מצטרפת עם המון שאלות

[ליאתשלשחר]

מצטרפת עם המון שאלות

אני אמא לילדה בת 15 חו' ואני כבר חושבת על עתידה.. את דעותיי על החינוך הקונבציונאלי אני לא אפרט שכן הן בוודאי דומות לשלכם. אבל יש לי המון שאלות: 1. האם אתם מקיימים גם למידה משותפת עם ילדים נוספים לצורך החברותא? 2. איפה עובר הגבול בין בטלנות לרכישת ידע, האם בכל מצב לילד יהיה הרצון ללמוד? 3. מאין לכם הידע הנדרש? 4. האם אתם מוצאים את הזמן להתכונן לשעור, ללמד, לטפל בילדכם השני או השלישי, לעבוד ולנהל אורח חיים שליו? 5. לגבי העתיד הרחוק, האם ילדכם ילמד בתיכון דמוקרטי? האם לא מאיימת עליכם התחושה שבלי תעודת בגרות אין עתיד? 6. האם ילדכם הולכים לחוגים עם בני גילם? 7. האם זוהי הכנה טובה לחיים הבריאים? או אין זו חממה מדחיקה ומגוננת מהתחרותיות שבחוץ? השאלות האלה מטרידות אותי מאד וכדי לעשות את ההחלטה הנכונה הייתי רוצה להתייעץ אתכם. תודה מראש.

 

[ארז מחולון]

למה אף אחד לא עונה לה??

 

[דרקונית מזל]

צודק...../images/Emo52.gif

ליאת- ברוכה הבאה! אישית לא עניתי בעיקר כי לי אין ילדים בחינוך ביתי (או בכלל, עדיין...). נראה לי שיהיה יותר קל לענות לך אם בתור התחלה תצמצמי את שאלותייך למשהו ממוקד וספציפי יותר-מה הכי דחוף לך? משם יהיה קל יותר להמשיך הלאה (אל תתפסו אותי במילה- אם למישהו יש סבלנות להיכנס לדיון על ה-כ-ל בבת אחת-יבורך. כרגע אני הולכת לישון בתום לימודים מפרכים אבל אשמח לענות את דעתי בהמשך, לאט לאט. אל ייאוש-הילדה עוד קטנה...

 

[sarit32a]

תשובה דרך סיפורנו האישי../images/Emo6.gif

בטרם נולדו ילדינו החלטנו לחנך אותם בבית. חשבנו כהורים לעתיד שאין זה נכון עבורנו שילדינו יהיו במסגרת . המציאות לא תמיד צמודה לרעיון. עד גיל שנתיים וחצי בתי (היום בת 8.5) היתה בבית. בהיותה בת שנתיים וחצי הרגשנו שהיא צריכה חברת ילדים בצורה יותר אינטנסיבית. בצער רב ויתרנו על הרעיון ומצאנו גן נהדר. המשכנו לדבוק ברעיון אך במציאות הדברים היו אחרת. כעבור שנה היא עברה לגן קטסטרופה וחזרה הביתה. בעקבות הצורך בגן העתקנו מקום מגורים לקיבוץ שם מצאנו גן העונה על כל הפנטזיות שלנו כהורים. בתנו נהנתה שם כל יום מחדש. כיום במרחק 3 שנים היא מתגדעגעת לשם ואומרת שבכייף תחזור לשם. בני היה באותו גן פחות משנה כי לא מצא עצמו שם. בית ספר- עברנו לחינוך ביתי מלא. שהבן הפסיק כאמור בגן בגיל 4 ( כי לא לא התאים) נכון להיום אנחנו בחינוך ביתי זה 3 שנים. ולשאלותיך: אנחנו "לומדים" לבד. ההתיחסות שלנו ללמידה היא אחרת. לומדים לאו דוקא מספר/מחברת, לומדים משיחה בטיול/ בנסיעה . הלמידה היא בזה שאנו יחד ושם עבור ילדינו קשובים להם ולשאוליהם. למשל: אתמול טיילנו בחזרה בעלי הביע התלהבות מרכב בכביש הילדים שאלו שאלות והתפתחה שיחה על סוגי מכוניות, מעצבי מכוניות וכו... האם זה לימוד? לדעתי כן בשיחה נאמרו מילים חדשות, מושגים חדשים, וצוהר חדש נפתח. כלומר: הלמידה היא כל הזמן ולאו דוקא " בשיעור". אנחנו לא לומדים בחברותא, חושבת שכמעט אף אחד לא לומד בחברותא. לגבי שאלתך לגבי בטלנות ורכישת ידע. חושבת שבתאורי את הנסיעה אמש עניתי לך, בזה שבעצם הלימוד נעשה כל הזמן. לא מאמינה במושג בטלה- ילדים לא מתבטלים, אולי לנו כמובגרים נראה שהם מתבטלים. למשל: כרגע כל הסלון אצלי הפוך ילדי משחקים במטוס ובמסעה, האם זו בטלה? לדעתי לא. הילדים מפעילים את הדמיון, מנהלים דיאלוגים, לומדים להקשיב אחד לשני אחרת לא יצליחו לשחק יחדיו. גם שילד יושב ולכאורה חסר מעש לא חושבת שזו בטלה. בעידן האינטרנט הידע נמצא זמין לכולם. החוכמה היא לא להיות ידענים, הרי אנו לא יודעים הכל, החוכמה ( לדעתי) לדעת להפנות למקורות לחיפוש תשובה. חלוקת הזמן זה דבר אינדודואלי לכל משפחה ומשפחה, חושבת שזה קשור לסדרי עדיפויות. לגבי העתיד הרחוק...הוא רחוק ,,,אך יש מספר אפשרויות. האם זוהי הכנה טובה לחיים. להיות מוכן לחיים כיום זה לדעת לשלוף סכין הכי מהר, לנהוג כמו מטורף בכביש, ולדעת לרמות ולשקר לקלל. כי רק כך מסתדרים- האם הכנה זו היית רוצה לילדך? האם במשחק עם אח/ חבר בהקשבה בויתור במציאת דרך האמצע אין זו הכנה לחיים. האם בהליכה משותפת לסופר וחיפוש אחר מוצר זול יותר אין זו הכנה לחיים. האם עזרה בבית, סידור החדר אין זו הכנה לחיים. אולי אנחנו לא מכינים אותם לגונגל שבחוץ וטוב שכך. אני תמיד אומרת כל יום נוסף שהם לא נחשפים לגונגל הרווח כולו שלהם. התחרות קיימת גם בתא הצר על תשומת לב ההורים, מי ינהיג את המשחק, וכו... לא צריך מסגרת של גן/בית ספר כדי להיות תחרותי. חושבת שעניתי לך על חלק ניכרק משאלותיך. מאמינה כנאוה תתפנה היא תענה לך .

 

[shironet3]

../images/Emo24.gif לך, ולאלה, ולנאוה...!

אמנם אני לא כותבת כאן הרבה (כי אין לי הרבה מה להוסיף לסיפורים האישיים שלכם..), אבל אני קוראת, ואני נהנת לדעת שיש דעות כאלו במדינה, ושעוד יש כזו אחריות של הורים, שפותחים את העיניים ושמים לב למצב במערכת החינוך הגוססת של היום

.

 

[Ella Bella]

היי ליאת וברוכה הבאה../images/Emo24.gif

הבת שלי בת ארבע וחצי כמעט, נמצאת במסגרת של גן מגיל שנתיים וחצי. כמפרנסת יחידה אין לי אפשרות להשאירה בבית ואני בהחלט נערכת להחלטה כשנגיע לגיל כיתה א' , כי לבי"ס "רגיל" היא לא תלך. אענה לך מרעיונותיי, היכרות עם משפחות חינוך ביתי, עם קריאה בלתי פוסקת של רעיונות , דיעות ונסיון של אחרים. וגם ממה שנראה לי נכון, בל נזלזל באינטואיציה שלנו. בדומה למה ששרית תיארה, גם אני בעד למידה מתמדת ולא להפוך את הבית לבית ספר. מהנסיון שלי עם בתי אני מתפעמת בכל פעם מחדש לאיזו סקרנות ולמידה טבעית מגיעים ילדים בכוחות עצמם, כשמאפשרים להם וכשנמצאים שם בשבילם לתת תשובות ולזרום איתם. חשוב לי לעבור דווקא לשאלתך השביעית

- בית הספר אינו חס וחלילה הכנה לחיים, אלא אם כן החיים בעיניך זה חזק נגד חלש, קבוצות חד גילאיות ללא אפשרות בחירה עם מי להיות ובמה לעסוק, חינוך ללימוד אוטומטי ושינון כדי להוציא ציון גבוה במבחן ולא לשם הידע האישי וסיפוק הסקרנות. בית הספר בעיני זה ההיפך הגמור מחממה, זאת מלחמת הישרדות לא הוגנת ואכזרית. רצול ללמוד טמון בילדנו מגיל אפס. רק לזרום איתם, לכבד ולאפשר להם. ראי תינוק כמעט בן יומו כיצד הוא לומד לגעת, להתבונן. בשלב מאוחר יותר- לזחול, להפוך דברים, למחוא כפיים. אני לדוגמא, מעולם לא התרשמתי מהדיאגרמות המוזרות האלה בטיפת חלב שהחליטו שילד בן שנה צריך למחוא כפיים ולבנות מגדל בן שלוש קוביות לפחות. הייתי שם עבור בתי. היא בחנה ומיששה והחליטה מה היא רוצה לעשות בשבילה ולא בשביל שאחות טיפת חלב תישן טוב בלילה. את יודעת מה, אני לא זוכרת בדיוק באיזה גיל היא עשתה כל דבר וזה לא חשוב לי. היום היא בת ארבע וחצי ויש לה ידע נרחב בתחומים רבים שמענינים אותה . אני אתן דוגמא: יש לנו חברים שעזבו לארה"ב וקיבלנו מהם גלוייה. מכאן התגלגלה שיחה על אמצעי התחבורה להגיע למדינות אחרות, אלה שאלה שאלות על פילדלפיה שם גרים חברנו. לא הייתי בטוחה אז הלכנו לספרייה אחה"צ ולקחנו ספר מקסים בשם "מדינות העולם" (חלק מסידרת "טוב לדעת") וראינו תמונות ממדינות שונות. דיברנו על מזג אויר, מנהגים, מאכלים וכו' וכו'. במקרה באותו שבוע היינו בסטימצקי ואלה ראתה שם פוסטר של מפת העולם וביקשה להשתמש בדמי הכיס שלה לקנות. איזה כייף שזאת בחירתה ולא איזו ברבי מטופשת !!! כשחזרנו הביתה תלינו את הפוסטר שהוא פוסטר מעוצב לילדים ולכן יש בו איורים קטנים שקשורים למדינות. הכל התקשר לספר ולגלויה. זאת למידה מתמדת. והיא לא צריכה שולחן וכיסא וצלצול פעמון ומבחן.

 

[ליאתשלשחר]

תודה על התשובות שמספקות לי הרבה

חומר למחשבה. לגבי בתי הספר והישיבה בכיתה, אני הרי עברתי את זה על בשרי ואני יודעת שאין למידה בבית הספר. בעיני זה רק ביביסיטר. פשוט מאד. המורים (אם אפשר לכנות את חלקם כך) מנהלים מונולוג עם הלוח או מנסים להשתלט על כיתה של 40 ילדים. אם ההורה יכול להרשות לעצמו שעורים פרטיים אז הילד שלו אולי ילמד משהו. אין לי ספק שבית הספר ישנה אלימות ופשיעה, גזענות ומעמדות ופטריאכליות וכדומה. השאלה היא האם אני מספקת לילדי את הטוב ביותר? ואיך הוא יראה בעיני החברה? ויותר מזה: האם יש לי יכולת לספק את הסקרנות האין סופית שלהם? ברור לי שלשלוח לבית הספר זה לזרוק את האחריות על מערכת החינוך, אז האם ניתן לשלב? להוסיף חוגי בית?

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

היי ליאת, ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

אכן, כפי שדרקונית כתבה, ריבוי השאלות הקשה לענות לך. במיוחד כשכל שאלה מבקשת מענה מעמיק. להרבה משאלותייך תמצאי תשובות בארכיון הפורום. אני שמחה שככבר קיבלת תשובות ממי שענו. בגדול אומר לך שכל משפחה זה עולם אחר. אין נכון ולא נכון בחינוך ביתי, רק נכון ולא נכון לחיים. אין חוקים, כל משפחה סוללת לעצמה את דרכה. והעתיד? - לכולנו יש יותר שאלות מתשובות. והשאלות הן חלק בלתי נפרד מההחלטה לקחת אחריות על משהו שהרוב נוטים להשאירו למדינה. או במילים של גיסי: "לשלוח ילדים לבי"ס זה הדבר הנכון כי זה הדבר הנורמטיבי." הבת שלך צעירה מכדי שתילחצי בעניין החלטה בעניין. הצטרפי לדיונים, העלי שאלות - "שחקי עם הרעיון", השאירי את הילדה בבית כל זמן שזה מרגיש הכי נכון. ההתלבטויות יגיעו, הן תמיד שם

והחלטות? - עשי אותן נקודתית - לכאן ועכשיו. השתדלי לא להתחייב לטווח ארוך - הכל תמיד יכול להשתנות

 

[1אילת2]

התשובות שלנו:

הילדים בני ארבע, לא הולכים לגן, עדיין לא החלטנו מה יהיה בהמשך. לכן תשובותי רלוונטיות לגיל הילדים. 1. באופן תאורטי, כן. בעבר ניסינו שעור מוזיקה משותף. השעור לא היה מוצלח אבל הרעיון טוב. כל משחק משותף הוא למידה משותפת. לעולם לא אשב מול הלוח וארצה לארבעה ילדים. אם נלך לטייל בשדה הילדים עלולים לשמוע הרצאה על פרח, או חרק או על עונות השנה. ייתכן ואספר סיפור למספר ילדים יחד. 2. נקודת המוצא היא שלכל ילד יש את הרצון ללמוד. ה"גבול" כפי שרשמת עובר אצל ההורה. עד כמה הוא מציע לילדו נושאי לימוד ועד כמה הוא עוזר לו. 3. קחי תוכנית לימודים של בית הספר היסודי. אני בעצמי, בעזרת ספרים מהספריה ואינטרנט מסוגלת לספק לילדי את כל הידע הדרוש. אני מניחה שזה נכון גם לחטיבת הביניים. בהמשך אולי יהיה צורך בעזרת אנשים אחרים. אבל, חלק מתוכנית הלימודים אינה מעניינת אותי ולא את ילדיי. יש הבדל בין הצורך (שלא קיים אצל כולם) לשמור על יכולת מקבילה של הילדים לעמיתיו ובין לימוד של כל תוכנית הלימודים (המיותרת) של בית הספר. 4. להתכונן לשעור? אנחנו לא עושים דברים כאלו. החיפוש והנסירה הם חלק מן הלימוד. אני אעשה זאת יחד עם הילדים. על ידי יצירת סביבת לימוד נאותה (עניין נתון לפרושים שונים) הילד יוכל למצוא על שירצה. 5. אפשר תיכון דמוקרטי, אפשר תיכון רגיל, אפשר תיכון אקסטרני, אפשר לימודים באו"פ. האפרויות פתוחות וכך גם המחשבה. 6. שלי כן. (שוב, תאורטית). אין סתירה בין חינוך ביתי ובין שימוש במסגרות חיצוניות (ומסגרות בכלל). 7. הקבלה שאינה שלי (לקוחה מתוך "חינוך ביתי באופן טבעי" הציטוט לא מדויק). פרח קטן הגדל בחממה עד שיגדל יוכל לצאת מהחממה ולהסתדר. ילד קטן שגדל בביתו, בחברת משפחתו (וחיות אחרות) יוכל להסתדר טוב יותר ב"עולם שבחוץ". יש אנשי חינוך ביתי שיחלקו על כל שורה ושורה שלי.

 

[אמא של כדור]

לכל העונים ולשואלת ../images/Emo140.gif תודה

למדתי הרבה (שוב).