מקווה שהגעתי למקום הנכון...
שלום לכולם. אני חדשה באינטרנט בכלל ובאתר ובפורום בפרט, ואני רוצה לשתף אתכם במה שעובר עלי. קצרה היריעה מלהכיל, אך אנסה בכל זאת. נתחיל באיזה כרטיס ביקור: אני כמעט בת 30, ולבד - לבד - לבד. סובלת מהפרעות הורמונליות שכרגע מזניחה (זה כבר סיפור שלם בפני עצמו, אולי בהזדמנות), והתייתמתי מהוריי (מאבא בגיל 16 ואמא מתה לי בידיים לפני 7 חודשים). שניהם נפטרו מסרטן. היות שגרתי עם אמא כל השנים,נשארתי לבד בבית. אחים גדולים ממני בהרבה, נשואים עם משפחות, לא ממש בקשר טוב (עם אחותי קצת יותר). אני כרגע לבד מבחירה: התאכזבתי קשות ופגעו בי קשה ואין לי חשק להיכנס שוב למערכת שבה אתן את כל הנשמה ואקבל יריקה בפרצוף. אני עוסקת כרגע בלשרוד ולסדר את החיים שלי מחדש, צעד אחר צעד. למרות הטרגדיות שפקדו את חיי, אני מנסה לשמור על החיוך ועל הומור, וזה קשה לפעמים, כל כך קשה... צריך המון כוחות. הצלחתי, למרות המחלה שלי,לרדת כ - 30 ק"ג בכוחות עצמי, אך כשאמי חלתה, לפני קצת יותר משנה, התחלתי בגלל הנסיבות להזניח את עצמיואת בריאותי, ועליתי 40 ק"ג...כך שעכשיו אני שוקלת בערך 100 ק"ג... החיים לבד לא פשוטים - צריך פתאום לטפל בהרבה דברים שלא יודעת איך, ואני לא מהטיפוסים שאוהבים ליפול על אחרים ולהטריד עם הבעיות שלי. משתדלת להסתדר לבד, והפחד הגדול שלי זה מקלקולים למיניהם - כל מיני דברים בבית, מכשירים וכד'. יש לי גם סיוטים איומים בלילות (אחרי הכל - אני מצאתי את אמא שלי מתה, וגם הצלתי אותה מספר שבועות לפני כן כשאיבדה את ההכרה בבית, והתמונות האלה מציפות אותי ולא נותנות לי מנוח). לאט לאט אני מתחילה להתאושש, אולי אפילו מהר מידי - חזרתי לעבודה מייד בתום השבעה, אימצתי חתול מקסים, התחלתי להיפתח ולהתיידד עם שכנים במקום מגוריי, ואפילו התחלתי לשפץ את הבית (צביעה, סידור מחדש, לא הריסה ובנייה), וקניתי את המחשב הראשון בחיי, וכמובן התחברתי לאינטרנט - זה היה חלום ישן שלי שהוגשם. אני מטופלת תרופתית, ומייחסת את השיפורים בחיי לטיפול הזה, שלצערי, יקר, וקשה לי לממן אותו. על שאר הפחדים והחרדות שלי - בפעם הבאה... (יש למה לצפות
) מקווה, לסיום, לטעת בכם מסר של תקווה ושל אהבה, כי למרות האובדנים בחיי (סיפרתי רק על הדרמטיים ביותר, אך כמובן שהיו עוד) אני חושבת שאפשר להתמודד, אפשר ורצוי לבחור בחיים, ואת זה אני לא שוכחת יום יום שעה שעה. עכשיו על הפרק לטפל בנושא המשקל, רק שעדיין אין בי את הכוח להחזיר לעצמי את השליטה בחיי. מקווה שעזרתי למישהו בעידוד, ומקווה לזכות גם בתגובות. אני מצטערת על ההשתפכות, אך זו פעם ראשונה שאני מספרת לאנשים שאני לא מכירה את הדברים האלה, תוך תקווה שאצליח לגעת במישהו, לעזור ולהיעזר. בתקווה לימים יפים יותר ולחגים שמחים, למרות הכל. שלכם, בוזיקית
שלום לכולם. אני חדשה באינטרנט בכלל ובאתר ובפורום בפרט, ואני רוצה לשתף אתכם במה שעובר עלי. קצרה היריעה מלהכיל, אך אנסה בכל זאת. נתחיל באיזה כרטיס ביקור: אני כמעט בת 30, ולבד - לבד - לבד. סובלת מהפרעות הורמונליות שכרגע מזניחה (זה כבר סיפור שלם בפני עצמו, אולי בהזדמנות), והתייתמתי מהוריי (מאבא בגיל 16 ואמא מתה לי בידיים לפני 7 חודשים). שניהם נפטרו מסרטן. היות שגרתי עם אמא כל השנים,נשארתי לבד בבית. אחים גדולים ממני בהרבה, נשואים עם משפחות, לא ממש בקשר טוב (עם אחותי קצת יותר). אני כרגע לבד מבחירה: התאכזבתי קשות ופגעו בי קשה ואין לי חשק להיכנס שוב למערכת שבה אתן את כל הנשמה ואקבל יריקה בפרצוף. אני עוסקת כרגע בלשרוד ולסדר את החיים שלי מחדש, צעד אחר צעד. למרות הטרגדיות שפקדו את חיי, אני מנסה לשמור על החיוך ועל הומור, וזה קשה לפעמים, כל כך קשה... צריך המון כוחות. הצלחתי, למרות המחלה שלי,לרדת כ - 30 ק"ג בכוחות עצמי, אך כשאמי חלתה, לפני קצת יותר משנה, התחלתי בגלל הנסיבות להזניח את עצמיואת בריאותי, ועליתי 40 ק"ג...כך שעכשיו אני שוקלת בערך 100 ק"ג... החיים לבד לא פשוטים - צריך פתאום לטפל בהרבה דברים שלא יודעת איך, ואני לא מהטיפוסים שאוהבים ליפול על אחרים ולהטריד עם הבעיות שלי. משתדלת להסתדר לבד, והפחד הגדול שלי זה מקלקולים למיניהם - כל מיני דברים בבית, מכשירים וכד'. יש לי גם סיוטים איומים בלילות (אחרי הכל - אני מצאתי את אמא שלי מתה, וגם הצלתי אותה מספר שבועות לפני כן כשאיבדה את ההכרה בבית, והתמונות האלה מציפות אותי ולא נותנות לי מנוח). לאט לאט אני מתחילה להתאושש, אולי אפילו מהר מידי - חזרתי לעבודה מייד בתום השבעה, אימצתי חתול מקסים, התחלתי להיפתח ולהתיידד עם שכנים במקום מגוריי, ואפילו התחלתי לשפץ את הבית (צביעה, סידור מחדש, לא הריסה ובנייה), וקניתי את המחשב הראשון בחיי, וכמובן התחברתי לאינטרנט - זה היה חלום ישן שלי שהוגשם. אני מטופלת תרופתית, ומייחסת את השיפורים בחיי לטיפול הזה, שלצערי, יקר, וקשה לי לממן אותו. על שאר הפחדים והחרדות שלי - בפעם הבאה... (יש למה לצפות
