מקיצה מחלום ../images/Emo42.gif
וואוו. איזה קיץ. כל שנת הלימודים פינטזתי על מלצרות, ועל כמה גרושים שימלאו את הארנק... אבל המציאות הותירה אותי בלי גרוש, ועם חיוך חולמני על הפנים. איכשהו פתחתי את הרדיו, שמעתי על תחרות "השדרן של המדינה", והגעתי למיונים. אוקיי... שרדתי את מבחני האינטליגנציה. סבתא יהודית תמיד אמרה שקיבלתי ממנה את האי-קיו. התקשרו וביקשו להכין שתי דקות של "מה שבא לך"... דיברתי שתי דקות על מה היה קורה אם היינו לבד בעולם. (ולא הבנתי כמה לבד מרגישים כשהחגיגה נגמרת) המשכנו לצוללת, לסדנה, פתאום ראינו את הפרצופים שמאחורי הקולות המוכרים. אחרי שבוע 21 הפרצופים הזרים הפכו לאנשים, שונים כל כך זה מזה. נשארנו 16 בקרב... נפלנו, קמנו, שרנו, התווכחנו, ייעצנו (חלקנו פחות טוב מהאחרים... אהממ..). חווינו זה את זה. וב"בלה", מול המשפחה והחברים.. וכולכם, שפירגנתם כל כך. ואלין המדהימה, והרקדניות של 'הישראלים'.. והאלכוהול שזרם... והעולם קצת ריצד באותו לילה.. 48% מול 52%. שהביאו אותי לקום אפופה ביום שאחרי. עם מין תחושה של חוסר מיצוי. רציתי לומר תודה. תודה לרועי, על שעות של הקשבה והבנה. על שיחות ארוכות ויעוץ מקצועי, לליאת, על החום (וכי אני מרגישה צורך עז לדבר איתך) לשרון, כי דרבנת אותי לדבר כשהוצאתי מהפה חצאי מלים... לעמי, על המקצועיות והשאלות הנכונות בזמן הנכון (את מי בעצם הראיון הזה יעניין???...) לאורן על הרצון לעזור ועל הוצאת הדבש ולא העוקץ מן הקטעים שלי.. לטביב, על האמונה שלא פסקה, על האוזן הקשבת ועל הנשמה. על ההזדמנות המופלאה שקיבלתי כשהחלטתם להעביר אותי את "בית דני"... לקובי, על ההזדהות, התמיכה והפירגון המשפחתי.. לשמוליק, על הבמה והחשיפה, העצות והתמיכה. לרונית כפיר, אלי ישראלי, נטלי עטיה, עופר נחשון, צדי צרפתי, איריס קול שנתנו בי אמון. ((( * ואם שכחתי מישהו אני אשרשר הודעה נוספת... * ))) ל-21 המתמודדים. אוהבת, נעמה
וואוו. איזה קיץ. כל שנת הלימודים פינטזתי על מלצרות, ועל כמה גרושים שימלאו את הארנק... אבל המציאות הותירה אותי בלי גרוש, ועם חיוך חולמני על הפנים. איכשהו פתחתי את הרדיו, שמעתי על תחרות "השדרן של המדינה", והגעתי למיונים. אוקיי... שרדתי את מבחני האינטליגנציה. סבתא יהודית תמיד אמרה שקיבלתי ממנה את האי-קיו. התקשרו וביקשו להכין שתי דקות של "מה שבא לך"... דיברתי שתי דקות על מה היה קורה אם היינו לבד בעולם. (ולא הבנתי כמה לבד מרגישים כשהחגיגה נגמרת) המשכנו לצוללת, לסדנה, פתאום ראינו את הפרצופים שמאחורי הקולות המוכרים. אחרי שבוע 21 הפרצופים הזרים הפכו לאנשים, שונים כל כך זה מזה. נשארנו 16 בקרב... נפלנו, קמנו, שרנו, התווכחנו, ייעצנו (חלקנו פחות טוב מהאחרים... אהממ..). חווינו זה את זה. וב"בלה", מול המשפחה והחברים.. וכולכם, שפירגנתם כל כך. ואלין המדהימה, והרקדניות של 'הישראלים'.. והאלכוהול שזרם... והעולם קצת ריצד באותו לילה.. 48% מול 52%. שהביאו אותי לקום אפופה ביום שאחרי. עם מין תחושה של חוסר מיצוי. רציתי לומר תודה. תודה לרועי, על שעות של הקשבה והבנה. על שיחות ארוכות ויעוץ מקצועי, לליאת, על החום (וכי אני מרגישה צורך עז לדבר איתך) לשרון, כי דרבנת אותי לדבר כשהוצאתי מהפה חצאי מלים... לעמי, על המקצועיות והשאלות הנכונות בזמן הנכון (את מי בעצם הראיון הזה יעניין???...) לאורן על הרצון לעזור ועל הוצאת הדבש ולא העוקץ מן הקטעים שלי.. לטביב, על האמונה שלא פסקה, על האוזן הקשבת ועל הנשמה. על ההזדמנות המופלאה שקיבלתי כשהחלטתם להעביר אותי את "בית דני"... לקובי, על ההזדהות, התמיכה והפירגון המשפחתי.. לשמוליק, על הבמה והחשיפה, העצות והתמיכה. לרונית כפיר, אלי ישראלי, נטלי עטיה, עופר נחשון, צדי צרפתי, איריס קול שנתנו בי אמון. ((( * ואם שכחתי מישהו אני אשרשר הודעה נוספת... * ))) ל-21 המתמודדים. אוהבת, נעמה