת עשרה בלילה לא הייתי מסתדרת. יהיה טוב

 

[קרניר]

ברוכה הבאה ומזל טוב להולדת עלמה,

מקווה לעודד שלאט לאט מתרגלים והאמת שעד שלא הייתה לי ברירה ועשיתי טבילות אש לבד לא הסתדרתי בכלל... עכשיו אני עדיין לומדת להתרגל אבל חייבת להגיד שהדברים כבר נראים אחרת.

 

[yaelia]

אני יודעת שזה קצת מרגיז לשמוע...

אבל זה באמת עניין של זמן. בכל גיל יש את הקשיים שלו, אבל תחושת חוסר האונים של החודש-חודשיים הראשונים עוברת. באמת באמת. פתאום רואים שנעים וקל לצאת מהבית, ושלתינוקות מעניין נורא לטייל ולספוג חוויות חדשות. ולרוב הם רגועים בחוץ כי הכל חדש ומפתיע. תתחילי בקטנה ותראי לאן זה יתגלגל. ועוד משהו, זה בסדר שאמא עוזרת כל עוד את צריכה. אל תגידי לה שאת לא רוצה את עזרתה רק כי את חושבת שככה צריך. תזכרי שאת במקצוע רק 6 שבועות, ואת עושה כל מה שאת יכולה ויודעת.

 

[ילדונט]

נאמר כבר הכל

אז נשאר לי רק לומר ברוכה הבאה

 

[אביטלתל]

ברוכות הבאות ../images/Emo49.gif

ממרומי 3 חודשים אני יכולה לומר לך שזה מגיע לאט לאט תנצלי את העזרה שאת מקבלת כל עוד זה אפשרי אחרי לילות קשים תנוחי כמה שאפשר, כשעלמה ישנה ביום נסי גם את לישון לגבי יציאות מהבית - אפשר דבר ראשון בלי רכב לצאת לטייל בעגלה ובמנשא, אולי לפרוש שמיכה בחוץ על הדשא, לשבת שם שתיכן אפילו לקרוא ספר בזמן שהיא ישנה לגבי האוטו - אז קודם כל עם מישהו שילווה אותך, תראי איך היא מגיבה לנסיעה ברכב איילה שלי בשבועות הראשונים קצת בכתה בתחילת הנסיעה אבל היום אנחנו במצב של קשירת הסלקל, התחלת הנסיעה ותוך כמה דקות היא ישנה לגבי הטיפול היומיומי - זה מדהים כמה שאנחנו חושים שאנחנו מסתמכים על אחרים אבל בעת הצורך יכולים להסתדר לבד היה לי שבוע קשה לא מזמן - הבן זוג נסע לשבוע נסיעת עבודה לארה"ב, ובדיוק באותו השבוע אמא שלי עברה סדרת טיפולים בשיניים שהשביתו אותה כמעט לגמרי התוצאה היא שהייתי עם איילה לבד במשך כמה ימים טובים ושרדנו ואפילו הסתדרנו די טוב שיהיה בהצלחה

 

[lulyK]

עוד מעט הכל ייראה אחרת.

לא תשארי תלויה באמא שלך לנצח, אם כי העזרה שלה תמיד תתקבל בברכה.... אפשר בינתיים לצאת בלי האוטו. יש ימים יפים - קחי אותה במנשא/עגלה לפארק, או סתם לטיול ברחובות (אנחנו נשמח לפגוש אתכם כשיותם יבריא)

 

[מ ת י ל ד ה]

ברוכה הבאה! ../images/Emo140.gif

לא מחדשת הרבה, התקופה הראשונה מאד קשה זה הולך ומשתפר...

גם אני לא רציתי לנסוע עם מעין ברכב, מפני שאי אפשר לנתק את כריות האויר אצלנו באוטו. אבל פתאום היא התחילה להנות מהנסיעה: להתעניין בנוף, וגם אני תולה לה בובות על הסלקל, כך שיש לה תעסוקה - ומאז אני נוסעת איתה בלי בעיות. זה פשוט קרה פתאום. גם עזר שהחזקתי

בשלוף, ואת זה ניתן לעשות בשניה [ברמזור, לדוג'], ואפילו עכשיו אין בכלל צורך במוצץ. יהיה טוף!

מירב