בהחלט... טל ודיג´, אני אתכם
יש הבדל בין לדחוף לפרצוף של אנשים ובין לחיות חיים נורמליים. גם הומואים ולסביות יכולים וצריכים ללכת יד ביד לשבת ביחד במסעדה על בקבוק יין לשים יד על הכתף בסרט קולנוע להתנשק בחוף הים ( ולא רק בהילטון ) ואפילו, כן, להתמזמז בכניסה לעזריאלי. את כל הדברים האלה אפשר ואפילו צריך לעשות. אז אולי יהיו אלו שיגידו שזה "להשוויץ בסטייה המלוכלכת" שלנו... אבל לאט לאט אנשים יתרגלו, יכירו, ויבינו שזו לא סטייה. חשוב לציין שללא כל הפגנות הגאווה הקטנות (חיבוק, חולצת RAINBOW, נשיקה) וללא כל ההפגנות הגדולות (מקרה מאיר אריאל, וויגסטוק, מצעד הגאווה) לא היינו נמצאים איפה שאנחנו היום. לא תוכניות טלויזיה ורודות, לא קולנוע לסבי, אפילו אוז לא הייתה עוברת מסך ("תועבה!"). ושלא נדבר על זה שלא כל כך מזמן מועדוני הומואים וגיי ברים היו מקומות חשוכים בשוליים. וקצת לפני זה הם היו כמה גנים עם שיחים ופחד ממשטרה. אז זכותו של כל אחד לחיות בארון. שלא יספר לאף אחד ויחיה את חייו בכיף שלו. אבל כל פעם שהוא ידליק טלויזיה ויראה פרומו לסרט הומואי או יילך ברחוב ויעבור ליד.. אנא עארף.. האאוט נניח.. שיזכור שהחיבוק ברחוב, הנשיקה, וכן, גם מצעד הגאווה, עשו את כל מה שהוא רואה. ועוד משהו קטנטן. בפעם הבאה שמישהו ישאל אותכם את האלה המרגיזה "למה אתם צריכים להיות גאים? אני לא גאה שאני סטרייט"... התשובה: כי אחרי שאתה גדל מתבגר בארון, מסתיר את האופי האמיתי שלך במשך 15,16,20,30 שנה..... אתה מבין שאתה פשוט גאה במי שאתה. ובגלל מי הסתתרת בארון? בגלל החברה הסטרייטית. אז כן, אני גאה. אני מצטער שלא יצא לי להשמיץ אף אחד, אני לא במצברוח אני מבטיח בקרוב להביא את התיאוריה שלי : "כוח אוחצ´ה" או - כל מה שאפשר להרוויח מלהיות אוחצ´
רוח הטבע