../images/Emo26.gif
ברגע שהחמאס יהיה זה שמוביל את המדיניות, הוא גם זה שיהיה אחראי למצב הפלסטינים. ללא מדיניות מרכזית והגיונית, הרשות הפלסטינית לא תוכל לקבל כספים שאליה היא זקוקה נואשות, והמצב הכלכלי של הפלסטינים ידרדר למצב קטסטרופלי אפילו יותר ממה שהוא עכשיו. לפני הבחירות, לא החמאס הוא זה שהיה צריך להביא תוצאות. כעת, לאחר שהחמאס ירכיב את הממשלה, הוא זה יצטרך להביא תוצאות ולשפר את המצב של הפלסטינים, ומגעים עם ישראל - כולל הכרה בה, הם אלה שיכולים להביא לתפנית בעניין הזה. ללא זה, החמאס ייכשל ולא יחזיק, והרשות עלולה להתמוטט. ובכלל - כשקיצוניים עולים לשלטון, הם לא יכולים להישאר בקיצוניותם, והם חייבים להתמתן. ברגע שהאחריות מוטלת עליהם, וברגע שהם אלה שאחראיים לתוצאות - הדבר מוביל לשינוי עמדות, להתמתנות, למירכוז. אני לא רוצה להביא דוגמאות היסטוריות כדי לא להגיע להשוואות שהן לא במקום, אבל לא קשה לחשוב על כאלה. ואם החמאס לא יבין זאת, הוא לא יישאר בשלטון. העניין הוא שהפת"ח בכל מקרה לא יכול היה לשלוט בקיצוניים, ולא היה יכול לכפות עליהם דברים, ובין השאר הבנות או הסכמים עם ישראל, שלא נדבר על הסכם קבע. מכאן שבין כה וכה, החמאס הוא השלט. אז מה עדיף במצב הזה? חמאס שלט כאופוזיציה? או חמאס שלט כקואליציה, שאחראית למצב הפלסטינים? הפת"ח בכל מקרה לא היה יכול להוביל לכלום. דווקא החמאס הקיצוני, באם יבין את גודל האחריות - כשזה הדבר המתבקש, יכול הן להגיע לתוצאות, והן לכפות את ההבנות על כל הקשת הפלסטינית. אני מקווה שכך יהיה, ובכל מקרה שנראה מדיניות ישראל שקולה, מחושבת, רציונלית, שתדע להתאים את עצמה למצב בשטח.