פסיפלורה27
New member
מקווה שהגעתי למקום הנכון
ואם לא... אני אשמח להפנייה לפורום מתאים יותר. הסיבה שאני כותבת כאן היא אחות של הבן זוג שלי. היא בת 20, חיילת בצבא, אבל מתנהגת כמו בת 15. מגיבה בפאסיביות ו/או באגרסיביות. נגיד אם מבקשים ממנה פעם ב.. לקום ולעשות כלים (יש להם שתי עוזרות,ההורים מספקים לה חוצמזה הכל) היא לא תגיב בהתחלה ואח"כ היא תגיב באגרסיביות. ואח"כ היא תבקש ממישהו אחר לעשות את זה. כשהיא מגיעה הביתה (היא עושה תפקיד ג'ובניקי, וכל השרות שלה זה לחכות שיגידו לה מה לעשות) היא פושטת מדים, ומתנחלת על הספה בסלון. כל הסוף שבוע היא מנטרת בין המחשב, הספה, והמקרר. היא השמינה המון בצבא רק מזה שהיא אוכלת כמויות מאסיביות של סנדוויצ'ים, היא רואה לפחות 10 סרטים וסדרות בטלביזיה שהיא ביקשה להקליט לה במהלך השבוע. היא לא נותנת לאף אחד לראות שום דבר אחר (למשל בתקופה הזו חשוב לנו לראות חדשות והיא לא מאפשרת) חוץ מהדברים שציינתי היא לא עושה שום דבר. היא אפילו לא מפנה את התיק הענק מהצבא מהסלון. השפה שלה מתחילה עכשיו גם להיות אלימה, היא מדברת בגסות לאמא שלה, לאח שלה. אבא שלה לא היה מעורב עד עכשיו אבל הוא היחיד בבית שהיא נותנת לו כבוד מינימלי. המשפטים שלה זה בעיקר "אז, מה, מה אכפת לי" כשמבקשים ממנה להתחשב. בעיקרון הגישה שלה זה שמגיע לה לקבל הכל. אם היא לא מקבלת מה שהיא רוצה היא עוברת לגישה השנייה שלה שאומרת שכולם נגדה. מעבר לזה, היא יורה פקודות לכולם מסביבה בבית (כולל לי, שאני במתכונת של אורחת אבל עושה הרבה יותר כי אני מרגישה שייכת) ועד עכשיו אפילו פחדתי ממנה. אתמול הייתי שם, ומישהו היה צריך להוציא את הכלבה אז היא כהרגלה שאלה את אח שלה ואותי "אתם מוציאים אותה?" כאילו היא חס וחלילה נכה או חולה. אח שלה גר בבית שלו ואני גרה בבית שלי. ובכל זאת אכפת לנו יותר מהכלבה שלה יותר ממנה. אמרתי לה מה אני חושבת על איך היא מתנהגת, והיא נכנסה למגננות. זה הדרך שלה להתמודד. אמא שלה ניסתה לדבר איתה, היא לא רצתה לדבר. בנוסף להכל הקצינה שלה דיברה עם אמא שלה ואמרה לה שלבת שלה יש בעיה עם הגישה שלה וכדאי שתתאפס ומהר. אבל כל הדיבורים פשוט לא שוקעים. יש להם בית בן 3 קומות, אבל היא בוחרת להתנחל כל הסופ"ש דווקא בסלון למרות שגם בחדר של ההורים שלה וגם בחדר שלה יש טלביזיה כך שמהבחינה הזו היא הייתה יכולה להיות בכל מקום אחר אבל היא בוחרת להיות במקום המרכזי בבית. כאילו מבקשת, זועקת לעזרה.. פניתי לפורום הזה כי אולי אתם בתור בני נוער יכולים להבין מה גורם להתנהגות כזו. (היא במצב הזה שנים) איך אפשר להיכנס לראש שלה בשביל לעזור לה?
ואם לא... אני אשמח להפנייה לפורום מתאים יותר. הסיבה שאני כותבת כאן היא אחות של הבן זוג שלי. היא בת 20, חיילת בצבא, אבל מתנהגת כמו בת 15. מגיבה בפאסיביות ו/או באגרסיביות. נגיד אם מבקשים ממנה פעם ב.. לקום ולעשות כלים (יש להם שתי עוזרות,ההורים מספקים לה חוצמזה הכל) היא לא תגיב בהתחלה ואח"כ היא תגיב באגרסיביות. ואח"כ היא תבקש ממישהו אחר לעשות את זה. כשהיא מגיעה הביתה (היא עושה תפקיד ג'ובניקי, וכל השרות שלה זה לחכות שיגידו לה מה לעשות) היא פושטת מדים, ומתנחלת על הספה בסלון. כל הסוף שבוע היא מנטרת בין המחשב, הספה, והמקרר. היא השמינה המון בצבא רק מזה שהיא אוכלת כמויות מאסיביות של סנדוויצ'ים, היא רואה לפחות 10 סרטים וסדרות בטלביזיה שהיא ביקשה להקליט לה במהלך השבוע. היא לא נותנת לאף אחד לראות שום דבר אחר (למשל בתקופה הזו חשוב לנו לראות חדשות והיא לא מאפשרת) חוץ מהדברים שציינתי היא לא עושה שום דבר. היא אפילו לא מפנה את התיק הענק מהצבא מהסלון. השפה שלה מתחילה עכשיו גם להיות אלימה, היא מדברת בגסות לאמא שלה, לאח שלה. אבא שלה לא היה מעורב עד עכשיו אבל הוא היחיד בבית שהיא נותנת לו כבוד מינימלי. המשפטים שלה זה בעיקר "אז, מה, מה אכפת לי" כשמבקשים ממנה להתחשב. בעיקרון הגישה שלה זה שמגיע לה לקבל הכל. אם היא לא מקבלת מה שהיא רוצה היא עוברת לגישה השנייה שלה שאומרת שכולם נגדה. מעבר לזה, היא יורה פקודות לכולם מסביבה בבית (כולל לי, שאני במתכונת של אורחת אבל עושה הרבה יותר כי אני מרגישה שייכת) ועד עכשיו אפילו פחדתי ממנה. אתמול הייתי שם, ומישהו היה צריך להוציא את הכלבה אז היא כהרגלה שאלה את אח שלה ואותי "אתם מוציאים אותה?" כאילו היא חס וחלילה נכה או חולה. אח שלה גר בבית שלו ואני גרה בבית שלי. ובכל זאת אכפת לנו יותר מהכלבה שלה יותר ממנה. אמרתי לה מה אני חושבת על איך היא מתנהגת, והיא נכנסה למגננות. זה הדרך שלה להתמודד. אמא שלה ניסתה לדבר איתה, היא לא רצתה לדבר. בנוסף להכל הקצינה שלה דיברה עם אמא שלה ואמרה לה שלבת שלה יש בעיה עם הגישה שלה וכדאי שתתאפס ומהר. אבל כל הדיבורים פשוט לא שוקעים. יש להם בית בן 3 קומות, אבל היא בוחרת להתנחל כל הסופ"ש דווקא בסלון למרות שגם בחדר של ההורים שלה וגם בחדר שלה יש טלביזיה כך שמהבחינה הזו היא הייתה יכולה להיות בכל מקום אחר אבל היא בוחרת להיות במקום המרכזי בבית. כאילו מבקשת, זועקת לעזרה.. פניתי לפורום הזה כי אולי אתם בתור בני נוער יכולים להבין מה גורם להתנהגות כזו. (היא במצב הזה שנים) איך אפשר להיכנס לראש שלה בשביל לעזור לה?