מקווה שזה המקום- קקי בתחתונים בגיל 4

מקווה שזה המקום- קקי בתחתונים בגיל 4

שלום, בתי בת 4, נגמלה בשנתיים וחודשיים די מהר באופן מוחלט. כשהיתה בת 3 ואני הייתי בהריון החלה מדי פעם עם תאונות קקי בתחתונים. ילדתי ובתי השנייה בתחצי שנה, קקי לא בורח לו פתאום אבל עדיין יש כנראה זמן שהיא דוגרת עליו עד שהיא הולכת לשירותים כי כמעט כל יום יש שובל של קקי בתחתונים (עושה את הכל בשירותים אבל התחתונים כבר הוכתמו). האם יש פה בעיה ומה כדאי לעשות? דיבורים בנושא לא עזרו.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
כמה זמן זה קורה?
ראשית, הייתי שוללת סיבות גופניות
(אולי יש קצת שילשול או גזים שלפעמים יוצא איתם קצת משהו).
אם זה נשלל, הייתי מנסה לברר את המישור הרגשי-
למשל, האם הכל בסדר בגן? אולי שינוי כלשהו בבית?
אולי יש משהו שמכניס אותה למתח?
&nbsp
 
הי נישנושיט

קקי באמת לא בורח
ודיבורים הם בערך הדבר האחרון שיעזור
&nbsp
אני רואה תאונות פיפי או קקי אצל ילדים גמולים והרבה פעמים הן הופכות לשגרה כשיש שינויים כמו הריון או לידת אח.
&nbsp
היא לא עושה את זה במודע /בכוונה אבל בתת מודע זו הדרך שלה לזעוק שהיא מבקשת יותר תשומת לב .
מצד שני דווקא תשומת הלב לתאונת הקקי לרב מקבעת את העניין וכדאי להפסיק איתה כדי לעזור לילדה להשתחרר מההרגל החדש הזה.
&nbsp
קחי בחשבון שהתהליך יכול לקחת כמה חודשים שבהם תצטרכי לגייס את כל הסבלנות שלך.
להפסיק לדבר /להסביר/להעיר
לא לדבר עם הסובבים /משפחה קרובה /מכרים
&nbsp
להגיד לה פעם אחת היחידה שאת יודעת שהיא יכולה לבחור לעשות קקי בשירותים ושאם היא עושה קקי בתחתונים אז תעזרי לה לנקות וללבוש תחתונים נקיים.
את העזרה תתני בצורה עניינית בלי הערות , בלי להתאכזב ממנה ( כי היא מאוכזבת מעצמה הרבה יותר ממה שאת כבר מאוכזבת ממנה)
פשוט לנקות ולא להזכיר יותר את העניין הזה
&nbsp
הרעיון הוא שהסיטואציה הזו תפסיק להיות עניין שמתעסקים בו או מדברים עליו ורק ככה היא תוכל להתגבר ולהשתחרר
&nbsp
אני מצרפת לך קישור למבחר שיחות עם מיכל דליות הנהדרת בנושא תאונות קקי אצל ילדים.
ממליצה מאד להאזין וללמוד מנסיונם של ההורים האחרים.
אני מחזקת אותך בהתמודדות ושולחת לך חיזוק וחיבוק
http://103fm.maariv.co.il/archive/ArchiveMedia.aspx?c41t4nzVQ=IM
&nbsp
ענת
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
תודה רבה לשתיכן! עונה ביחד

אכן, זה החל בעיקר סביב ההריון.
העניין הוא שכמות תשומת הלב לא ירדה לדעתי...
משתדלת לתת תשומת לב ככל יכולתי. כך גם הסביבה. כשזה לא אני אז סבים וסבתות או אבא מקיפים אותה.
כשהורה מרגיש שהוא נותן ככל יכולתו ועדיין נאמר או נראה שזה לא מספיק, מה הפתרון לכך? quit my daily job? (אני שואלת ברצינות כי אני מגיעה השנה מוקדם יותר מבשנה שעברה ונמצאת הרבה עם הילדות ומשתדלת לנהל שיחות ושגרה, משחקים, יצירה וכו')
&nbsp
בהמשך לכך, הקקי השתפר (היא עצמה מדווחת שהיא מצליחה להתאפק עד השירותים וללכת בזמן ולנקות היטב ומאוד גאה בכך) אבל הופיעו סימנים מדאיגים אחרים.
מנסה ליצור הרבה מגע גופני עם חברים לגן (חיבוקים שהיא מחלקת בלי אבחנה, הזמנה למגע בכל מיני דרכים ואופנים כמו לשכב על הרצפה כך שעושים עליה ערימת ילדים וכו'). מוצצת כף יד שלמה. מסרבת להיפרד בבוקר ובמפגשים חברתיים מאמא ומאבא (עושה זאת לאחר שכנועים ועדיין נראית מסוייגת במפגש). הצוות החינוכי דיווח לי שהם עוקבים אחרי ההתנהגות הזו של חיפוש אחר מגע וזה משהו חדש שלחלוטין הותיר אותי המומה.
&nbsp
חוץ מהקקי דווקא היתה תקופה סבירה לאחר הולדת האחות (בת 7 חודשים) ורק בחודש האחרון יש את הרגרסיה הנ"ל.
&nbsp
לפני כשנה הופנתה בעקבות יועצת חינוכית שאמרה שהיא חושדת בתופעת חיפוש סנסורי, אובחנה בריפוי בעיסוק כלא זקוקה לטיפול.
&nbsp
האם הכל מצטרף לתמונה אחת?
אני מתכוונת לקחת להתייעצות עם פסיכולוגית ילדים אבל אולי יש כמה תובנות בדרך...
 
תשובות

אני מבינה אותך
אכן מתסכל מאד לדעת שאת נותנת תשומת לב ובכל זאת הנה היא מחפשת עוד.
&nbsp
שימי לב שלכיוון חיפוש המגע ונראה שזה הכיוון שתתני כרגע
ממש תצמידי אותה אלייך
אני מציעה להתייעץ גם עם מרפאה בעיסוק שמתמחה בויסות חושי ולבדוק אולי שם הכיוון.
ואולי כדאי לעבוד גם עם מברשות להברשת העור כדי להעניק מגע
&nbsp
ילדים הם מאתגרים ואני חושבת שהורות היא התפקיד המאתגר והיצירתי ביותר בחיינו.
כשיש תקופה קשה אני מציעה לכתוב יומן.
פשוט לקחת מחברת ולשפוך בהרגשות מחשבות רעיונות וגם לתאר את ההתקדמות
&nbsp
בימים קשים במיוחד טוב לחזור למחברת ולקרוא בה ולרב הקריאה מעודדת מגלים שחלה התקדמות יפה בתהליך .
לפעמים דרך הקריאה והכתיבה מגיעים לתובנות חדשות או רעיונות כיצד לפעול
&nbsp
כל טוב
וחיבוק ממני
ענת
&nbsp
 
תודה, ענת, רעיונות מעולים!

מברשת להברשת העור, אני מניחה שמשיגים רק דרך מרפאים בעיסוק?
&nbsp
אני לא מאמינה שהיא תיתן לי לעשות לה את זה בגילה (לא נותנת לי לעסות למשל) אבל שווה לנסות.
&nbsp
אני מבינה ששלל סימני הרגרסיה שתיארתי הם לא ברמה של מדאיגים.. אלא למעקב וטיפול.
בכל מקרה, החלטתי שאני ממשיכה איתה לאבחון מלא של פסיכולוגית התפתחותית רק כדי לקבל תמונה מלאה ולשלול דברים אחרים מקנאה בין אחים שרבים חווים/ לקבל המלצות לאיזה כיוונים צריך ללכת כדי לעזור לה להתמודד.
 
למעלה