מקומות שחלמנו להיות (בעקבות השרשור)

[רחלילי]

מקומות שחלמנו להיות (בעקבות השרשור)

אז יש את המקומותהללו שרוצים להגיע אליה. אבל השאלה שלי קצת שונה: מקומות שהיינו בהם כילדים ויש לינו זכרונות מהם ומאד רוצים לחזור לשם אחרי שלא היינו שם איזה עשרים שנה או משהו. למי יש אלה? מישהי הגשימה חלום? זה היה טוב או קלקל?אצלי:" זכרונות רבים מארה"ב ובמיוחד רצון עז לחזור עם אייל לדיסני וורלד בפלורידה, לניו-יורק, לוורמונט, ומאד למקום שבו גרנו לשכונה למקום שהיה בית הספר (בית ספר יהודי דתי בתוך מבנה שהיה פעם מנזר (או שזה רק בראש של ילדה קטנה שדמיינה?!)) ועוד. יש את רצון להיותב מקומות הללו ומצד שני חשש שמכרסם בי שאולי הרושם היה כי זה היה ראשוני כזה וכי ייתי קטנה יחסית (10-11) והכל היה ממבט של ילדה. אולי הכל יתקלקל, גם הזכרון החרוט, אחרי שאהיה שם שוב?). בינתיים מידי פעם מעלים, עוד לא הגשמנו.

 

[רחלילי]

ועוד מקום: לא מאמינה שפרח לי השם.

מדהים שפתאום פרח לי השם! מנזר סיינט משהו. איך שכחתי. אני אפילו הבוקר שכחתי את השם של האזור !!! עין משהו. אזור מאד ידוע. טוב זה איפה שהוא באזור במדבר לא רחוק מירושליים בגדול גדול. מקום שהיום במצב הבטחוני נראה לי שלא נגיע אליו בקרוב. הייתי שם פעם 1 בגיל 12 בטיול בית ספר והמקום כל כך הדהים אותי: באמצע שום מקום, אחרי הליכה באמת מיים, מתנשא לו מנזר תלוי בממש צלע ההר, פעיל עם כמה נזירים, עם נוף מדהים ותחושה שהזמן עמד מלכת. לפני כמה שנים היה לא רחוק משם רצח של שני נערים, הי"ד. ואו איך אני לא זוכרת את השם? בכל מקרה לפני כמה שנים התחלתי לצאת עם מישהו (שאחריו הכרתי את אייל!)שהצהיר שאוהב לטייל. אמרתי לעצמי שכיוון שאיני מצליחה לעמוד על קנקנו מבחינת "מבנה אישיות(!)", ניסע לטייל וככה נהיה יחד קצת יותר מכמה שעות ונוכל להיטיב להכיר. שאלתי ומסתבר שהבחור מכיר את מקום ואפילו טייל שם לא מזמן. ביקשתי, ונסענו לשם. המקום היה מדהים אבל החוויה, החוויה היתה אחרת. למרות שפעם ראשונה היתה עם עוד 35 ילדים ומורה ומדריך והפעם היינו רק שנינו, אולי צריך להגיע לשם למקומות כאלה עם מישהו משמעותי ולא סתם כל מי שאוהב לטייל. בלי קשר (?!) באותו יום ה"קשר" הזה נגמר. אבל המקום מדהים ביותר.

 

[פלוציקה]

בוקר טוב רחלילי, מאוד מוכר לי

החשק הזה לחזור למקומות שהכרת בילדות ולא חזרת אליהם שנים,שמלווה בפחד להתאכזב... כמי שעלתה ארצה בגיל 11, תמיד היה לי חלום לעשות טיול שורשים, לבקר בבית שגרנו, לראות את השכונה, את הבית ספר, התגעגעתי לחורף אמיתי עם שלג, אבל יותר מכל רציתי לראות את החברים שלי מהילדות (שעד עכשיו אני בקשר עם כמה מהם)... אז במילניום, הגשמתי את החלום, קניתי כרטיסים, קיבלתי את הויזה וכמה ימים לפני הסילווסטר טסתי לעיר הולדתי - אודסה (אוקראינה). קבעתי עם החבר הכי טוב שהיה לי שם, שתביני כשעזבתי הוא היה בן 9, שיבוא לאסוף אותי מהשדה...פגשתי בחור בן 19 שקצת דמה לילד שהכרתי אבל אם לא הייתי רואה אותו בתמונות לפני הפגישה, בחיים לא הייתי מזהה...(הוא אפילו למד כמה מילים בעיברית, מהשכן היהודי, שלמד פעם את השפה) כמה שעות הראשונות (בנסיעה מהשדה) הייתי בהלם מוחלט, הכל היה נראה שונה לגמרי ממה שזכרתי. בעיני ילדה קטנה, בת 11, הכל היה נראה גדול, עם מרחבים עצומים, כשבמציאות זה היה שונה לגמרי... התאכזבתי, גם הרבה השתנה ב-10 שנים שלא הייתי שם...השכונה נשארה אותה שכונה, עם חצר קטנטן, שהיה נראה לי ענק, שמפריד בין שני בנינים, הדירה שגרנו הייתה האכזבה הגדולה שלי, הייתי בטוחה, שדירה יותר גדולה ממנה אין בארץ (אני חיפשתי), הדירה היא בת 3 חדרים עם מטבח , שירותים ואמבטיה והשטח שלה הוא.....38 מטר

אחרי כמה ימים של הלם מוחלט, הבנתי שהזכרון שהיה לי הוא לא מציאותי בכלל, אלא זכרון מלא בפנטזיות של ילדה קטנה, את האמת את הזכרונות שלי אהבתי הרבה יותר מהמציאות... נשארתי שם שבוע, אכן ראיתי את כל אשר ביקשתי לראות, חגגתי עם החברים שלי את ליל סילווסטר, היה מלא שלג, היה לי כיף. אבל האכזבה היתה גדולה יותר מהכיף. עכשיו אם מישהו יציעה לי לטוס לשם בחינם, אני לא חושבת שאעשה זאת...

 

[רחלילי]

איזה סיפור

מדהים ועצוב יחדיו. בכל מקרה זה היה מאד מיוחד לקרא מה שכתבת וחבל שהתקלקל...

 

[הילה_והגבר]

החלומות שלי...

חלום אחד כבר הגשמתי - אני גדלתי בפריס, וקשורה בדם לעיר הזו... לקחתי לפני שנה בדיוק את הגבר לשם... הראתי לו את הבית שגרתי בו, כל מיני מקומות כאלה של ילדות... זה היה נורא חשוב לי וחוצמזה אני חולה על העיר הזו אז זה מקום שאני חייבת לחזור אליו פעם בכמה זמן. יש לי חלום נוסף - טיול מחוף לחוף בארה"ב, וגיחה לדיסני וורלד עם הגבר. את החצי השני אנחנו מתכננים להגשים, בע"ה, עוד שנה, אבל את הטיול כנראה נדחה לעוד הרבה זמן. מעבר לזה אין לי חלומות "גיאוגרפיים", אני רוצה לטייל הרבה עם הילדים שלי ולקחת הרבה חופשות משפחתיות, אבל זה עוד ייבחן בעתיד... מבחינת טיולים בעולם - הייתי רוצה לבקר ביפן, אבל זה לא באמת בדמי, סתם רעיון... אני בתכל´ס מוכנה לטייל כמעט בכל מקום, רק שבערב תהייה לי מקלחת ומיטה, ובדרך שירותים- מה שדי שולל טרקים נטולי נוחיות בסיסית...

 

[dorlim]

אני כמעט בטוחה שאת מדברת על

מנזר יוחנן במדבר יהודה המעין נקרא עין פואר (אווף למה אי אפשר לנסוע לשם יותר?!

) הירידה לואדי היא קצת אחרי כפר אדומים?! מקום מקסים!!!!

 

[שביב שני]

לי זה נשמע כמו ואדי קלט

 

[רחלילי]

וואלה עין קלט! אבל זה לא מנזר יוחנן

זה סיינט משהו. עולה לי בראש כל הזמן סיינט ג´יימס אבל זה ממש לא זה. עדיין לא חזר לי השם לראש.

 

[רחלילי]

אותו אזור, לא אותו שם

בגדול אותו אזור אני חושבת ניתן להגיע ברגל דרך וואדי-עין קלט או דרך הכביש במדבר יהודה שמוביל לאןשהו... עוצרים בדרך ומגיעים ישר למנזר דרך שביל בהר. נראה לא מהעולם הזה ולא שייך כאילו לארץ. נראה כאילו מטיילים בארץ אחרת לגמרי. חבל כל כך שמסוכן להגיע לשם כעת. אני חושבת על כל המקומות שהילדים שלי אולי כבר לא יזכו לראות ושאני כן זכיתי לראות (כולל עיר העתיקה בירושלים שם הייתי חוגגת, הכביש לבקעה העובר דרך יריחו, ומדבר יהודה. חבל כל כך. עצוב.

 

[fila]

שאלה מאוד יפה לבוקר שבת../images/Emo45.gif

ואני מנסה לחשוב עכשיו......וזכורים לי מקומות יפים שהייתי בהם בילדותי,במיוחד בירושלים העתיקה ובהר הבית אני זוכרת שטיילתי שם בשוק ולא פחדתי בכלל,הפעם האחרונה היתה ממש לא מזמן ב-95" כשהייתי בצבא ומאז אני מתה לחזור לשם וכבר אי אפשר. יש יותר סיטואציות שהייתי רוצה לחזור אליהן,שהמקומות לא היו מיוחדים אבל האוירה כן... למשל הערב האחרון בקורס מד"צים בשריגים, הלילה האחרון של כיתה י"ב ישנו כולנו יחד בבי"ס ואני יכולה לזכור כמעט כל מה שהיה ונאמר שם... עוד המון דברים כאלו... וחוויות משותפות עם שמעון? הייתי חוזרת למקומות של המפגשים הסודיים שלנו,ויותר מכל הייתי רוצה לשחזר איתו את ירח הדבש שלנו, שאני זוכרת מקומות קסומים ביותר שהיינו בהם: זכור לי אותו יום שטיילנו בקוזומל(מקסיקו), וחזרנו בערב לאוניה התארגנו לקראת יציאה שוב אל החוף ואני חיכיתי לו בלובי , הוא בא וצילם אותי בוידאו שזופה כמו שלא הייתי מעולם ואז הוא אמר שהוא אוהב אותי ואני התחלתי לבכות והוא לא הבין למה ופתאום קלטתי שאחרי מליון שנה של דמעות בערך אז זה סופסוף דמעות של אושר. יצאנו מהאוניה והסתובבנו שם בין דוכנים ואומנים שמציירים בצורה מיוחדת,קולעות צמות בשיער ופאבים שאני זוכרת אחד מהם שהשמיע את "סנטנה": esta mujer me esta matando....... (ואם יש לי טעויות אני מצטערת אני לא ממש שולטת בספרדית

), אח"כ חזרנו לאוניה למסיבת סיפון נוסח מקסיקו והיה לי פשוט יום מדהים!!! הכל היה מדהים מההתחלה ועד הסוף ובגלל ה הכי הייתי רוצה לחזור לאותו שיט מדהים ולמקומות האלו.

 

[רחלילי]

וואו! ולגבי העיר העתיקה בי-ם (ארוך)

קודם כל פילה, הזכרונות שלך מהירח דבש נשמעים כאילו זה ציור שאת מציירת התיאור שלך היה כל כך חי שזה עשה רגשה כאילו אני מביטה בכם ממש עכשיו מטיילים. וזה עשה תחושה של מקום אחר בזמן אחר... ולגבי העיר העתיקה בי-ם: כילדה היינו מטיילים שם לא מעט עם ההורים. מאד אהבתי להגיע לשוק ולקנות כל מיני דברים. המוכרים שהיו משכנעים שנקנה וההתמקחויות וכאלה. זוכרתש כשהתחילה האינתיפאדה הראשונה הפגוע הראשון היה בחור שדקרו שם בגבו...הוא היה בטלוויזיה וזיהינו אותו בתור ברוך שהיה המדריך של כל הטיולים שלנו בבית ספר יסודי... זכורות לי שלוש פעמים כ"בוגרת" שהיו פחות נעימות וגם קצת "אסורות": א)חברתי (מהשרשור החדש) הגיעה לירושלים עם שתי חברות. הם החליטו שטוב לקנות זהב בעיר העתיקה ואני כמארחת טובה לקחתי אותן. מאד חששתי ואמרתי להם בואו לא נכנס עמוק מידי. זה היה קייץ של 87 אם אינני טועה, כמה חודשים טרם פרוץ האינטיפאדה ההיא וכבר יתה תחושה של לא בטוח להתקרב לשם. הן נכנסו עוד ועוד לעומק, מקומות שגם עם ההורים וגם עם נשק לא היינו מעיזים להתקרב אליהם ולא עזר כמה שאמרתי הם פשוט לא הרגישו בסכנה. מעניין למה אני לא זוכרת איך זה נגמר. ב) עם חברה, בתיכון, אחרי פעילות בית-ספרית באזור. שיכנעה אותי לקפוץ לשוק ואני פחדתי נורא. לא אשכח שאיזה רוכל בשוק הציע לה לקנות את חברה שלה (עבדתכן הנאמנה!) בחמישים גמלים! ברחתי משם. ג)לפני שנתיים בערך, אני עולה לי-ם עם אייל ועשינו סיבוב בשוק של העיר העתיקה אחרי כמעט 15 שנה שלא הייתי שם! באמצע הטיול הקצר, בתוך חנות בשוק, אנו שומעים ברדיו שאסאד מת. תחשבו על הסוריאליסטיות שבדבר: אנחנו שם לבדנו בחנות, המוכר מן הסתם לא בן עמינו הוא. ואני לא יודעת איך להגיב. הייתי בשוק. שאלתי את המוכר מה אמרו? והוא אמר שאסד מת והתחיל לקלל. עשינו עצמנו אדישים ויצאנו כאילו לא מפחדים... ישר לאוטו והופה לתל אביב. כשהגענו הביתה דיברתי עם אבא שלי שהסביר לי שהפלסטינאים מאד לא אהבו את אסאד. איזה מזל (אם אפשר לומר) אני לא יודעת מה יה קורה שם לו זה היה איזה מנהיג אהוב שמת ואנחנו שם ככה באמצע השוק, לבדנו. מיותר לומר שאני לשם לא חושבת שאי פעם אשוב. לצערי זה יהיה מקום שישאר בזכרונותיי ועדיף שכך, ולא לאתגר את הזכרון.

 

[היידי אור]

50 גמלים זה ממש מכובד!!!!../images/Emo8.gif

 

[היידי אור]

אפטלינג

בגיל 4.5 אבא שלי לקח את כולנו לסוף שבוע באפטלינג. אפטלינג הוא פארק אגדות ענק בדרום הולנד, בכל מקום יש דמויות מהאגדות (היפיפיה הנמה, כפה אדומה, דרקון ששומר על אוצר וכו´) ומלא גמדים חמודים, ויער גדול וסבוך... זה תמיד היה זכור לי בתור המקום הכי כיפי בעולם! בגיל 21 אני ועמית יצאנו לטיול תרמילאות לכמה חודשים בכל אירופה. התחנה הסופית שלנו הייתה הולנד, וכמובן שלא ויתרתי על אפטלינג. מה אני אומר?המקום עדיין מדהים גם בעינים בוגרות, הוסיפו עוד עשרות מתקנים, ואני לא נהניתי ככה שנים! אגב רחלילי- לפני שנתיים היינו באורלנדו שבוע- ואין מצב שתתאכזבי ממקום כזה... מדהים! כיף עולמי!

 

[היידי אור]

תמונות מאפטלינג

איזו מזכרת.... תקופה מאושרת כל כך.... בתמונה אחת אני ועמית ליד מבנה הסחרחרה העתיק, ולמעלה בשמיים "הפגודה המעופפת", ובשניה דרקון ירוק ורשע שומר על אוצר, ואם מנסים לגנוב משהו מתיבת האוצר, הדרקון מתקיף אותך... בתור ילדה ממש פחדתי ממנו....

 

[היידי אור]

אופס... הנה הן....../images/Emo3.gif

 

[uti]

SAN ANTONIO

וואו, איזה שאלה

אני גדלתי בסן-אנטוניו, טקסס ומאוד מאוד מאוד הייתי רוצה לחזור לשם ובמיוחד לחזור לשם לביקור עם רן. להראות לו את הבית ואיפה גדלתי ואת ההווי של העיר הזאת כי זו באמת עיר מיוחדת!

 

[איילתי]

אפרופו SAN ANTONIO

בשנה שעברה אחותי הייתה במשלחת של הסוכונות היהודית והתארחה כחודש בטקסס ובין היתר הייתה בסאן אנטוניו. גם היא, כמוך, מאד אהבה את המקום ובהחלט הייתה מוכנה לחזור לשם.

 

[אמיקה]

מצפה שחם בסיני

פעם כשהיינו קטנים - קטנים, עוד לפני השלום עם מצרים, היו מעמיסים אותנו על צידניות, אוהלים, מזרונים וכו´ והיינו נוסעים בשיירה ארוכה של חברים של ההורים שלי על טפם דרומה לסיני, ואחרי המון המון המון זמן היינו מגיעים, ומקימים אוהלים באמצע הלילה ממש בקצה הגלים.. היה לנו חוף קבוע ליד נואיבה, שבסופו התנשא "הר" (עד כמה זה "הר" בעיניים קצת יותר "גבוהות" - לא ברור

), ולמעלה היה המצפה. כל הימים היינו משחקים עם כוכבי ים ומטרידים סרטני חוף, משחקים בחולות הלבנים, עושים "מסעות" למצפה, משייטים בסירת גומי שהובלה ע"י אבא-צוללן עם ראשים ילדותיים + משקפות במים הכחולים כחולים, מתחרים מי יושב "בדיוק" מול השמש השוקעת... לימים, אחרי שהחזירו את סיני - ואם אני לא טועה במיקום - היה שם פיגוע (הרבה לפני שזה נקרא ככה), ושם נרצחה צליל שלח ז"ל(למי שזוכרת את "שישאר ביננו").ככה נגמר החלום של לחזור לשם.. לפעמים אני נזכרת בימים האלו (קצת "ימי בנימינה" שלי) ותוהה אם גן העדן ההוא עדיין שם, אבל לחזור לשם? לא נראה לי...

 

[רחלילי]

אם אינני טועה למקום קראו ראס בורקה

לפחותאיפה שהיה הפיגוע שצליל שלח והוריה נהרגו בו. הפיגוע היה אחרי שנים אחרי הסכם השלום עם מצריים.

 

[סיגל2]

אני הייתי שמחה לחזור ולבקר

בקניון הגדול בארה"ב, אחד המקומות הכי מקסימים שהייתי בהם.