מקומם של ספרי היסטוריה בעידן האלקטרוני?

אורי-

New member
מקומם של ספרי היסטוריה בעידן האלקטרוני?

האם עבור חובב ההיסטוריה יש מקום לביקורים בספריות המסורתיות? הרשת מלאה באתרים רשמיים שמוקדשים לאירועים וכוללים צילומים של מסמכים ושאר מידע מהימן, וברשת אפשר למצוא גם סיכומים ומאמרים אקדמיים שכולם נגישים ובחינם, ואפילו ספרים סרוקים שהקריאה בהם חינמית. אם מוכנים לשלם, אפשר גם למצוא מידע נוסף וספרות רבה. אבל את השאלה אני ממקד באותם מקורות מידע לא ממש רשמיים - האם ההיסטוריון של עוד 20-30 או 100 שנים (במידה והרשת תמשיך לשמור מידע ישן) יזדקק לספרים וארכיונים, כשהוא יכול בעזרת חיפוש פשוט למצוא את כל מה שנכתב באותו יום? אפשר להגיע לתיאור האירועים באתרי חדשות, למצוא סרטים וספרים שעוסקים באותו אירוע ונכתבים ברוח התקופה, ואפילו לקבל מושג לגבי דעת הקהל על ידי קריאת תגובות גולשים, בלוגים והודעות בפורומים. האם בנקודה כלשהיא, המידע האלקטרוני יקבל תיקוף אקדמי שונה? היום מקובל שימוש בספרים שונים תוך שימוש ברישומם על פי כללי הביביליוגרפיה, אבל שימוש באתרי אינטרנט כמקור מידע עדיין נתפס כשונה ולא מהימן באותה מידה. דעתכם?
 

Y. Welis

New member
לדעתי דברים ישתנו כאשר google books יעבור

לפאזה המלאה שלו - כלומר כאשר תוכל במחיר של מנוי (אני מקוה!) לעיין בכל מה שהם סרקו שם (והם אגב מתמחים בסריקת חומרים אקדמיים שניתן למצוא רק בספריות). אז באמת אפשר יהיה להציע מודל חדש של איסוף חומר וביבליוגרפיה. מניח שלספר אלקט' רשמי או ספר מגוגל יהיה מעמד זהה. כבר היום אתה יכול למצוא בספרי מחקר בהוצאות הגדולות (קיימברידג', אוקספורד, הארווארד, פרינסטון ועוד) הפניות לקישורים ברשת, לצד הביבליוגרפיה הרגילה. זה לגיטימי. בעניין ארכיונים - אני חושב שרובם יודעים שהעתיד הוא דיגיטלי, ורובם (לפחות אלה עם תקציב ומחשבה לעתיד) מצויים בעיצומן של סריקות ומעלים חומרים לאתר שלהם (כמו למשל הנאסיונאל ביבליותק הצרפתית; סוף-סוף אפשר לבדוק מובאות בכתבי-יד עתיקים, שראית הפניות אליהם בספרים). אני הייתי מחכה להעלאה לרשת של חומרים היסטוריים מהמיליטריארכב/בונדסארכיב, שם שמורים יומני המבצעים של כמעט כל היחידות בצבא הגרמני מהשנים 1938-1945... אבל אני מסופק אם זה יעשה בשנים הקרובות - גם בגלל כמות העבודה שכרוכה (מיליוני עמודים) וגם בגלל חוקי פרטיות נוקשים שיש כיום בגרמניה, שלמשל אוסרים עליך לפרסם שמות מלאים של אנשים שמתועדים באותם ארכיונים, *אם* הם לא הוזכרו לפני כן בספר מודפס (אפילו אם הם אינם בין החיים). זו למשל הסיבה שלא ניתן להביא שמות מלאים של כמה מגדולי המרצחים של ה-ס.ס. (ועוד גופים), שלא הועמדו לדין פלילי, או הוזכרו במחקרים. לכן אצל בראונינג ואחרים תמצא ראשי תיבות או שמות בדויים גם היום. כך שיש כל מיני שיקולים בעניין הזה, שלא מעמידים את חופש המידע מעל לכל (ולא הזכרתי שיקולי יוקרה ואקסקלוסיביות, זכויות יוצרים ורצון של גופים שונים להרוויח *הרבה* מהספרות האקדמית - הסיבות האמיתיות להערכתי מאחורי ההתנגדות למיזם של גוגל), וימשיכו לתקוע מקלות בגלגלים - אבל זה רק עניין של זמן עד שגם זה יפתר, כי הדור הבא לא ידע מהם ספרים מודפסים.
 

Y. Welis

New member
לא הזכרתי שהאמריקאים צילמו את רוב אותם

מסמכים אחרי הכיבוש בשנים הראשונות, והם שמורים במיקרופילמים בספריית הקונגרס (וחוסכים לרוב החוקרים האמריקאים טיסות לאירופה). כך שאם *הם* יבחרו להעלות אותם, לא תהיה שום בעיה.
 
למעלה