התחלות2015
New member
מצטרפת חדשה -ישנה עם שאלה ..
הי לכולן,
קוראת כאן כבר די הרבה זמן, וכבר השתתפתי במעט דיונים כאורחת , מאחר ו"תפוז" לא קיבל את הסיסמה הישנה שלי..
אז נרשמתי מחדש והנני כאן.
זה כנראה יהיה ארוך, אז מתנצלת מראש ..
מעט רקע על עצמי..
גדלתי במשפחה מורכבת, לאחר שאימי התאלמנה ונישאה מחדש.יש לי אחים מנשואיה השניים ובמהלך השנים בעלה אימץ אותי באופן חוקי לביתו.
( אני בקשר מצויין ורציף עם משפחתו של אבי הביולוגי. )
התאלמנתי בעצמי לפני כ 6 שנים , כאשר 3 ילדיי היו בני שנה, 7 ו 10 . לפני כחצי שנה נשאתי מחדש עם גרוש + 3 ילדים בוגרים ( הצעיר בן 15 ) .
חיים במשפחה מורכבת אינם זרים לי, ולמרות כל מה שעברנו אני והילדים, אנחנו משפחה שמחה ומאושרת ( טוב נו, לפחות רוב הזמן ) , עם קשיים רגילים של שני מתבגרים וויכוחים על סידור החדר
. ההצטרפות של בן זוגי החדש למשפחה נעשתה בהדרגה וההחלטה להתחתן התקבלה בשמחה בצד של המשפחה שלי . אני בקשר מצויין עם ההורים והאחים שלו, הם קיבלו בצורה מקסימה וחמה את ילדיי ואני שומרת על קשר טוב עם משפחתו של בעלי ז"ל , שקבלו בשמחה את נשואיי השניים ואף השתתפו בחתונה.
עד כאן הכל נשמע מעולה.. וכאן מתחילה הבעיה..
הקשר של בן זוגי עם ילדיו אינו אחיד. עם בנו הצעיר הקשר מצויין , גם איתו, גם איתי ועם ילדיי. הוא נמצא אצלנו באופן רציף , ( לפחות פעמיים בשבוע ) נסענו לחופשות רבות יחד בארץ ובחו"ל ובסה"כ נראה כי טוב לו אתנו. הבת הגדולה כבר ברשות עצמה, לומדת ועובדת ומגיעה פעם ב... שומרת בעיקר על קשר טלפוני. הבן האמצעי ניתק את הקשר עוד לפני שאני נכנסתי לתמונה.. ומסרב להיות אתנו בקשר כלשהו. כואב לנו על כך מאוד, ולא מפסיקים להזמין אותו שוב ושוב, ושוב..בתקווה שפעם זה יקרה. (במהלך השנים נעשו נסיונות רבים לחידוש הקשר, שהסתיימו בפגישה פה פגישה שם ושוב נתק.. ) .
הקשר עם גרושתו של בעלי,, שהיה בגדר "סביר" ומאוד קונקרטי , הפך מאוד לא פשוט. למרות שנפרדו כ 8 שנים לפני שהכרנו, ולמרות שהצעד נעשה בכלל ביוזמתה.. היא הודיעה לו שמאחר והוא מתחתן שוב "הוא הורס לה ולילדים את החיים ולכן היא תעשה לו את אותו הדבר ". (אפילו הגדילה לעשות ופנתה לאימו כדי שזו תשכנע אותו שלא להתחתן איתי. )
הקשיים באים לידי ביטוי בכל מיני הטרדות בפן הכלכלי ( כמו פניות חוזרות ונשנות להוצאה לפועל על חשבוניות של 10 ש"ח, למרות שמעולם לא התנגד להעביר כספים לחשבון שלה מייד כשביקשה ) , ניתוק הילדים שלו מהוריו - הסבא והסבתא ( אומנם הם גדולים, אבל מאוד מושפעים ממנה, מה שהגיוני כי אמא שלהם ) וכמובן חוסר פרגון מוחלט למשפחה שלנו ולנסיונות שלנו להפוך את ילדיה לחלק ממנה.
אני אפילו הצעתי להזמין את כולם אלינו, לארוחת ערב, שתראה במו עיניה שאני לא מפלצת..( לפחות רוב הזמן
) ואולי לשבור את הקרח, אך ללא הועיל. מבחינתה אני וילדיי בחזקת "אויב".
כמובן שהמצב מקשה ומעציב. אני רואה איך הוא משפיע על הבן הצעיר שמגיע אלינו. פתאום הוא "שוכח" להגיד לאביו שהם נסעו עם האימא לחופשה.. ו"שוכח" היכן היו , כשהם חוזרים. כאשר פעם מאוד אהב לשתף אותנו ..כל נסיון של בן זוגי לברר מדוע הוא חושש לספר לו דברים גורר התכנסות ושתיקה
( מנער פטפטן ופתוח מאוד.. ) ונראה שהוא ממש בלחץ מהנושא.
השיא היה בפסח האחרון , כשהאם והילדים נעלמו לשבועיים ולא ניתן היה להשיג אותם טלפונית . רק בדיעבד גילינו שהיו בחו"ל ( דרך משרד הפנים וביקורת דרכונים ) .למרות המחוייבות של האם להודיע על כך, זה לא נעשה( צו איסור יציאה מהארץ הוסר בעבר מאחר והיה בינהם הסכם הודעה הדדית זה לזו .. ).
עד כה , ניסה בן זוגי לנקוט בגישה של להיות בסדר תמיד, למרות ההתנהגות של הצד השני. חשב שאם לא יגרר למאבק, המצב ירגע. שאם יראה הוא דוגמה אישית לאיך כדאי ורצוי להתנהג , זה יהיה הדדי . אבל זה לא כך. המצב רק מדרדר.
כל הנסיונות שלו להיפגש איתה ולשוחח על מה שמציק או אפילו לשוחח בטלפון עלו בתוהו. היא אינה מוכנה להיפגש או לדבר איתו. התגובות היחידות שהוא מקבל הן הודעות sms בסגנון מאשים ומתלהם ( " אתה בחרת להקים משפחה חדשה אז תשלם את המחיר.. " )
היא מספרת לכל מי שמוכן לשמוע שהוא "נטש " אותם לטובתי. שהוא ויתר על הילדים ולא מתעניין בהם . למרות שזה רחוק מהמציאות לחלוטין..הוא בקשר רציף ככל שזה תלוי בו, הולך לימי הורים ובקשר עם המחנכות של הילדים שעוד לומדים וממשיך לשלם מזונות גם עבור הילדים שכבר עברו את 18 ואף 21 , למרות שמבחינת החוק יכול היה להקטין את התשלום מזמן . ( ואני מעריכה אותו מאוד כך . ילדים נשארים ילדים בכל גיל ).
אנחנו מקפידים להזמין אותם לכל מפגש משפחתי גם כשברור שלא יגיעו, ובעלי מציע כל הזמן להפגש איתם לבדו, בתקווה שאולי זה זה יעזור.
באופיו בן זוגי, הוא לא איש ריב מדון, ומעדיף לוותר מאשר להיכנס למלחמות. כך היה גם בנשואיו, כך היה בחלוקת הרכוש. .( ויתר כמעט על הכל כי קיווה שכך ייפרדו בשלום ) וכך נוהג מאז שאנחנו מכירים. הוא מאוד חושש לקשר עם הילדים באם המצב יגיע לכדי מאבק עם אימם , ויש סיבה לחששותיו.
אנחנו נמצאים בצומת דרכים. ( ואני אומרת אנחנו, כי אנחנו משפחה והמצב משפיע על כולנו ) .
להמשיך לוותר, להתמודד עם המצב ולקוות לטוב, או להגיד שדי, הגיעו מים עד נפש , לקחת עו"ד ולראות מה ניתן לעשות. כשברור לנו שזה לא יהיה פשוט .
פסיכולוג ילדים המלווה את הבן הצעיר, ואיתו התייעץ, חושב שעל בן זוגי להפסיק לוותר, כדי שהנער המתבגר יבין שיש בעולם חוקים , סדר וגבולות, ( מה שחסר לו בבית אימו ) ושיבין שלהיעלם לשבועיים מבלי לעדכן את אביו אינו דבר שיכול לעבור בשקט, גם אם הדבר יגרור החזרת צו איסור היציאה מהארץ, מה שעלול לפגוע בו בהמשך.
אני עד היום השתדלתי שלא להתערב. השתדלתי להיות מעורבת, לתמוך בבן זוגי, להקשיב ולייעץ ( תוך שאני מזכירה לעצמי ולו שאני לא אובייקטיבית ואפילו אינטרסנטית ) אבל לא יותר מזה. אני מודה שזה הולך ונעשה לי קשה כי אני רואה שהמצב פוגע בבן זוגי, בבן שלו, שלמדתי לאהוב, ובמשפחה כולה כתוצאה מכך.
מכל מה שקראתי פה בפורום, וסיפורים ששמעתי, אני מבינה שזה מצב שקורה בין גרושים , כאשר אחד מקים משפחה חדשה והשני נותר לבד. אני יכולה להבין את הקושי שלה ואת הכאב אבל מתקשה להבין את הנסיון לפגוע בקשר בין ילדיה לאביהם ואפילו בהם עצמם. ( הבן סיפר לי שאימו אמרה לו ש " אבא התחתן שוב , עכשיו יש לו 3 ילדים חדשים והוא לא צריך אתכם יותר ". - אמירה מזעזעת בעיני .. וכמובן שאינה קרובה למציאות ).
אני אבדתי את בן זוגי הראשון, איתו הייתי 18 שנים. הילדים שלי אבדו את אביהם לנצח. אין להם את הזכות של לראות אותו פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני. ועדיין מעולם לא הסכמתי שזו תהיה סיבה או תירוץ לפגוע באחרים .לא מצידי ולא מצד הילדים שלי. לא מצליחה להבין את המניעים שלה. כואב ככל שיהיה לה. ולא יודעת מה נכון לעשות הלאה.
תובנות , הבהרות, נקודות מבט אחרות שאני לא יכולה לראות ( ובטוח שיש כאלו ) תתקבלנה בברכה.
תודה למי שהגיעה עד הלום.
(וואו... כמה כתבתי
)
הי לכולן,
קוראת כאן כבר די הרבה זמן, וכבר השתתפתי במעט דיונים כאורחת , מאחר ו"תפוז" לא קיבל את הסיסמה הישנה שלי..
אז נרשמתי מחדש והנני כאן.
זה כנראה יהיה ארוך, אז מתנצלת מראש ..
מעט רקע על עצמי..
גדלתי במשפחה מורכבת, לאחר שאימי התאלמנה ונישאה מחדש.יש לי אחים מנשואיה השניים ובמהלך השנים בעלה אימץ אותי באופן חוקי לביתו.
( אני בקשר מצויין ורציף עם משפחתו של אבי הביולוגי. )
התאלמנתי בעצמי לפני כ 6 שנים , כאשר 3 ילדיי היו בני שנה, 7 ו 10 . לפני כחצי שנה נשאתי מחדש עם גרוש + 3 ילדים בוגרים ( הצעיר בן 15 ) .
חיים במשפחה מורכבת אינם זרים לי, ולמרות כל מה שעברנו אני והילדים, אנחנו משפחה שמחה ומאושרת ( טוב נו, לפחות רוב הזמן ) , עם קשיים רגילים של שני מתבגרים וויכוחים על סידור החדר
עד כאן הכל נשמע מעולה.. וכאן מתחילה הבעיה..
הקשר של בן זוגי עם ילדיו אינו אחיד. עם בנו הצעיר הקשר מצויין , גם איתו, גם איתי ועם ילדיי. הוא נמצא אצלנו באופן רציף , ( לפחות פעמיים בשבוע ) נסענו לחופשות רבות יחד בארץ ובחו"ל ובסה"כ נראה כי טוב לו אתנו. הבת הגדולה כבר ברשות עצמה, לומדת ועובדת ומגיעה פעם ב... שומרת בעיקר על קשר טלפוני. הבן האמצעי ניתק את הקשר עוד לפני שאני נכנסתי לתמונה.. ומסרב להיות אתנו בקשר כלשהו. כואב לנו על כך מאוד, ולא מפסיקים להזמין אותו שוב ושוב, ושוב..בתקווה שפעם זה יקרה. (במהלך השנים נעשו נסיונות רבים לחידוש הקשר, שהסתיימו בפגישה פה פגישה שם ושוב נתק.. ) .
הקשר עם גרושתו של בעלי,, שהיה בגדר "סביר" ומאוד קונקרטי , הפך מאוד לא פשוט. למרות שנפרדו כ 8 שנים לפני שהכרנו, ולמרות שהצעד נעשה בכלל ביוזמתה.. היא הודיעה לו שמאחר והוא מתחתן שוב "הוא הורס לה ולילדים את החיים ולכן היא תעשה לו את אותו הדבר ". (אפילו הגדילה לעשות ופנתה לאימו כדי שזו תשכנע אותו שלא להתחתן איתי. )
הקשיים באים לידי ביטוי בכל מיני הטרדות בפן הכלכלי ( כמו פניות חוזרות ונשנות להוצאה לפועל על חשבוניות של 10 ש"ח, למרות שמעולם לא התנגד להעביר כספים לחשבון שלה מייד כשביקשה ) , ניתוק הילדים שלו מהוריו - הסבא והסבתא ( אומנם הם גדולים, אבל מאוד מושפעים ממנה, מה שהגיוני כי אמא שלהם ) וכמובן חוסר פרגון מוחלט למשפחה שלנו ולנסיונות שלנו להפוך את ילדיה לחלק ממנה.
אני אפילו הצעתי להזמין את כולם אלינו, לארוחת ערב, שתראה במו עיניה שאני לא מפלצת..( לפחות רוב הזמן
כמובן שהמצב מקשה ומעציב. אני רואה איך הוא משפיע על הבן הצעיר שמגיע אלינו. פתאום הוא "שוכח" להגיד לאביו שהם נסעו עם האימא לחופשה.. ו"שוכח" היכן היו , כשהם חוזרים. כאשר פעם מאוד אהב לשתף אותנו ..כל נסיון של בן זוגי לברר מדוע הוא חושש לספר לו דברים גורר התכנסות ושתיקה
( מנער פטפטן ופתוח מאוד.. ) ונראה שהוא ממש בלחץ מהנושא.
השיא היה בפסח האחרון , כשהאם והילדים נעלמו לשבועיים ולא ניתן היה להשיג אותם טלפונית . רק בדיעבד גילינו שהיו בחו"ל ( דרך משרד הפנים וביקורת דרכונים ) .למרות המחוייבות של האם להודיע על כך, זה לא נעשה( צו איסור יציאה מהארץ הוסר בעבר מאחר והיה בינהם הסכם הודעה הדדית זה לזו .. ).
עד כה , ניסה בן זוגי לנקוט בגישה של להיות בסדר תמיד, למרות ההתנהגות של הצד השני. חשב שאם לא יגרר למאבק, המצב ירגע. שאם יראה הוא דוגמה אישית לאיך כדאי ורצוי להתנהג , זה יהיה הדדי . אבל זה לא כך. המצב רק מדרדר.
כל הנסיונות שלו להיפגש איתה ולשוחח על מה שמציק או אפילו לשוחח בטלפון עלו בתוהו. היא אינה מוכנה להיפגש או לדבר איתו. התגובות היחידות שהוא מקבל הן הודעות sms בסגנון מאשים ומתלהם ( " אתה בחרת להקים משפחה חדשה אז תשלם את המחיר.. " )
היא מספרת לכל מי שמוכן לשמוע שהוא "נטש " אותם לטובתי. שהוא ויתר על הילדים ולא מתעניין בהם . למרות שזה רחוק מהמציאות לחלוטין..הוא בקשר רציף ככל שזה תלוי בו, הולך לימי הורים ובקשר עם המחנכות של הילדים שעוד לומדים וממשיך לשלם מזונות גם עבור הילדים שכבר עברו את 18 ואף 21 , למרות שמבחינת החוק יכול היה להקטין את התשלום מזמן . ( ואני מעריכה אותו מאוד כך . ילדים נשארים ילדים בכל גיל ).
אנחנו מקפידים להזמין אותם לכל מפגש משפחתי גם כשברור שלא יגיעו, ובעלי מציע כל הזמן להפגש איתם לבדו, בתקווה שאולי זה זה יעזור.
באופיו בן זוגי, הוא לא איש ריב מדון, ומעדיף לוותר מאשר להיכנס למלחמות. כך היה גם בנשואיו, כך היה בחלוקת הרכוש. .( ויתר כמעט על הכל כי קיווה שכך ייפרדו בשלום ) וכך נוהג מאז שאנחנו מכירים. הוא מאוד חושש לקשר עם הילדים באם המצב יגיע לכדי מאבק עם אימם , ויש סיבה לחששותיו.
אנחנו נמצאים בצומת דרכים. ( ואני אומרת אנחנו, כי אנחנו משפחה והמצב משפיע על כולנו ) .
להמשיך לוותר, להתמודד עם המצב ולקוות לטוב, או להגיד שדי, הגיעו מים עד נפש , לקחת עו"ד ולראות מה ניתן לעשות. כשברור לנו שזה לא יהיה פשוט .
פסיכולוג ילדים המלווה את הבן הצעיר, ואיתו התייעץ, חושב שעל בן זוגי להפסיק לוותר, כדי שהנער המתבגר יבין שיש בעולם חוקים , סדר וגבולות, ( מה שחסר לו בבית אימו ) ושיבין שלהיעלם לשבועיים מבלי לעדכן את אביו אינו דבר שיכול לעבור בשקט, גם אם הדבר יגרור החזרת צו איסור היציאה מהארץ, מה שעלול לפגוע בו בהמשך.
אני עד היום השתדלתי שלא להתערב. השתדלתי להיות מעורבת, לתמוך בבן זוגי, להקשיב ולייעץ ( תוך שאני מזכירה לעצמי ולו שאני לא אובייקטיבית ואפילו אינטרסנטית ) אבל לא יותר מזה. אני מודה שזה הולך ונעשה לי קשה כי אני רואה שהמצב פוגע בבן זוגי, בבן שלו, שלמדתי לאהוב, ובמשפחה כולה כתוצאה מכך.
מכל מה שקראתי פה בפורום, וסיפורים ששמעתי, אני מבינה שזה מצב שקורה בין גרושים , כאשר אחד מקים משפחה חדשה והשני נותר לבד. אני יכולה להבין את הקושי שלה ואת הכאב אבל מתקשה להבין את הנסיון לפגוע בקשר בין ילדיה לאביהם ואפילו בהם עצמם. ( הבן סיפר לי שאימו אמרה לו ש " אבא התחתן שוב , עכשיו יש לו 3 ילדים חדשים והוא לא צריך אתכם יותר ". - אמירה מזעזעת בעיני .. וכמובן שאינה קרובה למציאות ).
אני אבדתי את בן זוגי הראשון, איתו הייתי 18 שנים. הילדים שלי אבדו את אביהם לנצח. אין להם את הזכות של לראות אותו פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני. ועדיין מעולם לא הסכמתי שזו תהיה סיבה או תירוץ לפגוע באחרים .לא מצידי ולא מצד הילדים שלי. לא מצליחה להבין את המניעים שלה. כואב ככל שיהיה לה. ולא יודעת מה נכון לעשות הלאה.
תובנות , הבהרות, נקודות מבט אחרות שאני לא יכולה לראות ( ובטוח שיש כאלו ) תתקבלנה בברכה.
תודה למי שהגיעה עד הלום.
(וואו... כמה כתבתי