מקפיצה חזרה את נושא "גמילה"

[rlb]

בעיות גמילה

בני בן ארבע ו-10 חודשים, עם בעית תקשורת קלה. התחלתי את תהליך הגמילה כשהיה בן שנתיים וחצי. בדיעבד, אני מודה שזו היתה טעות. מאז ועד היום הוא לא עצמאי- צריך להגיד לו בכל פעם ללכת לשירותים, אחרת הוא מפספס, ולעיתים מתווכח (לא רוצה, אין לי פיפי) בלילה-בכלל חבל על הזמן. הוא לא מסכים לישון עם טיטול, אז... אני שמה לו אחרי שהוא נרדם, אחרת הוא יישן בתוך אוקיינוס. אני לא כל כך יודעת איך לגרום לו להיות עצמאי, הרי מה יהיה בסוף? גם בכיתה א´ המורה תשלח אותו כל הפסקה לשירותים? דבר שני הוא בעיה שהוא פוחד מיציאות (קקי) ומתאפק ימים רבים.ניסינו הרבה שיטות וזה לא משתפר, ונמשך כבר יותר משנה. ייתכן שיש קשר בין ההתאפקות לבין הפספוסים, כי הוא פשוט לא אוהב ללכת לשירותים, ומתי שהוא מתאפק, בורח לו הרבה יותר פעמים הפיפי. בבקשה תנו עצה...

 

[doritmor]

שיטה "לא חינוכית"

ילד שאני מכירה (אמנם ללא שום בעיות תקשורת או אחרות מהותיות) סרב לעשות קקי בשירותים. עם פיפי לא היתה בעיה אבל את הקקי היה עושה במכנסיים. ואני מדברת על גיל 5 פלוס מינוס. אמא שלו ניסתה את כל השיטות. בסופו של דבר הגיעה דרך אתר או פורום אמריקאי שממש מתמחה בנושא (!) לשיטה שאולי לא חינוכית אבל עבדה. היא נתנה לו סירופ משלשל (עדין) כל ערב לפני השינה. החומר "עבד" כל הלילה ובבוקר הוא ממש היה צריך ללכת לשירותים. בהתחלה היו פיספוסים אבל ברגע שהבין את המגנון, כל בוקר ידע ללכת לבד. זה לחץ לו... אני לא יודעת אם היא הפסיקה עם הסירופ אבל עברה כבר שנה ולא שמעתי תלונות...

 

[טל זמנבודה]

שלום לך

אני מגיעה לפורום מפורום ריפוי בעיסוק בשל בקשתה של דיינה להתייחסות. ראשית אני מוכרחה לומר כי תחום ההתמחות שלי אינו ילדים ואני לא בטוחה שישנן הרבה מרפאות בעיסוק אשר עוסקות בתחום הגמילה. בכל זאת אנסה להתייחס דווקא עם כובע של אמא. את וודאי יודעת כי יש מכונים אשר מתמחים בבעיות גמילה. אישית לפני פניה לפתרון מסוג זה הייתי מוודא שנוסו כל האפשרויות בבית. אם ברור לך כי בנך מבין את העקרון ומסוגל מבחינה מוטורית לבצע את המשימה אז לדעתי יש מקום לעבוד איתו. הדרך צריכה להתאים לאישיות של הבית. ןחושב להיות רגוע והחלטי. רעיונות שעולים לי כעת. שיחה ואולי אף העברת האחריות ממך אליו! שעון מעורר שיצלצל כל שעתיים ויהיה תזכורת ללכת לשירותים. פרסים קטנים (הדגש על קטן, זרעים של צנון, בלון, מדבקה...)כל פעם שהוא מגיע לשירותים בזמן... למרות שמבחינה מוטורית קל יותר לשלוט על פי הטבעת ילדים רבים נרתעים מכך. לכן שווה להתמקד בגמילה מפיפי ואחר כך להתמסר למשימה השניה. מקווה שעזרתי ולו במעט בהצלחה טל

 

[Diana M]

טל תודה על תגובתך../images/Emo20.gif

ושאלה, האם גמילה אינה שייכת לקטגרויית ה adl כאשר עוסקים בילדי חינוך מיוחד? ואם כן, האם תוכלי לסייע לנו בקבלת מידע מפורט יותר בנושא אולי באמצעות מרפאה בעיסוק העובדת עם בתי ספר לחינוך מיוחד. המון תודה דיאנה

 

[טל זמנבודה]

מה שבטוח זה שחייבים המון סבלנות

ועיקביות בנוגע לבקשתך דיינה אבקש בפורום שלי התייחסות שוב להשתמע טל

 

[Diana M]

תודה טל

 

[אמאשל א]

כנ"ל

אשמח לשמוע עוד רעיונות כי אנחנו מסתובבים סביב לבעיה הזו כברכמעט5 שנים! בתי בעוד חודש בת 7 ועדיין מפספסת בגדול.

 

[doroniz]

גמילה

אנחנו מתחבטים בסוגיה כבר למעלה משנתיים עם עליות ומורדות - במהלך שעות העירות של עומר הוא עם תחתונים ואפשר לומר שהוא גמול, אם להתייחס לכך שהוא יודע שפיפי וקקי עושים בשירותים (ותסלחו לי על הביטויים). מצד שני, עומר מפספס לא מעט. הוא משתמש בפספוסים כאמצעי להשגת תשומת לב - הוא יודע שזה מרגיז אותנו כאשר הוא מפספס. כאשר הוא מפספס הוא רץ מיד לשירותים ומתפשט. בשנה שעברה כבר חשבנו שנוכל להתקדם לגמילת לילה - כל ערב הוא היה קם מהמיטה ממש לפני שנירדם, נכנס לשירותים ומייצר שלוש טיפות של פיפי. כאשר היה חוזר למיטה לישון (ברצון) היה מבקש תחתונים ומקבל - הרי הוא היה כ"כ מפורש בבקשה שלו. בבוקר היה קם בתוך בריכה של פיפי - היה צריך לקלח אותו כדי להומיא את הריח, לכבס מצעים ורק אז להתחיל את הבוקר. אחרי תקופה של מספר שבועות ועם התייעצות עם הצוות החינוכי שלו, הוא פשוט הפסיק לבקש תחתונים לשנת הלילה והולך לישון עם חיתול. עומר בן 6 וחצי למי שעדיין לא הספיק להכיר. שבוע טוב לכולם, דורון

 

[שגית 36]

בוקר טוב ..אני שמעתי

שגמילה קשורה לקשר עם האב מישהו שמע על זה ? הכוונה שאם הילד מתקשה בגמילה הוא צריך יותר זמן איכות עם האב לבד יום טוב לכולם

 

[Diana M]

שלום שגית../images/Emo20.gif

חייבת לציין כי איני מכירה גישה זאת וללא ספק ניתן לראות בה מספר באגים משמעותיים. למשל מה קורה במשפחות חד הוריות בהן אין אב?

 

[שיריתה המקורית]

אי אפשר לקשר שני נושאים אלה

בצורה כ"כ גסה. יתכן שבמשפחה מסוימת יש קשר בין הדברים, אבל לעשות הכללה? ממש לא. זה מזכיר לי שפעם היתה גישה שטענה שילדים "הופכים" לאוטיסטים בגלל שיש להם אמא קרה. אתם יודעים איזה נזק וסבל נגרם לאמהות האומללות הללו? שלא רק שהתמודדו עם אוטיזם, אלא עם המון רגשות אשמה.

 

[שיריתה המקורית]

אולי

אפשר להתיעץ גם פה. הרטבת לילה

 

[פונצבננה]

כמו שציינתי ...בתגובה שלי

שמעתי על כך ...במקרים ששני ההורים מגדלים יחד את הילדים תמיד איכשהו האמא מוצאת בה את האשמה ..גמלתי אותו מהר מידיי וכאלה הערות ...בזמן שהגמילה קשורה לזמן איכות של האב עם בנו ולגבי אם חד הורית ...תמיד אפשר ליצור חיבור של קשר עם דמות גברית ...כגון סבא ..דוד או אפילו חונך . ואני שוב מציינת ...שרק שמעתי על זה

 

[שגית 36]

סליחה שהגבתי בניק של חברתי

 

[גאיה100]

../images/Emo140.gifשלום לכם

בעיות גמילה כמו שתוארו יכולות לנבוע מכמה סיבות: פסיכולגית, התנהגותית, תחושתית, פיזית (בעיה רפואית) וכמובן שילוב של הסיבות השונות. כמובן שיש לבדוק כל מקרה לגופו. ראשית יש לשלול במקרה של פיספוס "גדול" בגילאים שמעל גיל 5 שנים, סיבה רפואית של אנקופרזיס (בעיה במערכת העיכול ושליטה על סוגרים). טיפול בבעיה מסוג זה ניתנת לפתרון על ידי התאמת תזונה נכונה, מתן תרופות ו\או שילוב של השניים. בצייני רקע תחושתי, אני מתכוונת לכך שכשלוקחים בחשבון ילד המשתייך למסגרת החינוך המיוחד (בשל לקות למידה, לקוי בתקשורת או רקע כל סיבה אחרת שהיא), יש לזכור מאפיין שכיח בקרב ילדים אלו והוא כל הנושא של רגישות תחושתית (רגישות יתר או מנגד תת רגישות). מאחר והמשוב התחושתי של הילד פועל "אחרת", כלומר האיתות לגבי מה יש או אין בחיתול נחווה בצורה שונה על ידי הילד (וכן,פגשתי ילדים ש"נהנו" מהתחושה של חיתול "מלא"), יש לשקול במקרה כזה טיפול עם דגש תחושתי. המישור הרגשי מהווה קצת בעיה על משקל מה קדם למה, הביצה או התרנגולת. ילדים בגילאים שאתם מתארים מבינים לרוב ש"משהו" לא בסדר. תוסיפו לכך את התגובות הסביבתיות של שאר הילדים במסגרת החינוכית, הצוות המטפל (שלעיתים נרתע מהילד) וכדומה. אי לכך יש לשלב התייחסות לפן הרגשי ולתמוך בבטחונו האישי של הילד (מתן חיזוקים מילוליים או אם משתמשים בשיטה ההתנהגותית, אז מתן פרס קטן…). אפשרות מצוינת נוספת לגמילה מהרטבת לילה- סדין עם פעמון (מצלצל עם ה"טיפה" הראשונה ומזכיר לילד ללכת לשירותים). בכל מקרה, יש לבצע מעקב אחר הילד למשך תקופה של מספר שבועות ולבצע רישום מדויק של מתי היו הפספוסים (שעות עירות, לילה, שעות הגן-בי"ס). מידע כזה שווה מיליון בעת הערכה של הילד על ידי מומחה לגמילה. ובשום מקרה - לא הייתי מאשימה את ההורים, קשר עם האב, אם או השכנה ממול. מקווה שעזרתי גאיה (מרפאה בעיסוק - ילדים)

 

[Diana M]

תודה גאיה, על תגובתך../images/Emo20.gif

 

[Diana M]

מקפיצה חזרה את נושא "גמילה"

השירשור נדחק "לדף הקודם" וכדאי לקרוא את הודעתה של "גאיה100" מרפאה בעיסוק העובדת עם ילדים.