../images/Emo122.gif כל כך מוכר
אחד הדברים הקשים שלי בטיפול באמא היו המקלחות. זו היתה מלחמת עולם. לא יכולתי להבין איך האישה הנקייה והפדנטית מסרבת להתקלח, גם כשלא שלטה על צרכיה. ( ובזמנו זה היה קורה לעיתים רחוקות) היא היתה עונה כמו אמא שלך, שכבר עשתה והיו מריבות וצעקות. היא היתה נאחזת בכל מה שאפשר וצועקת כאילו היא שה מובל לטבח.... ואז בשיחה עם עו"ס במרכז היום ששהתה בו, הוסבר לי שחולי דמנציה חוששים מאוד ממים. זה כמו שאנחנו נבהל לו פתאום תפרוץ אש לידינו. אמא הוכנסה לרשימת המתקלחים במרכז היום והלחץ עליי פחת. ובכל זאת, הרי צריך לקלח גם בבית. אז כמה דברים שעזרו לי: ראשית, הבנתי, שאמא א1, הבריאה היתה מתקלחת לפחות פעם ביום, אמא החולה לא חייבת מקלחת יומית. לפעמים, אני מקלחת אותה במיטה, כמו בבית חולים, ממלאה קערה עם מים חמימים וסבון ועם ספוג או מגבת רכה אני מנקה אותה. ואז מנגבת. גיליתי שזה נעים לה. כשאמא שלי עונה לי שהיא כבר התקלחה אני , בשום פנים ואופן לא רבה איתה ( מה שעשיתי פעם) אלא מחבקת אותה ובטון שמח אומרת לה " כבר שתית קפה נכון? את בטח רוצה עוד קפה אחרי המקלחת הכייפית" - זו שיטת השוחד כי אמא אוהבת קפה. לפעמים אני מפתה אותה בסבון חדש " בואי ננסה את הסבון עם ריח תות" או פונה אליה לא בשאלה אם היא רוצה להתקלח , כי ברור שתסרב, אלא כקביעת עובדה שהולכים למקלחת ושואלת אותה " את רוצה להסתבן בסבון של ענתי או בשלך?.... תתפלא זה לא מעט עובד והיא משתפת פעולה. המקלחת עצמה היא יושבת בכסה רחצה מיוחד. אני לא ישר פותחת זרם חזק למנוע בהלה, אני פותחת בעדינות, ותוך כדי שיחה רגועה את הזרם חלש מבעבר ומתחילה עם שטיפת ידיים כשהיא מסבנת אותן ושואלת אותה אם המים חמים או קרים ואז ממשיכה לקלח אותה. כשהיא צועקת אני מסבנת לה את הגב וזה נעים לה ומרגיע וגם שרה לה שירים כי היא אוהבת מוסיקה ומשום מה, ואלוהים יודע למה, שאני שרה לה, אפילו שאני זייפנית. בקיצור, תצטרכו ללמוד איך לתמרן איתה ותתכוננו זהו משימה מתישה.
