haworth is here
New member
מקצוע לאנשים חזקים?... איך אדע אם אני מתאימה לתחום?
שלום, מצרפת שאלה לאחים ואחיות. אשמח לשמוע מנסיונכם. איך בנאדם יכול לדעת אם הוא מתאים לתחום?
מה התכונות הכי חשובות, ואילו נרכשות עם השנים או אופציונליות? האם הייתם אומרים שהנושא של אסרטיביות הוא קריטי? זה מקצוע רק לאנשים "חזקים"...?
יש עוד המון שאלות שעולות לי, לאו דווקא מצפה לתשובה, פשוט מעלה כאן... האם ואיך אפשר לשמר לאורך השנים את האיכפתיות מהמטופל? מה המקצוע עושה עם השנים לאישיות שלכם, לאיך שאתם רואים את העולם ואת עצמכם? האם הייתם בוחרים במקצוע שוב?
אני בת 27 וכבר שנים חושבת על סיעוד. פשוט העניין של לעזור, של לקום בבוקר ולעזור. ומשיכה לא ברורה לבתי חולים, למקום שעובד 24/7, שאני מרגישה כשאני מבקרת שם, לא על אף אחד... משיכה למפגש עם אנשים במקום אמיתי יותר, בלי מסכות, וגם פחד מזה. אני קולטת שרוב חיי אני בעבודה משרדית, ואני לא באמת מועילה למישהו או במגע עם מישהו, והחיים ככה זזים...
מצד שני – יכול להיות שזה דמיון, שאני לא באמת מתאימה. אני לא יודעת איך אעמוד בלחץ, איך אעמוד באחריות, איך אתמודד עם מצבים קשים או מראות קשים – אני לא יודעת אם אני אדם הכי חזק. אני גם אדם מופנם וקשה לי לשים גבולות. בצד הפיזי, יש לי בעיה בברכיים כבר הרבה שנים, קשה לי לעמוד וללכת, אבל יש נעליים מיוחדות של אפוס שאיתן אני עושה את זה בסדר.
וצריך גם להכיר בזה שכנערה הייתי רואה המון אי אר. כן, זה השפיע... אולי צריך לארגן תביעה ייצוגית של סטודנטים מופתעים לסיעוד ורפואה נגד כל הסדרות האלה?
תודה על הפורום היפה.
שלום, מצרפת שאלה לאחים ואחיות. אשמח לשמוע מנסיונכם. איך בנאדם יכול לדעת אם הוא מתאים לתחום?
מה התכונות הכי חשובות, ואילו נרכשות עם השנים או אופציונליות? האם הייתם אומרים שהנושא של אסרטיביות הוא קריטי? זה מקצוע רק לאנשים "חזקים"...?
יש עוד המון שאלות שעולות לי, לאו דווקא מצפה לתשובה, פשוט מעלה כאן... האם ואיך אפשר לשמר לאורך השנים את האיכפתיות מהמטופל? מה המקצוע עושה עם השנים לאישיות שלכם, לאיך שאתם רואים את העולם ואת עצמכם? האם הייתם בוחרים במקצוע שוב?
אני בת 27 וכבר שנים חושבת על סיעוד. פשוט העניין של לעזור, של לקום בבוקר ולעזור. ומשיכה לא ברורה לבתי חולים, למקום שעובד 24/7, שאני מרגישה כשאני מבקרת שם, לא על אף אחד... משיכה למפגש עם אנשים במקום אמיתי יותר, בלי מסכות, וגם פחד מזה. אני קולטת שרוב חיי אני בעבודה משרדית, ואני לא באמת מועילה למישהו או במגע עם מישהו, והחיים ככה זזים...
מצד שני – יכול להיות שזה דמיון, שאני לא באמת מתאימה. אני לא יודעת איך אעמוד בלחץ, איך אעמוד באחריות, איך אתמודד עם מצבים קשים או מראות קשים – אני לא יודעת אם אני אדם הכי חזק. אני גם אדם מופנם וקשה לי לשים גבולות. בצד הפיזי, יש לי בעיה בברכיים כבר הרבה שנים, קשה לי לעמוד וללכת, אבל יש נעליים מיוחדות של אפוס שאיתן אני עושה את זה בסדר.
וצריך גם להכיר בזה שכנערה הייתי רואה המון אי אר. כן, זה השפיע... אולי צריך לארגן תביעה ייצוגית של סטודנטים מופתעים לסיעוד ורפואה נגד כל הסדרות האלה?
תודה על הפורום היפה.
