מצטרפת...

[ME2R]

מצטרפת...

בעצם כבר הצטרפתי ממזמן אבל עד עכשיו נשארתי 'סמויה'... אני כרגע בהמהלכו של הריון שני בשבוע 32. את ילדי הראשון ילדתי בלונדון בבית יולדות Birth Centre בלידת מים. הלידה היתה קצרה יחסית ונפלאה ובעצם היתה מעבר לכל הציפיות שלי. כשגילנו ששוב אני בהריון (והפעם אנו בארץ) היה לנו ברור שבבית חולים בישראל אנו לא נלד מכיוון שאין לידת מים בבתי חולים וגם מפני שאחת מהחויות הלא נעימות מהלידה הראשונה היתה המעבר (הנסיעה שהרגישה כנצח) והגם ההרגשה של זרות בחדר הלידה, למרות שהיה זה מקום הכי נעים שיש. אז הבחירה ללדת בבית בשבילנו היתה הדבר הכי טבעי ושנינו מאוד שלמים עם ההחלטה. כרגע אחד מהפחדים שלי הם הציפיות ה'גבוהות' אולי מידי מהלידה הקרבה. אולי לא 'יתמזל' לי שוב לחוות לידה טבעית וקלה... האם למישהי יש אותה הרגשה?

 

[מבשלת בבטן]

אהלן ../images/Emo13.gif

ברוכה המצטרפת רשמית! אני מאוד מבינה את הפחדים שלך. אמנם לא ילדתי בעבר, ולכן התחושות לא לגמרי זהות, אבל דווקא בגלל שזו לידה ראשונה שלי ממש אין לי מושג למה לצפות! אני פשוט נוקטת בגישה האופטימית, שהלידה תהיה טובה וגם אם יהיה לי מאוד קשה, אני אצליח להתמודד כי הגוף שלי מסוגל לזה (נאיבית??). כמובן שאיפה שהו מאחורה יש ציפור קטנה שנוקשת ומזכירה לי, שלא בטוח שיש לי מושג על מה שאני מדברת ושאין לי מושג מה עוצמת הכאב ושאולי אני לא אוכל להתמודד עם זה- אבל תכל'ס מה יעזור לי לחשוב ככה? החלטתי ללדת בבית כי ככה אני רוצה ללדת, עם כל ההתמודדות שקשורה בזה. יכול להיות שיהיו לי הפתעות פחות נעימות ואני מקווה שאני אצליח להתגבר עליהן בעזרת בן זוגי התומך והמיילדת שלי שעליה אני מאוד סומכת ואם אני לא אצליח, אז גם בסדר- לפחות אדע שעשיתי את המקסימום שאני יכולה. אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה, אבל בטוח יעזור לחשוב אופטימי ולהגיד לעצמך שהלידה הזו תהיה טובה לפחות כמו הקודמת

.

 

[ME2R]

ציפיות

היתה לי אותה הרגשה כמוך בהריון הראשון...בלי הרבה ציפיות עם הרגשה מאוד חיובית. אבל עכשיו שאני כבר יודעת וכבר חויתי לידה מוצלחת הציפיות מלידה אולי יותר מידי גבוהות ואני פוחדת מאכזבה...

 

[סטיוויה]

ברוכה המצטרפת

אני לא מאמינה שיש כזה דבר ציפיות גבוהות מלידה.אני חושבת ומאמינה שחשיבה חיובית מביאה ללידה טובה.אני מבינה למה את מתכוונת מהמקום של הפחד שאולי משהו ישתבש ולא ילך לפי התכניות שלך ללידה.וכאן יש מקום לעבודה עצמית.לברר מהיכן מגיעים הפחדים,לנהל איתם דיאלוג,להכניס הרבה אור אל המקומות המפוחדים/מודאגים(מדיטציה ודמיון מודרך עוזרים מאד).ותזכרי שיש השגחה עליונה שמכוונת אותנו ולפעמים קורים דברים אבל מה שהכי חשוב זה שאת תדעי שעשית כמיטב יכולתך. לא לקחת את הלידה כמובנת מאליה,את משקיעה מחשבה. אם קורה משהו שמצריך מעבר לבי'ח או התערבות רפואית והמיילדת תומכת במעבר שכזה-הרי שאין מה לעשות וצריך לברך על ההשגחה.מהנסיון שלי בלבד גם אני חוויתי בשבוע 32 בערך חששות "מה יהיה,מה יקרה,מה אם,אולי..." זה נראה לי ממבט לאחור מאד טבעי כי הלידה מתקרבת. זה הזמן לשמוח,ללכת ברגל,לארגן את הבית ואת מה שצריך. ו...לא לשכוח לנשום

 

[ayala26]

הנסיעה לבית היולדות

זה אחד מהחששות שלי.. יש לי חלומות רעים שבדצמבר, בגשם ובקור אומרים לי שהגעתי מוקדם מדי ושולחים אותי הביתה..