מקומם של ספרי היסטוריה בעידן האלקטרוני?
האם עבור חובב ההיסטוריה יש מקום לביקורים בספריות המסורתיות? הרשת מלאה באתרים רשמיים שמוקדשים לאירועים וכוללים צילומים של מסמכים ושאר מידע מהימן, וברשת אפשר למצוא גם סיכומים ומאמרים אקדמיים שכולם נגישים ובחינם, ואפילו ספרים סרוקים שהקריאה בהם חינמית. אם מוכנים לשלם, אפשר גם למצוא מידע נוסף וספרות רבה. אבל את השאלה אני ממקד באותם מקורות מידע לא ממש רשמיים - האם ההיסטוריון של עוד 20-30 או 100 שנים (במידה והרשת תמשיך לשמור מידע ישן) יזדקק לספרים וארכיונים, כשהוא יכול בעזרת חיפוש פשוט למצוא את כל מה שנכתב באותו יום? אפשר להגיע לתיאור האירועים באתרי חדשות, למצוא סרטים וספרים שעוסקים באותו אירוע ונכתבים ברוח התקופה, ואפילו לקבל מושג לגבי דעת הקהל על ידי קריאת תגובות גולשים, בלוגים והודעות בפורומים. האם בנקודה כלשהיא, המידע האלקטרוני יקבל תיקוף אקדמי שונה? היום מקובל שימוש בספרים שונים תוך שימוש ברישומם על פי כללי הביביליוגרפיה, אבל שימוש באתרי אינטרנט כמקור מידע עדיין נתפס כשונה ולא מהימן באותה מידה. דעתכם?
האם עבור חובב ההיסטוריה יש מקום לביקורים בספריות המסורתיות? הרשת מלאה באתרים רשמיים שמוקדשים לאירועים וכוללים צילומים של מסמכים ושאר מידע מהימן, וברשת אפשר למצוא גם סיכומים ומאמרים אקדמיים שכולם נגישים ובחינם, ואפילו ספרים סרוקים שהקריאה בהם חינמית. אם מוכנים לשלם, אפשר גם למצוא מידע נוסף וספרות רבה. אבל את השאלה אני ממקד באותם מקורות מידע לא ממש רשמיים - האם ההיסטוריון של עוד 20-30 או 100 שנים (במידה והרשת תמשיך לשמור מידע ישן) יזדקק לספרים וארכיונים, כשהוא יכול בעזרת חיפוש פשוט למצוא את כל מה שנכתב באותו יום? אפשר להגיע לתיאור האירועים באתרי חדשות, למצוא סרטים וספרים שעוסקים באותו אירוע ונכתבים ברוח התקופה, ואפילו לקבל מושג לגבי דעת הקהל על ידי קריאת תגובות גולשים, בלוגים והודעות בפורומים. האם בנקודה כלשהיא, המידע האלקטרוני יקבל תיקוף אקדמי שונה? היום מקובל שימוש בספרים שונים תוך שימוש ברישומם על פי כללי הביביליוגרפיה, אבל שימוש באתרי אינטרנט כמקור מידע עדיין נתפס כשונה ולא מהימן באותה מידה. דעתכם?