nissimhania
New member
מציאות נזילה
למה אנו מרגישים "מחוייבים" למציאות החושית שלנו, בעוד היא רחוקה מן האמת לא פחות מהדימיון הפרוע ביותר? מתורת היחסות הבנו שזמן הוא מימד רביעי נוסף על שלושת המימדים שאנו מכירים באופן אינטואיטבי. משמעות הדבר, היא שכמו שניתן לסובב עצם במרחב (וכך אורך יתחלף עם רוחב, לדוגמא) ניתן גם לסובב עצם בארבעת המימדים, כלומר מרחב יומר לזמן וההיפך. ולכן מבחינה תאורטית (ולא מזמן נתקלתי במאמר הטוען שגם מבחינה מעשית) מסע בזמן אפשרי, עם כל הפארדוקסים הכרוחים בכך (שכנראה יפתרו במידה ויהיה מסע כזה). מתורת הקוואנטים הבנו שלחלקיק יש הסתברות סופית לעבור מחסום בלתי חדיר, ע"י חילחול משוואת הגל שלו (התופעה נקראת מנהור קוונטי). מכאן מקבלים שיש הסתברות סופית (שניתן לחשבה) שגופי התנדף לפתע ויופיע במקום אחר, בצורה אקראית לחלוטין. אם כי אצטרך לחכות מליארדי שנים מעבר לגילו של היקום כדי שתקרה תופעה כזאת, עדיין היא אפשרית מבחינה תאורטית. עוד כמה רעיונות מטורפים (רציניים) מהמדע: הצופה משפיע על תוצאות הניסוי במדידת מיקומו או מהירותו של חלקיק. יש מדענים הסוברים כי קיימות גלקסיות שלמות עשויות אנטי חומר. מכאן שאין שום סיבה מדעית שלא יהיו שם גם אנטי-בע"ח. אולי אפילו אנטי- בני-אדם? תאוריית היקומים המקבילים- מטריצה אינסופית של יקומים מקבילים בהם תוכל למצוא אפילו את היקום הכי בלתי סביר שיש. בקיצור, יש עוד המון דוגמאות מטורפות מהמדע שאני לא יכול לחשוב עליהם כרגע, או שלא יודע עליהם בכלל (אתם מוזמנים להוסיף) המעידים על הדבר הבא: המציאות הרבה יותר מוזרה, הרבה יותר פרועה והרבה יותר מעניינת מהדימיון שלנו. ויותר מזה- הדימיון שלנו הוא הרי תוצר המציאות, ולכן מן הסתם שיהיה הרבה יותר מוגבל ממנה! מסקנה: תדמיינו את הדבר הכי לא הגיוני שיש- והרי הוא מציאות. תרצו להאמין בדבר מסויים- הרי הוא מציאות. בואו נפסיק להרגיש מחויבים למציאות הישירה הנקלטת בחושינו, ונתחיל להשתחרר. ההכרה ניתנה לנו, כך זה לפחות נראה, בלי הגבלה. אני אומר הדימיון הוא המציאות והמציאות היא הדימיון, האם פה אני מהלך על גבול השיגעון?
למה אנו מרגישים "מחוייבים" למציאות החושית שלנו, בעוד היא רחוקה מן האמת לא פחות מהדימיון הפרוע ביותר? מתורת היחסות הבנו שזמן הוא מימד רביעי נוסף על שלושת המימדים שאנו מכירים באופן אינטואיטבי. משמעות הדבר, היא שכמו שניתן לסובב עצם במרחב (וכך אורך יתחלף עם רוחב, לדוגמא) ניתן גם לסובב עצם בארבעת המימדים, כלומר מרחב יומר לזמן וההיפך. ולכן מבחינה תאורטית (ולא מזמן נתקלתי במאמר הטוען שגם מבחינה מעשית) מסע בזמן אפשרי, עם כל הפארדוקסים הכרוחים בכך (שכנראה יפתרו במידה ויהיה מסע כזה). מתורת הקוואנטים הבנו שלחלקיק יש הסתברות סופית לעבור מחסום בלתי חדיר, ע"י חילחול משוואת הגל שלו (התופעה נקראת מנהור קוונטי). מכאן מקבלים שיש הסתברות סופית (שניתן לחשבה) שגופי התנדף לפתע ויופיע במקום אחר, בצורה אקראית לחלוטין. אם כי אצטרך לחכות מליארדי שנים מעבר לגילו של היקום כדי שתקרה תופעה כזאת, עדיין היא אפשרית מבחינה תאורטית. עוד כמה רעיונות מטורפים (רציניים) מהמדע: הצופה משפיע על תוצאות הניסוי במדידת מיקומו או מהירותו של חלקיק. יש מדענים הסוברים כי קיימות גלקסיות שלמות עשויות אנטי חומר. מכאן שאין שום סיבה מדעית שלא יהיו שם גם אנטי-בע"ח. אולי אפילו אנטי- בני-אדם? תאוריית היקומים המקבילים- מטריצה אינסופית של יקומים מקבילים בהם תוכל למצוא אפילו את היקום הכי בלתי סביר שיש. בקיצור, יש עוד המון דוגמאות מטורפות מהמדע שאני לא יכול לחשוב עליהם כרגע, או שלא יודע עליהם בכלל (אתם מוזמנים להוסיף) המעידים על הדבר הבא: המציאות הרבה יותר מוזרה, הרבה יותר פרועה והרבה יותר מעניינת מהדימיון שלנו. ויותר מזה- הדימיון שלנו הוא הרי תוצר המציאות, ולכן מן הסתם שיהיה הרבה יותר מוגבל ממנה! מסקנה: תדמיינו את הדבר הכי לא הגיוני שיש- והרי הוא מציאות. תרצו להאמין בדבר מסויים- הרי הוא מציאות. בואו נפסיק להרגיש מחויבים למציאות הישירה הנקלטת בחושינו, ונתחיל להשתחרר. ההכרה ניתנה לנו, כך זה לפחות נראה, בלי הגבלה. אני אומר הדימיון הוא המציאות והמציאות היא הדימיון, האם פה אני מהלך על גבול השיגעון?