ברוכה הבאה, פנינה
מצטרפת חדשה
אנחנו אחרי IVF 5 נכנסו להריון וילדתי תאומים מקסימים עומר ועידו. היום הם כבר בני שנתיים וחצי והחלטנו לחזור לסיבוב שני. אתמול הלכנו לרופא שלי וכרגע כולי מלאת חרדות והתרגשות וצפייה לשמוע בשורות טובות כבר בטיפול הראשון. אז רציתי קודם כל לשאול איך מסתדרים עם טיפולים וילדים בבית? מה עושים אחרי ההחזרה כשצריך לנוח (לפחות באותו היום). איך עוברים את התקופה הזאת של מערבולות ריגושים ושינוי הורמונלי כשאת צריכה להיות מרוכזת בשני ילדים קטנים ומקסימים. מתי לדעתכם מומלץ להודיע בעבודה?
ברוכה הבאה, פנינה
רק מילימטר מפריד בין שמות הילדים שלי לשלך... שלי: עומר ועידן, רק שהם לא תאומים, אלא רחוק מזה... יש ביניהם הפרש של 14.5 שנים. שאלת המון שאלות אז תשובתי תהיה ארוכה... בהרבה מקרים, אם חוזרים על אותו פרוטוקול שהביא את ההריון המיוחל, ההצלחה מגיעה הרבה יותר מהר. אני מכירה כמה מקרים שהצליחו בהריון ראשון לאחר 6-10 IVF ובהריון שני במחזור טיפול ראשון. מקווה שגם את תיכנסי לסטטיסטיקה הזו. איך מסתדרים עם טיפולים וילדים בבית? שאלת המיליון דולר! אני כרגע שלושה ימים אחרי החזרה. הסברתי לעידן שכואבת לי הבטן ובגלל זה אסור לו לקפוץ עלי, ושאני לא יכולה להרים אותו. וכמובן שהוא מבקש על הידיים יותר מאשר בימים רגילים... הם מרגישים שמשהו שונה ודורשים יותר תשומת לב. אבל! כשזה אמור להצליח, זה מצליח. אפילו אם מרימים את הילדים. רצוי להשתדל לנוח כמה שיותר ולהפיל את רוב עבודות הבית על בן הזוג, אבל כשאין ברירה - לא קורה כלום. ויש לי גם קוריוז קטן בנושא: שלשום, כשעידן ביקש על הידיים (הוא בן שנתיים וחודש) אמרתי לו שאני לא יכולה וכשהוא התעקש, התיישבתי על הרצפה וחיבקתי אותו כאילו שהוא על הידיים. אחרי כמה דקות הוא ניגש אלי שוב ופקד עלי: "לשבת!" וכשהתיישבתי הוא התכרבל לי בין הידיים. מאז למדנו את הפטנט שברוב המקרים עוזר... לגבי מערבולות ריגושים ושינו הורמונלי אין מה לעשות. לומדים להסתדר. פתאום עולים וצפים כל רגשות השמחה שהציפו אותי כשנודע לי שאני בהריון בפעם הקודמת, ועידן כבר למד שיש לו עוד שם: "נס". להודיע בעבודה זה מאוד אינדיבידואלי. אני מעולם לא הודעתי בעבודה כי לא רציתי שאחר-כך יתחילו לשאול אותי אם זה הצליח. לעומת זאת, אני לוקחת את הסיכון שאם יפטרו אותי, לא אוכל לטעון שזה בגלל הטיפולים. כך שההחלטה היא אישית והיא תלויה בעיקר במידת הקירבה שיש בינך לבין הממונים עלייך. נכון שאם לא מספרים, יש תמיד בעיה של מה להגיד כשנעדרים. אני מזייפת קצת אבל לא משקרת. פעם אני אומרת ניתוח, פעם אני אומרת בדיקה, וכל פעם מחדש אחד הבוסים שואל אותי: את בהריון? כאילו שיש למישהו זכות על הגוף שלי. ממש מעצבן! אחרי הרצאה כל כך ארוכה, נותר לי לאחל שתעברי מהר מהר לפורום השכן. אנחנו פה לא כל כך מכניסי אורחים... אנחנו רוצים לגרש את המצטרפים כמה שיותר מהר...
