מצטרפת חשדה

[אבלבי]

מצטרפת חשדה

שלום,
אני כל כך שמחה למצוא פורום בו אני יכולה להיות עצמי ללא יותר מדי מלים. כי אתם תבינו אותי.
איבדתי את התינוק שלי שהיה בן 3 חודשים לפני שלושה חודשים. הוא נפטר לפתע, כנראה מדלקת ריאות חריפה.
ברגעים האלה, ביום ההוא החיים שלי נעצרו. אני חיה את היום הזה, היום הארור הזה, שוב ושוב. הכאב הוא תהומי, אני מתגעגעת. כל יום בוחרת, כל יום וכל היום נמצאת בדו- שיח עם עצמי האם בכלל כדאי להמשיך להילחם למען החיים שלי, למען חיי משפחתי.
תודה על כך שקיים מקום כזה, עבור אנשים כמוני אשר צריכים להחצין לכולם מסכה של ״חזקה״.

 

[koval10]

שלום לך

כן, זה המקום שמאפשר להוציא את כל התחושות, הרגשות שמחביאים עמוק בתוך הלב.

כל אחד מאתנו שאל את עצמו את אותן השאלות: "האם יכולתי לעזור במשהו?" " האם הייתי צריכה לפעול אחרת?" האם הייתה טעות רפואית?? וכו'

אני חושבת, שכל אלה ועוד מיליון שאלות הן כאלה שאין להן תשובות. אני עשיתי את הבחירה שלי, בחרתי בחיים, למען משפחתי, ילדי האחרים, אמא שלי (לא הייתי רוצה שהיא תעבור את מה שאני עברתי)

לא חושבת שמיציתי, יש עוד הרבה על מה להילחם, הרבה מה לעשות

אני בטוחה שגם לך, ותמיד יד רגעים בהם אנחנו נמצאים הכי למטה, ונראה שאין דרך חזרה, אך תמיד מגיע משהו או מישהו והתמונה משתנה ונתבהרת

מקווה והתמונה שלך גם תתבהר ודעתך תהיה צלולה יותר.

עדיין עבר מעט מדי זמן.

פה תמיד תוכלי למצוא אוזן כשבת וחיזוק של כוח

 

[דנה אז]

הלוואי ולא היית מצטרפת למעגל השכול, אבל את מוזמנת למצוא פה מקום לשתף, ולחלוק.
נחמה לאובדן בנך לא נוכל לתת, אבל ניתן אוזן קשבת וברגעים הקשים נשתדל לתת לך כוחות להרים את הראש ולהמשיך.
עבר מעט מאוד זמן, והזמן אומנם לא משכיח, אבל ההרגל והשגרה עוזרים.
ומותר לך לבכות ולהשבר לפעמים. אבל חשוב לזכור שיש אנשים נוספים שיקרים לך ואת יקרה להם.