אני הייתי...מה שנקרא "מלכה"
אבל מעדיפה יותר את ההגדרה של קודמתי - "מנהיגה".
אני יכולה לספר לכן - שסבלתי מאוד...תמיד חושבים שהחיים של המלכה הם דבש - כי כולם רוצים להיות בסביבתה והם עושי דברה וכו'
האמת שזה מקום מאוד בודד ועצוב, כל אלה שסביבך איתך רק בגלל מעמדך ואת שם רק בגלל שהם שמו אותך שם - אני ממש לא רציתי להיות המובילה, אני העדפתי את שני הבנים החנונים שבעיני היו יותר מגניבים בעיני עם כל הסיפורי פנטזיות שהם היו קוראים אז והמוזיקה שהם שמעו וההומור שלהם.
לא הייתי מאלו המתעללות הגועליות כמו שיש בסרטים, הייתי די נחמדה לכולם, אבל היו כאלו שהיו משאר המקובלים שכן התעללו קשות בחנונים - ותמיד הגנתי על אלו שחטפו.
אני יכולה גם לספר שאני בעצמי חטפתי לא מעט התנהגות גועלית מבנות אחרות שניסו להקטין אותי - אני זוכרת המון עקיצות עם רעל במסווה של תמימות - אחת זכורה לי היטב (בכיתה י"ב שאלה אותי אחת מהכיתה "את בכלל מקבלת מחזור? לא, כי אין לך חזה בכלל"...מה שלא היה נכון, פשוט לא היה לי ענק כמו שלה, עוד אחת היתה לגבי מצב הכלכלי בבית שלא היה משהו - זרקה לי בפרצוף "לי יש בית גדול וחדר משלי ואת גרה בדירה מסכנה בחדר עם אחותך").
והכי גרוע - בגלל שהייתי מובילה - ספגתי הרבה התעללות מסגל המורים שפשוט לא חיבב אותי, זה היה ברמה של מבוגרים - שחלקם מורים וחלקם הורים של ילדים אחרים שפשוט הפיצו עליי שמועות שקריות או דאגו לתת לי ציונים נמוכים שלא הגיעו לי, מורה אחת אפילו שיקרה למנהל על משהו שהיא אמרה - היא טענה שאני אמרתי...וכל זה בלי מעורבות של ההורים שלי בכלל, שלא היה להם מושג או זמן להתעסק עם מה שקורה איתי.
אז כן הייתי "מלכה" - סבלתי מזה המון, שנאתי כל רגע. לצערי זה נכון שמראה מסויים (ואני לא עפה על עצמי) - לא מותיר לך הרבה ברירות ושם אותך במקום מסויים בין אם תרצי או לא. אני לא הייתי בנאדם חברותי, הייתי בנאדם די סגור ועצוב - אבל איכשהו מצאתי את עצמי שם.
הבת שלי חברותית מאוד, עוד לא בבית ספר. עבורה אני מקווה שיהיו לה כמה חברות טובות - שלא תסבול מהתעללות משום צד (לא בתור מנהיגה ולא בתור השאר). מעדיפה שלא תהיה מלכה ולא בודדה.
