בעיקרון אני מעדיפה צרוב,
בגלל המחירים המפלצתיים שרצים בשוק (מגיעים כבר ל-90
) לכל אמן ואמנית יש את הזכות להתפרנס בכבוד, אבל המחירים הנלקחים-פשוט לא מקובלים עליי, ולא אפשריים. חברות התקליטים לוקחות נתח גדול מידי מההכנסות ומנצלות את ציבור הצרכנים שפשוט בולע את זה בלית ברירה. צרוב יכול לצאת באיכות מעולה,ואם אני רוצה את שמות ומילות השירים-אני פשוט מחפשת באינטרנט. אני גם מעדיפה יד שנייה (קדמת עדן,הזמנות מהרשת) שאפשר להשיג במחירים יותר הגיוניים.(30-50 ש"ח) ואני אקנה בשמחה גם דיסקים במבצע של דובדבן. אבל 89 ש"ח לאלבום אחד זה פשוט יותר מידי. אבל מה- כמעט כל (מעט) הדיסקים שיש לי הם מקוריים(פשוט בגלל שאין לי צורב,ובכדי להשיג צרוב -אני צריכה לרדוף אחרי חברים ובני דודים שונים שיש להם
) וגם בגלל שלעיתים יש לי גחמות ובולמוסי מוסיקה דחופים-ואני מוציאה את חסכונות חיי. * וכן, קורה לי לעיתים נדירות שאני חושבת שאמנית מסויימת היא גאונה וחשובה (מאירה אשר) (וגם הדיסק "אתה חברה שלי" של קבוצת ערן צור+רונה קינן+קורין אלאל)ומקומית ואני משלמת בשמחה את הסכום המטורף . -אבל בשביל קסטות...אני כבר מפונקת מידי...