בזמנו שמעתי סיפור--->>>
שמקור הביטוי הוא במנהגי הרחצה של ימי הביניים, כידוע באותם ימים לא נהגו להתרחץ הרבה (פעם פעמיים בשנה). ביום הרחצה החצי שנתי היו ממלאים את האמבט המשפחתי והראשון שהיה מתרחץ היה אבי המשפחה, אחר כך הבנים הבכורים, אז האמא והבנות ותינוקות בסוף. כיוון שלא היו מחליפים את המים מאדם לאדם, בשלב שבו המים שימשו לרחצת התינוקות הם היו כה מטונפים שהיה אפשר לאבד שם את הילד ולשפוך את המים עם הילד. אני לא יודע כמה זה נכון, אבל זה סיפור נחמד. באותו מקום היה גם כתוב על מקור המנהג לכלות להחזיק זר פרחים, מסתבר שהדבר בא להסוות את ריח הגוף הלא כל כך נעים...