מקווה שהגעתי למקום הנכון...
היי... אני כל היום חושבת רק על זה, ומנסה להתייעץ עם כמה שיותר אנשים, כדי לא להרגיש לבד בסיפור הזה... אז תסלחו לי מראש שאני אשפוך בפניכם את הכל... טוב? פשוט אני רוצה שתדעו את כל הפרטים, כדי שתוכלו לעזור לי כמה שיותר... אז סליחה מראש על האורך... אני עובדת בתור נציגת שירות לקוחות בחברת YES... כבר כמעט שנה... וזה אחרי שעבדתי בתור נציגת מכירות כמעט שנה בתנובה... בנוסף לכל, אני גם סטודנטית שנה א' לעבודה סוציאלית. עכשיו מה... הסטודנטים שבינכם בטח מבינים את התסכול והקושי הרב שאני חשה כתוצאה מהשילוב הכמעט בלתי אפשרי הזה בין עבודה ללימודים... אני לומדת בימים ראשון ושני ימים מלאים, בוקר עד ערב, ויום רביעי יש לי הכשרה מעשית... בעבודה שלי הגדילו ועשו, נתנו לי חופש בימים ראשון ושני. עם התחייבות לעבוד ערב כל שאר הימים, ושישי קבוע. (מה שאומר שאחרי הכשרה מעשית אני ישר מגיעה לעבודה)... בכל אופן, כל הסמסטר הזה הייתי מותשת לחלוטין, בלי אוויר לנשום, הייתי מגיעה סחוטה גם ללימודים וגם לעבודה. הנתונים שלי בעבודה ירדו בצורה משמעותית. הייתי נציגה ממש מעולה (ובאמת, בלי להשתחצן) לפני תחילת הלימודים... ובלימודים... היה לי ממש ממש קשה. בתור תלמידה הייתי חרשנית בטירוף, ועכשיו בתור סטודנטית הרגשתי ממש רע עם זה שאני תמיד מאחורה, ואין לי זמן לעשות כלום. במיוחד לאור העובדה, שלקח לי הרבה זמן לעלות על זה שזה מה שאני רוצה ללמוד, התחלתי כבר פעמיים ללמוד משהו שונה לגמרי והפסקתי. וסוף סוף הרגשתי שאני יודעת מה הייעוד שלי... ובמשך כל הסמסטר אכלתי את עצמי על זה שאין לי לא זמן ולא כוח להשקיע. עכשיו, כל משמרת היא 8 שעות. העבודה היא במרחק נסיעה של חצי שעה לכל כיוון (באוטו... שזו עוד סיבה לכך שאני חייבת לעבוד, אני מממנת את עצמי לבד, לימודים אוטו וכו'... חוץ מהעובדה שאני גרה בבית של ההורים...). ומי מבינכם שעובד בשירות לקוחות טלפוני מבין את השחיקה שאני חשה...מה גם שהמנהלת יושבת על הוריד, לא נותנת לי למסור משמרות... ולא ממש באה לקראתי... בכלל כל הגישה עכשיו במוקד היא לשבת על הווריד בקשר ליעדים ולנתונים... מה שלא מועיל בכלל... אבל מה.. בחודש- חודשיים האחרונים, החלטתי שבשביל להישאר איכשהו שפויה, אני פשוט מורידה הילוך, ומפסיקה לתת את הנשמה... לא לוקחת ללב, מעבירה משמרות בכיף... ולא אכפת לי מהנתונים והבונוס... הכל בשביל לחסוך התקף לב בסופו של דבר. מבחינת הכסף והמשמרות.. למרות שהמנהלת עושה לי פרצופים על מסירת משמרות, אני עדיין מוסרת... ככה יוצאות לי בערך 10-12 משמרות בחודש, ויוצא לי בערך 2500 כולל 470 ש"ח נסיעות. ובלי בונוס, כי אני לא מגיעה לסף מינימום משמרות. מה שכן אני חייבת לציין... מבחינת אווירה, חברות, חברים, הכי כיף לי בעבודה... החברים הכי טובים שלי הם מהעבודה, והרבה מעבר לשעות העבודה... אם לא הם, לא נראה לי שהייתי שורדת עד עכשיו.... עכשיו הגענו לדילמה.... אני מקלידה הקלדה עיוורת. שירתתי בבית משפט צבאי, עברתי קורס מיוחד בצבא בשביל זה, עבדתי בזה גם באזרחות, בבתי משפט השלום, וגם אצל עורך דין... וזה משהו שמועיל לי גם בחיים הפרטיים ובלימודים (אבל זה לא קשור )... ביום שישי ראיתי מודעה שפרסם אחד מעורכי הדין בעיר מגוריי, שמחפש קלדנית בשיטה עיוורת. שלחתי קורות חיים, והפלא ופלא, הוא יתרשם ממני מאוד, וקיבל אותי. מאז אני בסרטים... הוא נמצא 5 דקות הליכה מהבית שלי, בניגוד לעבודה במוקד שהיא חצי שעה נסיעה לכל כיוון. הוא רק רוצה שאני אקליד, לא טלפונים, אולי תיוקים מדי פעם, אבל בעקרון רק ערימות של מסמכים כדי להקליד. משרה חלקית של 22 שעות בשבוע. שיוצא בסה"כ גלובלי משהו כמו 2000 ש"ח. הוא בא לקראתי מבחינת הלימודים, בימים שאני לומדת אני לא אעבוד. ובימים האחרים, אני אעבוד בצורה מתונה... הוא לא סופר שעות, העיקר הוא שאני אספיק את מה שהוא ביקש. בכל מקרה, אני מקבלת גלובלי. הוא לא יושב על הראש, אני מקבלת חדר משלי, שם אני מקלידה ואף אחד לא יושב לי על הוריד... שזה משהו שמאוד חשוב לי... ה"ראש הקטן" הזה, אחרי כל כך הרבה זמן של כל הזמן לספק ולרצות אנשים אחרים. וקדיחה במוח במשך 8 שעות של אנשים שרק צורחים ומתלוננים. אתם בטח מבינים... אז... לכאורה... לעזוב ולהתחיל לעבוד אצל עוה"ד. אבל... משהו בפנים לא נותן לי לוותר בקלות... שם לא יהיו לי את החברים שיש לי במוקד, את האווירה, את הצחוקים... מה שכן יהיה לי זה את השקט הנפשי, לטווח הארוך, ללימודים... מבחינה כספית יוצא לי כמעט אותו דבר... וזה מספיק לי... גם היציבות הזו שבעבודה במוקד גם עושה לי טוב, הארגון המאורגן, המסודר... לעומת חוסר הוודאות במעבר לעבודה חדשה... להתחיל הכל מחדש... חברים אומרים לי לעזוב, ואם יהיה לי לא טוב- לבקש לחזור, כי אצלנו אם לא עברו 3 חודשים אפשר לחזור לאותה משרה עם אותו וותק... מה אתם אומרים? רציתי לספר כמה שיותר פרטים, שתוכלו לעזור כמה שיותר בהתאם למצב... אז סליחה על האורך.. באמת... מה עושים??????? לא מפסיקה לחשוב על זה...
היי... אני כל היום חושבת רק על זה, ומנסה להתייעץ עם כמה שיותר אנשים, כדי לא להרגיש לבד בסיפור הזה... אז תסלחו לי מראש שאני אשפוך בפניכם את הכל... טוב? פשוט אני רוצה שתדעו את כל הפרטים, כדי שתוכלו לעזור לי כמה שיותר... אז סליחה מראש על האורך... אני עובדת בתור נציגת שירות לקוחות בחברת YES... כבר כמעט שנה... וזה אחרי שעבדתי בתור נציגת מכירות כמעט שנה בתנובה... בנוסף לכל, אני גם סטודנטית שנה א' לעבודה סוציאלית. עכשיו מה... הסטודנטים שבינכם בטח מבינים את התסכול והקושי הרב שאני חשה כתוצאה מהשילוב הכמעט בלתי אפשרי הזה בין עבודה ללימודים... אני לומדת בימים ראשון ושני ימים מלאים, בוקר עד ערב, ויום רביעי יש לי הכשרה מעשית... בעבודה שלי הגדילו ועשו, נתנו לי חופש בימים ראשון ושני. עם התחייבות לעבוד ערב כל שאר הימים, ושישי קבוע. (מה שאומר שאחרי הכשרה מעשית אני ישר מגיעה לעבודה)... בכל אופן, כל הסמסטר הזה הייתי מותשת לחלוטין, בלי אוויר לנשום, הייתי מגיעה סחוטה גם ללימודים וגם לעבודה. הנתונים שלי בעבודה ירדו בצורה משמעותית. הייתי נציגה ממש מעולה (ובאמת, בלי להשתחצן) לפני תחילת הלימודים... ובלימודים... היה לי ממש ממש קשה. בתור תלמידה הייתי חרשנית בטירוף, ועכשיו בתור סטודנטית הרגשתי ממש רע עם זה שאני תמיד מאחורה, ואין לי זמן לעשות כלום. במיוחד לאור העובדה, שלקח לי הרבה זמן לעלות על זה שזה מה שאני רוצה ללמוד, התחלתי כבר פעמיים ללמוד משהו שונה לגמרי והפסקתי. וסוף סוף הרגשתי שאני יודעת מה הייעוד שלי... ובמשך כל הסמסטר אכלתי את עצמי על זה שאין לי לא זמן ולא כוח להשקיע. עכשיו, כל משמרת היא 8 שעות. העבודה היא במרחק נסיעה של חצי שעה לכל כיוון (באוטו... שזו עוד סיבה לכך שאני חייבת לעבוד, אני מממנת את עצמי לבד, לימודים אוטו וכו'... חוץ מהעובדה שאני גרה בבית של ההורים...). ומי מבינכם שעובד בשירות לקוחות טלפוני מבין את השחיקה שאני חשה...מה גם שהמנהלת יושבת על הוריד, לא נותנת לי למסור משמרות... ולא ממש באה לקראתי... בכלל כל הגישה עכשיו במוקד היא לשבת על הווריד בקשר ליעדים ולנתונים... מה שלא מועיל בכלל... אבל מה.. בחודש- חודשיים האחרונים, החלטתי שבשביל להישאר איכשהו שפויה, אני פשוט מורידה הילוך, ומפסיקה לתת את הנשמה... לא לוקחת ללב, מעבירה משמרות בכיף... ולא אכפת לי מהנתונים והבונוס... הכל בשביל לחסוך התקף לב בסופו של דבר. מבחינת הכסף והמשמרות.. למרות שהמנהלת עושה לי פרצופים על מסירת משמרות, אני עדיין מוסרת... ככה יוצאות לי בערך 10-12 משמרות בחודש, ויוצא לי בערך 2500 כולל 470 ש"ח נסיעות. ובלי בונוס, כי אני לא מגיעה לסף מינימום משמרות. מה שכן אני חייבת לציין... מבחינת אווירה, חברות, חברים, הכי כיף לי בעבודה... החברים הכי טובים שלי הם מהעבודה, והרבה מעבר לשעות העבודה... אם לא הם, לא נראה לי שהייתי שורדת עד עכשיו.... עכשיו הגענו לדילמה.... אני מקלידה הקלדה עיוורת. שירתתי בבית משפט צבאי, עברתי קורס מיוחד בצבא בשביל זה, עבדתי בזה גם באזרחות, בבתי משפט השלום, וגם אצל עורך דין... וזה משהו שמועיל לי גם בחיים הפרטיים ובלימודים (אבל זה לא קשור )... ביום שישי ראיתי מודעה שפרסם אחד מעורכי הדין בעיר מגוריי, שמחפש קלדנית בשיטה עיוורת. שלחתי קורות חיים, והפלא ופלא, הוא יתרשם ממני מאוד, וקיבל אותי. מאז אני בסרטים... הוא נמצא 5 דקות הליכה מהבית שלי, בניגוד לעבודה במוקד שהיא חצי שעה נסיעה לכל כיוון. הוא רק רוצה שאני אקליד, לא טלפונים, אולי תיוקים מדי פעם, אבל בעקרון רק ערימות של מסמכים כדי להקליד. משרה חלקית של 22 שעות בשבוע. שיוצא בסה"כ גלובלי משהו כמו 2000 ש"ח. הוא בא לקראתי מבחינת הלימודים, בימים שאני לומדת אני לא אעבוד. ובימים האחרים, אני אעבוד בצורה מתונה... הוא לא סופר שעות, העיקר הוא שאני אספיק את מה שהוא ביקש. בכל מקרה, אני מקבלת גלובלי. הוא לא יושב על הראש, אני מקבלת חדר משלי, שם אני מקלידה ואף אחד לא יושב לי על הוריד... שזה משהו שמאוד חשוב לי... ה"ראש הקטן" הזה, אחרי כל כך הרבה זמן של כל הזמן לספק ולרצות אנשים אחרים. וקדיחה במוח במשך 8 שעות של אנשים שרק צורחים ומתלוננים. אתם בטח מבינים... אז... לכאורה... לעזוב ולהתחיל לעבוד אצל עוה"ד. אבל... משהו בפנים לא נותן לי לוותר בקלות... שם לא יהיו לי את החברים שיש לי במוקד, את האווירה, את הצחוקים... מה שכן יהיה לי זה את השקט הנפשי, לטווח הארוך, ללימודים... מבחינה כספית יוצא לי כמעט אותו דבר... וזה מספיק לי... גם היציבות הזו שבעבודה במוקד גם עושה לי טוב, הארגון המאורגן, המסודר... לעומת חוסר הוודאות במעבר לעבודה חדשה... להתחיל הכל מחדש... חברים אומרים לי לעזוב, ואם יהיה לי לא טוב- לבקש לחזור, כי אצלנו אם לא עברו 3 חודשים אפשר לחזור לאותה משרה עם אותו וותק... מה אתם אומרים? רציתי לספר כמה שיותר פרטים, שתוכלו לעזור כמה שיותר בהתאם למצב... אז סליחה על האורך.. באמת... מה עושים??????? לא מפסיקה לחשוב על זה...