מצטרפת

[לקשמי]

מצטרפת

קצת עליי: אני בחורה בת 28 (אממ.. בעצם קרובה ל-29

), גרה בדירה שכורה בתל אביב וכרגע לא עובדת. העובדה האחרונה שציינתי, באופן עקיף מביאה אותי לכאן. התפטרתי מהעבודה האחרונה שלי לפני חודש וחצי בערך. עבדתי כקלדנית בבית משפט במשך כמעט 3 שנים. במשך תקופה ארוכה היתה לי הרגשה שאני צריכה לעזוב את העבודה. לא מיציתי את עצמי שם והרגשתי די "חנוקה". בסוף הגיע הזמן שפשוט התפטרתי. כרגע אני עסוקה בחיפוש עבודה ובחיפוש עצמי. ומצד אחד אני אומרת תמיד שאני אקח כל עבודה. כי כפי שכתבתי אני גרה בדירה שכורה וכרגע, מכיוון שהתפטרתי אני בלי שום הכנסה. אבל יחד עם זאת, בזמן הזה שאני מחפשת עבודה אני מוצאת שיש בי התנגדויות לעבודות מסויימות. ואז אם סירבתי לקחת עבודה כלשהי, אני כל הזמן כועסת על עצמי, על זה שלא לקחתי את העבודה הנ"ל. בתוך כל זה מאיים הפחד מהגרוע מכל, שזה שאצטרך לחזור להורים שלי. עזבתי בית (הבית של ההורים) שהוא מבחינתי גהנום עלי אדמות. ומאז שעזבתי אותו, עצם הריחוק איפשר לי להתפתח ולצמוח מהרבה בחינות. אני יודעת שאסור לי לחזור לשם. אבל מצד שני ההתנגדויות שלא נותנות לי באמת לעבוד בכל עבודה. מה שעוד לא ציינתי זה שכבר שנה + אני מתרגלת יוגה ומדיטציה, עוסקת בתרגול רוחני שהוא מאוד משמעותי באורח החיים שלי. התרגול פיתח אצלי את האמונה באלוהים, האמונה שכל מה שקורה, קורה כי הוא צריך לקרות ולכל דבר יש משמעות. אז בתקופה כזאת, אם היה אפשר הייתי שואלת את אלוהים מה אני באמת צריכה לעשות? מה הדרך הנכונה בשבילי? אבל אני גם יודעת, כלומר מרגישה שהוא לא היה עונה לי. הוא רוצה שאני אמצא את התשובות בעצמי.

 

[איש עם מיץ]

כוס מים קרים לנפש

השם אותו אנחנו מעניקים לכל מה שאנחנו לא מצליחים להגדיר משתנה מגיל לגיל, בין תרבויות, צורת חינוך ואורח חיים. את קוראת לזה "אלוהים", אחרים קוראים לזה "קארמה", אני קורא לזה "תחושת האפסיות האנושית". אחד הדברים המשמעותיים ביותר שלמדתי במהלך המחקרים התיאולוגיים שניהלתי היה שיש קשר הדוק מאוד בין היכולת התפיסתית של פלוני לבין הגדרת ה-"אלוהים" שלו. אנשים שפחות מבינים או פחות רוצים להבין את הכוחות הפועלים בחייהם בוחרים בדרך הפשוטה שמסבירה הכל בדרך כזו או אחרת. הדרך היא, כמובן, אמונה בכוח עליון מושלם וכל יכול. החלק האנושי ביותר בסיפור הוא שגם כשאותו כח עליון מוכח כבעייתי (כמו שלא "עונה" לתפילות או "ממית" אסונות על המאמין), מובאים כהרף עין תירוצים מגוונים לסיבות לחוסר השלמות הזאת... "הגיע לי", "לא הגיע לי", "אני צריך ללמוד לקח" וכיו"ב. אני לא בא לנפנף באמרה הבנאלית של "אין אלוהים". אני בא להגיד שהכוחות הפועלים בחיינו הם אלה שאנחנו שמנו שם, סיבה ותוצאה. תשובות לא יגיעו מלמעלה... אלא מבפנים.

 

[לקשמי]

שלום איש

זה בעצם מה שכתבתי בהודעה שלי. אני מאלה שמאמינים שאלוהים נמצא בכל. זה לא איזה משהו חיצוני שנמצא "שם למעלה". הוא נמצא בכל מקום ובתוך כל אחד מאיתנו. אני מאמינה שהכוחות האלה שנמצאים בכל אחד מאיתנו, הם ביטוי של אלוהים. לכן, כשאני מדברת על אלוהים או פונה לאלוהים בתפילה, אני מתפללת בעצם אל אותם כוחות שנמצאים בי.

 

[גריני]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

אני שמחה על הצטרפותך למשפחתנו הקטנה והחמה. את כותבת שאלוהים רוצה שתמצאי את התשובות בעצמך.... ואני חושבת שאין הבדל בינך לבין אלוהים... ושההסתכלות אליו - כאילו זה משהו חיצוני - היא חלקית בלבד! אלוהים שוכן בך את חלק ממנו כשם שהוא חלק ממך. אז כל תגובה שהיא - בין אם חיצונית (אם למשל, שמעת ממישהו משהו שפותח לך דלת כלשהי) ובין אם פנימית: תחושת בטן, אינטואיציה, רצון פתאומי לעשות משהו.... כל אלה הם דרכיו של אלוהים להגיע אלינו ולעזור לנו! לגבי עניין העבודה: אני חושבת שאנחנו נמצאים כאן בעולם פיסי - בממד פיסי - וזה לא סתם. הדבר הראשון אותו אנחנו צריכים לשם התפתחות תקינה שלנו זה צרכים פיסיים בסיסיים, ועל זה כבר נאמר: "אם אין לחם אין תורה"... ועם זה שיופי שאת מקדישה זמן ומחשבה לצד הרוחני שלך - לא תוכלי להעמיק בו אם יחסר לך הבסיס הפיסי, שמחבר אותך עם האדמה. אז הפתרון שנראה לי לבעייתך הוא מציאת עבודה כלשהי -ולוא חלקית (ובלבד שלא תסבלי יותר מידי ממנה - אין בזה טעם!) - כך תאפשרי לעצמך גם פרנסה כלשהי וגם ישאר לך מספיק זמן וכוח להשקיע בצד הרוחני. את עדיין צעירה מאוד, וסביר להניח שבמשך הזמן יתפתח אותו צד רוחני ואולי גם תגלי יכולות כאלו - שתוכלי ממש להתפרנס מאותה רוחניות - מה שבוודאי ימלא אותך אושר. אני רוצה עוד לספר לך שאני עצמי עבדתי הרבה שנים בעבודה שמאוד תיסכלה אותי, לא סיפקה אותי מבחינת היכולות שיש בי, ולא יכולתי להרשות לעצמי לעזוב. אחרי כמה שנים (!) של תסכול נוראי, הבאתי את עצמי להשלמה עם המצב בכך שהבנתי שעד השעה 3 אני מתפרנסת - ולאחר מכאן מתחילים החיים ה"אמיתיים" - או המספקים בשבילי. ואת שעות אחה"צ והערב העברתי בדברים שאהובים עלי: קריאת ספרים, הליכה לקורסים/סדנאות בנושאים שמצאו חן בעיני וכו'. כך חייתי כמה שנים - תוך השלמה עם אותו תפקיד בלתי מספק רוחנית ואינטלקטואלית- אבל כן סיפק פרנסה..... יום טוב לך, ו

 

[לקשמי]

היי גריני

אני מסכימה עם מה שכתבת. באיזשהו מקום יש בי את הצד הזה באמת שאומר שאני חייבת להתפרנס ולעבוד בכל עבודה שהיא. וככה אני הולכת לראיונות עבודה ואומרת לעצמי שהפעם אקבל כל עבודה, אבל בסוף ההתנגדויות יותר חזקות ממני. אני יודעת שהדרך היחידה להתגבר על ההתנגדויות האלה היא לעשות את אותם דברים שאני מתנגדת אליהם. לפני שבוע וחצי עבדתי כמה ימים במשק בית דרך חברה. עבודה קורעת תחת אבל הייתי מוכנה להמשיך לעבוד שם, אלא שאחרי כמה ימים אמרו לי כבר שהם לא צריכים עובדים. מה שמרתיע אותי במיוחד, זה כשאני מגיעה לעבודות, שכוללות גם לילה. מעבר לכך שעבודת לילה תשבש לי את כל סדר היום, אני גם פוחדת שזה יגרום לי להפסיק את התרגול הרוחני. כי כרגע יש שעות מסויימות שאני מתרגלת. סדר יום מסויים. אבל אם לא אמצא עבודה אחרת אהיה חייבת לעבוד גם בזה.

 

[avital24]

היי לקשמי ../images/Emo9.gif מה שלומך? ../images/Emo23.gif../images/Emo127.gif

אני חושבת שיש לך כמה פחדים , הראשון והחזק מביניהם הוא פחד מדחייה... ובתוך כל ההתנגדויות שלך לעבודה קיים הפחד הזה מהדחייה שתתאמצי "ותקרעי את הנשמה" ובסוף ידחו אותך ולא יוקירו אותך על מעשייך בקטע הזה הייתי מציעה לך לא לפחד מהעבודות וגם לא מהדחייה ולא לתת את עצמך טוטאלית אלא רק חלק קטן ממך ככה שאם תדחי לא תרגישי זנוחה לגמרי אלא רק חלק קטן ממך זה שהקדשת לעבודה כלומר תחפשי עבודות עם לב פתוח ומינימום השקעה ובלי פחד , דחייה זה לא סוף העולם והיא לא אומרת כלום יכול להיות שזה מזכיר לך משהו מהבית מההורים הדחייה הזו אבל תדעי שאת בוגרת וחזקה ויכולה להתמודד עם דחיות ושלפעמים בחיים יש דחייות ולפעמים קבלות לא תמיד מקבלים מה שרוצים ומצד שני מקבלים דברים אחרים הכי חשוב זה לא להפסיק לנסות אף פעם וגם לא לפחד. הפחד השני ששמתי לב שקיים לך הוא לאבד את הרוחניות וזה משהו שאין שום סיבה שתדאגי כי הרוחניות היא חלק ממך והיא לא בכמות התירגול שתקדישי לי רוחניות זה כול דבר שאת עושה ובעצם מתבטא בדרך שבה את מפרשת את מה שאת עושה אומרים שאנשים שנמצאים ברוחניות גבוהה מקבלים את הכול באהבה ושלווה לשם אנחנו שואפים ומה שאני מנסה לומר בעצם שרוחניות זה החיים , זה הכול , זה לא מה שאת מתרגלת זה מה שאת חייה ואיך שאת חייה וזה לא מגיע על ידי תירגול זה מגיע מהנשמה שלך מבפנים , אל תפחדי לשנות את סדר יומך אולי זה פתח לשינוי מבורך מלמעלה , פתח לפיתוח גמישות אני חושבת שאת מפחדת לאבד את הסדר והיציבות בחיים שתלכי לאיבוד או לא תמצאי את הדרך לעצמך ואם כך אז חשוב שתדעי שאלוהים תמיד סביבנו שולח לנו הזדמנויות ברכות חמות להאיר את דרכינו ואת נפשנו והקביעות בחיים מרחיקה את אלוהים השינויים הדינמיות הם העיקר והם מביאים אותנו לדרגות רוחניות גבוהים יותר אסור לפחד מכלום (וזה משהו שאני מזכירה גם לעצמי...כל הזמן) , אלוהים שומר עלינו כל הזמן ודואג שלא נלך לאיבוד אז אל פחד.... תנסי לקחת את העבודות שמוצעות לך ותפללי לקבל את ההזדמנות הטובה ביותר. ו-BY THE WAY נראה לי שאולי כדי לך לדבר עם מישהו שאת סומכת אליו בחשש של הדחייה כי נראה לי שמסתתר שם המון כאב ועם מישהו מקצועי תוכלי לפרוק אותו והלב שלך יפתח מחדש לעולם ולהזדמנויות שבו. באהבה ו-

 

[Infinite Ends]

אז תדברי איתו

אולי הקשיים שאת חשה עכשיו הם דווקא המובילים לאותה מסקנה שאת צריכה דווקא כן לדבר איתו?