אוושה חרישית
New member
מקווה למצוא כאן אוזן קשבת
למען ההגינות, אציין שפרסמתי הודעה זו גם בפורום "דמיון מודרך", אך חשובה לי דעתכם לא פחות. אני פונה לכאן בצר לי, כמוצא כמעט אחרון, לאחר שניסיתי והתאכזבתי מכל שיטות הטיפול השונות, ואין כל אור בקצה המנהרה. קשה להכיל זאת בהודעה אחת אבל אנסה: אני בחורה שמאוד רע לה עם עצמה ומאוד מאוכזבת מעצמה. זאת למרות ההצלחה המקצועית והאקדמית המזהירות למדי, כמו גם המודעות העצמית לכישורים לא מעטים שקיימים ונמצאים (אם כי רובם, כך אני חשה, לא באו לידי מימוש) וגם להשגים חשובים שהושגו. אני מסתירה היטב את התחושות הללו בקשר לעצמי ומפגינה בפני החברה והאנשים הקרובים ביותר הרבה חוזק ושמחה, למרות שברוב המקרים, הם לא ממש קיימים. בקרב חברי הקרובים, אני נחשבת לאדם שנותן המון מעצמו ומעניקה המון תמיכה לאנשים שאני אוהבת, אבל מסתירה היטב את כאבה שלה באופן כמעט הרמטי. אני בזה לעצמי על כך. האם תוכלו לעזור לי? אני מרגישה כאבים תמידיים בזמן האחרון, ומרגישה שאני עומדת להתפוצץ ולהתמוטט. איני יכולה עוד. תודה מראש.
למען ההגינות, אציין שפרסמתי הודעה זו גם בפורום "דמיון מודרך", אך חשובה לי דעתכם לא פחות. אני פונה לכאן בצר לי, כמוצא כמעט אחרון, לאחר שניסיתי והתאכזבתי מכל שיטות הטיפול השונות, ואין כל אור בקצה המנהרה. קשה להכיל זאת בהודעה אחת אבל אנסה: אני בחורה שמאוד רע לה עם עצמה ומאוד מאוכזבת מעצמה. זאת למרות ההצלחה המקצועית והאקדמית המזהירות למדי, כמו גם המודעות העצמית לכישורים לא מעטים שקיימים ונמצאים (אם כי רובם, כך אני חשה, לא באו לידי מימוש) וגם להשגים חשובים שהושגו. אני מסתירה היטב את התחושות הללו בקשר לעצמי ומפגינה בפני החברה והאנשים הקרובים ביותר הרבה חוזק ושמחה, למרות שברוב המקרים, הם לא ממש קיימים. בקרב חברי הקרובים, אני נחשבת לאדם שנותן המון מעצמו ומעניקה המון תמיכה לאנשים שאני אוהבת, אבל מסתירה היטב את כאבה שלה באופן כמעט הרמטי. אני בזה לעצמי על כך. האם תוכלו לעזור לי? אני מרגישה כאבים תמידיים בזמן האחרון, ומרגישה שאני עומדת להתפוצץ ולהתמוטט. איני יכולה עוד. תודה מראש.