מקבלים מכורים חדשים...?
אז הי, אני אלה ואני מכורה לדוקטור
.
אתחיל מזה שאומר שהאדם האחראי להתמכרות הפסיכית שלי לסדרה זו מעין. כןכן, מעין-pennylane11-הילדה-שחיכתה-להזדמנות-להרוס-את-חיי-וסופסוף-קיבלה-אותה.
אז אני קצת שונאת אותה על זה אבל בעיקר מעריצה את ההתמדה שבה היא חפרה וקדחה אודות הדוקטור בכל מקום אפשרי ולא אפשרי, מה שבסופו של דבר הניב תוצאות. אז תודה על זה
.
סיימתי את פרק 5 של עונה 7 אתמול. אחרי צפייה רצופה בכל הסדרה במשך כל החודש האחרון. וואו קשה להאמין שזה היה רק אתמול. זה נראה נצח. והריקנות! הו הריקנות ששוררת עכשיו בלבי המיותם
.
המ, בכל אופן...
אני זקוקה נואשות למקום להוציא בו את הפאנגירל שבי, מקווה שתקבלו את זה בהבנה
.
אז מה חשבתי על הסדרה אתם שואלים... (אתם לא. אבל תצטרכו לשמוע על זה בכל מקרה. כי פאנגירל, כבר אמרנו?)
אני מודה שההתחלה חרקה לי קצת... היה לי טיפה משעמם וטיפה הזוי מדי ולא מגניב מספיק ולא ממש הצלחתי להבין על מה כל המהומה סביב הסדרה. ואז הגיע ARE YOU MY MUMMY?!?!
ונשביתי. נשביתי ברעיון ובביצוע ובדוקטור שרקד באושר כי הפעם, רק הפעם כולם חיים! (וגם קפטן ג'ק תרם קצת
).
ומפה והלאה היה לי פשוט כיף אדיר! למרות שההערכה האמיתית כלפי כריס והעונה הראשונה הגיעה רק בצפייה שנייה. על זה בהמשך.
עכשיו אני מדלגת לעונות 5-7 למרות שזה לא כרונולוגי. אתם תסלחו לי, נכון? כי הזמן, כידוע הוא לא לינארי וכל זה
.
אני יודעת שמאט סמית' והדוקטור ה-11 הוא דמות שנויה במחלוקת. אני אישית מחבבת אותו. יש לו את הרגעים שלו. הוא הרבה פעמים משעשע, הוא יודע גם לרגש לעיתים. ובסך הכל הוא ממש בסדר. יש לו כמה פרקים מבריקים, בעיקר בעונה 6.
אני לא אוהבת את איימי אבל מאוד מאוד אוהבת את רורי (וחושבת שמגיעה לו מישהי טובה יותר
). וה-דמות של העונות המאוחרות בעיניי זו ריבר- הלו סוויטי- סונג
. היא אדירה בכל רמה אפשרית בערך. חיכיתי לפרקים שלחה בקוצר רוח וגם אהבתי את מאט בחברתה. היא הוציאה ממנו משהו חדש ומקסים. קו העלילה של ריבר הוא האהוב עלי בכל הסדרה ובטח בעונות של מאט. למרות, או אולי דווקא בגלל שהוא עצוב להפליא
.
That been said,
עם כל הכבוד (ובאמת יש) למאט ורורי וריבר ופינאלה 6 המעולה... בשבילי הדוקטור הנצחי, המושלם והאהוב, זה שאין ולא יהיה לו תחליף לעולם הוא דיוויד טננט
. (אעה! דיוויד!!!
תעשה לי ילדים עם מבטא סקוטי מושלם ושני לבבותתתת!!!!
|סהתפאנגירלות|).
המ. כן. סליחה. איפה היינו?
אז דיוויד. וואו. איזה שחקן אדיר. אהבתי כל רגע שלו על המסך. כל פרק. גם את הפרקים החלשים יותר הוא הצליח להציל. הקסם שלו פשוט בלתי נדלה. ואם מאט במיטבו רק לצד ריבר אז דיוויד במיטבו תמיד. והוא גורם גם לאחרים להראות טוב יותר. רוז של עונה 2 הרבה יותר מגניבה בעיניי מעונה 1. שלא נדבר על מיקי...
עונות 2-4 היו כל כך מעולות שהכרחתי את עצמי לצפות בהן לאט, שלא ייגמר. אז תוך כדי צפיתי שוב בעונה 1 שמשתפרת פלאים בצפייה שנייה. ולמדתי להעריך את כריס הרבה יותר. הוא באמת מקסים. וגם את רוז חיבבתי הרבה יותר.
המלווה האהובה עלי בעונות האלה היא דונה. זה היה כל כך כיף לראות מישהי שלא נופלת שדודה לרגליו של הדוקטור אלא מצליחה לפתח איתו חברות אמיתית ומדהימה. במיוחד אחרי מרתה. איכס מרתה. אני לא אוהבת את מרתה
. הקטע היחידי שבו אהבתי אותה היה כשהיא עזבה. יופי, הגיע הזמן לקצת כבוד עצמי באמת!.
לאט- לאט אבל גם עונה 4 התקרבה לסיומה וידעתי מה זה אומר
.
הפינאלה עם דוקטורדונה היה עצוב מנשוא, אבל לפחות רוז מצאה סוג של תחליף לאושר. נקודת אור בכל הדכאון שהלך שם
.
ואז הספיישלים. ו- End of time. אוי. הפרק הזה שבר לי את הלב. באמת. זו הפעם היחידה בסדרה שבכיתי דמעות בלתי נשלטות. היחידה. לא בדומסדיי, לא בפרק 5 של 7. רק בפרק הזה. החל מהפרידה של הדוקטור מכל מי שאהב ועד למילים האחרונות שלו
אוח. זה היה נורא. מזל שמעין הייתה שם לתמיכה נפשית
.
אוף דיוויד...
.
נראה לי שאני אסיים את החפירה חסרת הבושה הזאת ואלך לצפות בפרק דיוויד מושלם כלשהו
.
זהו, נראה לי...
תודה לכל מי שקרא את כל זה!
ויאללה, כריסמס לא רחוק! רק שיהיה מעולה כמו שרק הדוקטור יכול להיות
.
אז הי, אני אלה ואני מכורה לדוקטור
אתחיל מזה שאומר שהאדם האחראי להתמכרות הפסיכית שלי לסדרה זו מעין. כןכן, מעין-pennylane11-הילדה-שחיכתה-להזדמנות-להרוס-את-חיי-וסופסוף-קיבלה-אותה.
אז אני קצת שונאת אותה על זה אבל בעיקר מעריצה את ההתמדה שבה היא חפרה וקדחה אודות הדוקטור בכל מקום אפשרי ולא אפשרי, מה שבסופו של דבר הניב תוצאות. אז תודה על זה
סיימתי את פרק 5 של עונה 7 אתמול. אחרי צפייה רצופה בכל הסדרה במשך כל החודש האחרון. וואו קשה להאמין שזה היה רק אתמול. זה נראה נצח. והריקנות! הו הריקנות ששוררת עכשיו בלבי המיותם
המ, בכל אופן...
אני זקוקה נואשות למקום להוציא בו את הפאנגירל שבי, מקווה שתקבלו את זה בהבנה
אז מה חשבתי על הסדרה אתם שואלים... (אתם לא. אבל תצטרכו לשמוע על זה בכל מקרה. כי פאנגירל, כבר אמרנו?)
אני מודה שההתחלה חרקה לי קצת... היה לי טיפה משעמם וטיפה הזוי מדי ולא מגניב מספיק ולא ממש הצלחתי להבין על מה כל המהומה סביב הסדרה. ואז הגיע ARE YOU MY MUMMY?!?!
ונשביתי. נשביתי ברעיון ובביצוע ובדוקטור שרקד באושר כי הפעם, רק הפעם כולם חיים! (וגם קפטן ג'ק תרם קצת
ומפה והלאה היה לי פשוט כיף אדיר! למרות שההערכה האמיתית כלפי כריס והעונה הראשונה הגיעה רק בצפייה שנייה. על זה בהמשך.
עכשיו אני מדלגת לעונות 5-7 למרות שזה לא כרונולוגי. אתם תסלחו לי, נכון? כי הזמן, כידוע הוא לא לינארי וכל זה
אני יודעת שמאט סמית' והדוקטור ה-11 הוא דמות שנויה במחלוקת. אני אישית מחבבת אותו. יש לו את הרגעים שלו. הוא הרבה פעמים משעשע, הוא יודע גם לרגש לעיתים. ובסך הכל הוא ממש בסדר. יש לו כמה פרקים מבריקים, בעיקר בעונה 6.
אני לא אוהבת את איימי אבל מאוד מאוד אוהבת את רורי (וחושבת שמגיעה לו מישהי טובה יותר
That been said,
עם כל הכבוד (ובאמת יש) למאט ורורי וריבר ופינאלה 6 המעולה... בשבילי הדוקטור הנצחי, המושלם והאהוב, זה שאין ולא יהיה לו תחליף לעולם הוא דיוויד טננט
המ. כן. סליחה. איפה היינו?
אז דיוויד. וואו. איזה שחקן אדיר. אהבתי כל רגע שלו על המסך. כל פרק. גם את הפרקים החלשים יותר הוא הצליח להציל. הקסם שלו פשוט בלתי נדלה. ואם מאט במיטבו רק לצד ריבר אז דיוויד במיטבו תמיד. והוא גורם גם לאחרים להראות טוב יותר. רוז של עונה 2 הרבה יותר מגניבה בעיניי מעונה 1. שלא נדבר על מיקי...
עונות 2-4 היו כל כך מעולות שהכרחתי את עצמי לצפות בהן לאט, שלא ייגמר. אז תוך כדי צפיתי שוב בעונה 1 שמשתפרת פלאים בצפייה שנייה. ולמדתי להעריך את כריס הרבה יותר. הוא באמת מקסים. וגם את רוז חיבבתי הרבה יותר.
המלווה האהובה עלי בעונות האלה היא דונה. זה היה כל כך כיף לראות מישהי שלא נופלת שדודה לרגליו של הדוקטור אלא מצליחה לפתח איתו חברות אמיתית ומדהימה. במיוחד אחרי מרתה. איכס מרתה. אני לא אוהבת את מרתה
לאט- לאט אבל גם עונה 4 התקרבה לסיומה וידעתי מה זה אומר
הפינאלה עם דוקטורדונה היה עצוב מנשוא, אבל לפחות רוז מצאה סוג של תחליף לאושר. נקודת אור בכל הדכאון שהלך שם
ואז הספיישלים. ו- End of time. אוי. הפרק הזה שבר לי את הלב. באמת. זו הפעם היחידה בסדרה שבכיתי דמעות בלתי נשלטות. היחידה. לא בדומסדיי, לא בפרק 5 של 7. רק בפרק הזה. החל מהפרידה של הדוקטור מכל מי שאהב ועד למילים האחרונות שלו
אוח. זה היה נורא. מזל שמעין הייתה שם לתמיכה נפשית
אוף דיוויד...
נראה לי שאני אסיים את החפירה חסרת הבושה הזאת ואלך לצפות בפרק דיוויד מושלם כלשהו
זהו, נראה לי...
תודה לכל מי שקרא את כל זה!
ויאללה, כריסמס לא רחוק! רק שיהיה מעולה כמו שרק הדוקטור יכול להיות
