טוב זה הולך להיות ארוך...
אני נורא אוהבת את ההערצה הזאת, כי אני לא צריכה להסביר את עצמי.
כי אני לא צריכה להתבייש.
אני רואה את התמונות שמתפרסמות ואני מבינה כמה יופי וכמה רגש מועבר בתמונות האלה גם אם אני מרכינה את הראש לא כדי לבכות אלא כי סתם, עוד לא הסתכלתי למצלמה.
אני מבינה פתאום כמה חוזק, טוהר וקסם יש ביום הזה, במפגש הזה, באנשים שהיו שם.
כמה שאנשים אחרים יסתכלו מהצד ויראו את זה, בחיים לא יוכלו להבין מה זה באמת. להיות חלק מהמשפחה הזאת.
להיות חלק ממייקל.
מייקל - השם הזה נכנס לחיי לפני 3 שנים.
כבר 3 שנים עברו ואני מרגישה שמייקל היה איתי כל החיים, או לפחות רובם.
מייקל - השם שכבר כל כך התרגלתי להגיד.
שכבר לא נראה לי מוזר.
שאני לא צריכה להסביר לעצמי למה אני כל כך מעריצה אותו.
שאני לא צריכה בד"כ להסביר לאנשים "מה אני מוצאת בו".
שזה פשוט ככה. אני מעריצה. ונכון אין לי 100 חולצות שונות, גפרורים, מגבות, דיסקים, סיכות, שרשראות.
לא אכפת לי.
אני יודעת שהוא חלק מהלב שלי. אני לא צריכה רכוש שיראה את זה.
בשבילי מייקל הוא השינוי האמיתי והמקסים ביותר שעברתי.
הוא גורם לי להרגיש מיוחדת. לא רק דרך השירים, אלא זה שאני מסוגלת לאהוב אותו ככה.
עכשיו אני מסתכלת על סרטונים שלו וכל מה שבא לי לעשות זה לחבק אותו.
מייקל היה בן אדם אחד מהמקסימים, הטהורים והטובים ביותר שהתהלכו על האדמה הזאת.
10 השנים האחרונות בחיים שלו היו משהו שהעולם צריך להתבייש בו.
הוא אחד למליארד. בחיים לא יהיה עוד אחד כמוהו.
וכן, שוב, אני יכולה להתרגש כל השנה מדברים אחרים, לבכות מלימודים ומרגשות... אבל למייקל תמיד יהיה מקום בלב.
שכרגע הוא כואב, וזה כאב ישן כזה, כאב מזכיר. כאב ידוע. כאב שיצא לי קצת לפרוק.
הנר נשמה שלו, שלקחתי בזמן המפגש, כיביתי אותו והדלקתי מחדש בבית. והוא עדיין דולק.
וזה עושה לי כואב.
"מלאך שלי" זה כל מה שיצא לי להגיד כשראיתי שהוא עדיין דולק.
אני רוצה להאמין שהוא במקום טוב יותר. אני רוצה להאמין שאני לא סתם רוצה שיהיה משהו חשוב וגדול יותר - כי יש משהו כזה.
ואני כן חלק ממנו ואני כן מיוחדת.
מייקל מוכיח לי את זה כל פעם מחדש. מייקל חשוב, תמיד היה ותמיד יהיה.
אני אוהבת אותו כל כך. לנצח.
--------------------------------
תודה לפורום, למועדון, לכל האנשים, שמבינים, שתומכים, שבעצם שם בדרך כ"כ מיוחדת ושונה - זה מסמל המון בעיניי.
