מקרה הזוי שקרה לנו אתמול

[בת האש]

כנראה את שכחת

שבשום נקודה שהיא לא אמרתי שצריך להגיד שהמתנה מכוערת, או משהו. בכל מקרה, אין לי כוח להמשיך לחפור על הנושא...

 

[שרי 55510]

לאם הילדה: זו הזדמנות פז לחנך את הילדה וגם את עצמך,,

ממתי מאפשרים לילד לזרוק לסבתא את המשפט ""הסוודר שקנית - זה מכוער" ?
יקירה, היום היא אומרת כך לסבתא ,ומחר אל תתפלאי אם היא תגיד את זה - גם לך.
&nbsp
היא ילדה בת 4 וזה לא באשמתה, אלא את האימא , ועלייך לחנך אותה לתת כבוד לזולת, במקרה זה לסבתא שאוהבת אותה.
תפקידך כאימא ללמד ולחנך לערכים ,ולמתן כבוד לזולת.את יכולה להגיד לילדתך,
שבפעם הבאה אם המתנה ,או הסוודר, שקונים לך,הוא לא מוצא חן בעינייך ,אנחנו ניגש לחנות להחליף לצבע אחר,
אבל ,,
אנחנו לא מעליבים אף אחד ,ולא אומרים שזה מכוער,אלא,תמיד צריך לומר תודה ,ושמחה שקנית לי .להודות למי שקונה לך ומביא מתנה ואוהב אותך, ואסור לנו להעליב אף אחד.
&nbsp
יקירה,
גיל 4 זה הגיל המתאים ,כדי להסביר וללמד את הילדה התנהגות הולמת.
חינוך נכון בסופו של דבר,יחנך את הילדה ,איך להתייחס גם אלייך באופן אנושי ומכובד .
כך שהתוצאות של החינוך לתת כבוד לאחר, יחולו גם עלייך בעתיד,כאשר הילדה שתלמד לכבד את האחר- תלמד שיש לכבד גם אותך.
&nbsp
יקירה,
כול השתלשלות הדברים שקרו שם הם ממש שוליים,וממש לא צריכים להרגיז אותך,
קרה עבר נגמר ואפשר ללמוד ולהפיק תועלת מהטעויות.
הרי את לא חייבת לאהוב את חמותך,אך בוודאי שלא ללעוג כנגדה בצחוקים ובלעג.
אלא רק להודות ולכבד את נוכחותה, כפי שהיית רוצה שבעתיד כלתך תכבד אותך.

 

[חייבתלהגיב]

לא כל דבר עושים כדי שיחזור אלייך או תוך מחשבה על עצמך.

אני לא מלמדת את הילדה שלי לכבד אחרים כדי שתכבד אותי - אלא כדי שבאמת תכבד אחרים, ולא תפגע באף אחד.
ואני לא לועגת לחמותי ומשתדלת לכבד אותה (אבל עד גבול מסוים של כמה שאני נותנת לה לא לכבד אותי), בלי קשר לכלתי העתידית, שממילא לא תהיה, כי אין לי בנים...

 

[שרי 55510]

חינוך משמעותו ערכים כשההורים ישמשו לכך דוגמא אישית,,

יקירה,
נושא החינוך ,בין ם הוא ישיר או עקיף ,תמיד חוזר כבומרנג - בבוא היום,
&nbsp
הרי ללעוג ולצחקק בפני הסבתא ,כפי שקרה ,זה לא ממש חינוך ולא ערכים.
במקום שההורים יסבירו לילדה שאסור להגיב ולהעליב כפי שקרה,מה הם עשו ?
הם צחקקו,
ומה הם שידרו לילדה :שהתנהגותה מצחיקה אותם ?
הרי זה לא ממש חינוך וגם לא ערכים.ותחשבי על זה,שהכול יחזור אל ההורים כבומרנג.
&nbsp
הזכרת לי מקרה של ילד בן ארבע, שהיה מכה ומציק לילדים בגן ,
וכשהגננת ביקשה ליידע על כך את ההורים ,הם צחקקו על כך ,בנוכחות הילד,
לאחר מכן התלוננו בפני הגננת ,שהילד מכה גם אותם ,כשהם נמצאים איתו בסופ"ש.
(למה שלא יכה אותם ,לאחר שקלט מהם שזה מצחיק אותם, שהוא מכה ילדים בגן,,,)

 

[חייבתלהגיב]

הנקודה היא שגם אם הילדה שלי לא תכה אותי לעולם,

עדיין אני לא רוצה שתכה אחרים. לא אכפת לי אם זה יחזור כבומרנג או לא - אני לא רוצה שהיא תעשה את זה כדי שאחרים לא ייפגעו ממנה, לא כדי שאני לא אפגע ממנה.

 

[mykal]

לי זה נראה

פשטני מידי, לומר שכן או לא יחזור אלי,
שלא תפגע באחרים.
חינוך לכבוד לזולת, לכבד את המבוגר--סבתא או סתם מבוגר אחר,
זה בשביל הילדה עצמה.
ההתנהגות הערכית היא בשביל האדם שמתנהג כך.
והחובה ההורית היא להראות את האופציה של ההתנהגות הערכית--
זה מה שנקרא בעיני חינוך.
האמצעי הוא הדוגמא האישית.

 

[חייבתלהגיב]

אגב, אני פוגשת הרבה הורים וילדים

במסגרת העבודה שלי. וכשילד אחד פוגע בילד אחר, וההורה שלו לא מעיר לו, זה ממש ממש חורה לי (אני לא מעירה להורה, כי זה לא תפקידי לחנך את האדם המבוגר, גם לא לגבי איך להיות הורה). אני ממש מרגישה שבכך הוא מעודד את ההתנהגות של הילד, כי אין תגובה מיידית שמראה לילד שזו לא התנהגות טובה. ואני גם ממש מרחמת על הילד השני, שלא זכה להגנה מההורה של הילד שפגע בו, ובכך ההורה אישר שזה בסדר לפגוע בו. אני, כמובן, מנחמת את הילד השני, מעודדת אותו, וכו' - אבל לדעתי זה לא מספיק. ההורה של הילד הפוגע צריך להגיב בצורה שמראה שההתנהגות הזאת של הילד שלו לא מקובלת עליו.
כך שאם הייתי נתקלת בך, ההתנהגות שלך במקרה כזה הייתה מפריעה לי, כנראה, לא פחות - ואולי אף יותר - מכפי שההתנהגות שלי הייתה מפריעה לך.

 

[בת האש]

לא תתפלאי לשמוע, שזה הדדי

כלומר, אני מודעת לכך שלצד השני זה יכול להיות חורה, ואני יודעת שיש אנשים שנכנעים לכך ומתנהגים בצורה שבעיניהם היא פחות חינוכית ומועילה בטווח הארוך, בגלל לחץ חברתי. וממש חבל לי (ואני אומרת לחברות שלי שיעשו מה שהן חושבות לנכון. כי אלו הילדים שלהן, לא של האמהות הזרות).
&nbsp
לי אישית חורה ההפך, אני חושבת שהשפיל מישהו בפומבי זו התנהגות שלילית, מהסוג שעדיף לא להשתמש בה בערך אף פעם. אני חושבת שהילד הפוגע יודע כבר שההתנהגות שלו שלילית, ושההתנהגות העדיפה היא להרחיק פיזית את הילד הפוגע מהנפגע, ואם יש רק מבוגר אחד (או שאלו האחות הקטנה והאח הגדול שרבים...) הוא אמור פשוט לנחם את הנפגע.
&nbsp
לא סתם השוותי להכאת ילדים - בעיני זה דומה, ובנוכחותך אני ארגיש כמו בנוכחות של אמא שהחליטה בתור עונש לבן המכה שלה, להפליק לו על הטוסיק. זה עד כדי כך שלילי בעיניי, ולמען האמת, זה כנראה אומר שהנוכחות המשותפת שלנו באותו מרחב תהיה זמנית בעליל.
&nbsp
יש מספיק דרכים לחנך ילדים בלי להכות אותם, כמו שיש מספיק דרכים לעשות את זה בלי לבייש אותם בפומבי, וממש כואב לי לראות התנהגות כזו של הורים כלפי הילדים שלהם.

 

[חייבתלהגיב]

שוב, זו לא השפלה בפומבי.

רק את מפרשת את זה כך, מנקודת מבט שלך כמבוגרת.
הילדות שלי פשוט לא מושפלות בכלל, ולא מגיבות בשום צורה שמעידה על השפלה או עצב או וכו' - הן מקבלות את זה כמו כל הערה אחרת שנאמרת להן.

להכות ילד זה בברור לפגוע בו, ואין פה ספק - כי זו פגיעה פיזית. להגיד לו להגיד תודה זה לפגוע בו רק אם הוא רואה בזה, משום מה, משהו פוגע - ואני פשוט לא חושבת שכך זה נתפס אצל הבת שלי. בכלל לא.

ונראה לי שקשה ליישב בין התפיסות שלנו באופן כללי. כי אני חושבת שילדים לא מבינים שכשהם אומרים משהו מעליב הצד השני נפגע, וצריך להסביר להם שהוא נפגע ושלא צריך להתנהג כך כדי לא לפגוע בו. את, לעומת זאת, חושבת שאין בעייה לפגוע בצד השני, "אם זאת האמת". כלומר, אין טעם להסביר בכלל לילד שהצד השני נפגע, כי פשוט מותר לפגוע באחרים. אני לא רואה למה בדיוק את חושבת ש"הילד הפוגע יודע שההתנהגות שלו שלילית" אם את בעצמך לא חושבת בכלל שזו התנהגות שלילית.

 

[בת האש]

השפלה זה עניין של תרבות

כמו שאמרתי, יש תרבויות בהן זה לא נחשב משפיל להרביץ לילד. בעיניי זה משפיל.
כנראה זה לא משפיל בעיניי הבנות שלך כי בעינייך זה לא משפיל. גם במקרה שלך וגם במקרה של ההורה המכה הלא היפוטטי, לדעתי אתם טועים, והסיבה שלדעתכם זה לא משפיל היא בגלל נורמות תרבותיות שגויות.
&nbsp
אני חושבת שבתור אדם מבוגר יצא לך לא מעט פעמים לפגוע באחרים ולחשוב שזה מוצדק לחלוטין. למשל, אם יש אנשים דתיים שנעלבים מהלבוש הלא צנוע שלך ונפגעים ממנו (או מהלבוש הלא צנוע של הבת שלך), אני מניחה (ומאוד מקווה) שאת חושבת שזו החלטה ובעיה שלהם. ולא מתנצלת בפניהם על זה...
ואם יבוא איזה דתי ויתחיל להעיר לבת שלך על הלבוש הפרוץ שלה ויגיד שהוא נפגע, את לא תגידי לבת שלך להתנצל, אלא תגידי למעיר (או למעירה) שהוא חוצפן.
&nbsp
האומנם אין טעם להסביר בכלל לבתש לך שהמעיר נפגע, כי פשוט מותר לפגוע באחרים?
&nbsp
אני חושבת שלהרביץ לאחרים זו התנהגות שלילית (מן הסתם). ואני עוד לא נתקלתי בהורה שחושב שההתנהגות הזו שלילית והילד לא יודע את זה. אם הילד לא מבין, זה כנראה כי ההורה לא באמת חושב שזו התנהגות שלילית, וכבר ראיתי גם את זה (אם כי בגילאי בית ספר, ולא גן). באופן כללי, אני לא חסידה גדולה של לחזור על אותו הדבר כמה פעמים, לדעתי ברוב המקרים זה פשוט מוזיל את ערך המילים. עדיף - מעשה. המסר שעובר אם כל פעם שהילד מרביץ מרחיקים אותו מהקורבן ולוקחים אותו מהמקום הרבה יותר חזק מהמסר שיש אם אומרים לו "אסור להרביץ". זה לא שלא אמרו לו את זה מקום כמה מאות פעמים. הפעם השלוש מאות ואחת לא תעשה כלום, חוץ מללמד אותו שלמילים של אמא אין משמעות.
&nbsp

 

[חייבתלהגיב]

להתלבש באופן שמנוגד לתפיסה הדתית של מישהו

זה לא לפגוע בו. אולי הם משתמשים במילה הזאת כדי לשכנע אחרים לא לעשות זאת, אבל זה לא פוגע בהם. הם לא נעלבים מזה - הם מתנגדים לזה. הם חושבים שצריך להתלבש אחרת. זה משהו שונה לגמרי מהמשמעות של המילה פגיעה.
אפשר להגיד שאני פוגעת בהם אם אני אוסרת עליהם להתלבש כפי שהם חושבים שצריך להתלבש - לא אם אני לא מתלבשת לפי התרבות שלהם.

אולי אם יש לך דוגמא אחרת לפגיעה אמיתית במישהו אחר אפשר יהיה להתייחס אליה.

וברור לי שבעינייך זה משפיל את הילדים. מה שאני אומרת הוא שזה שכך את רואה את זה לא אומר שזה באמת משפיל, מאיזו בחינה. זו פשוט ההשקפה שלך. הדעה שלך. התפיסה שלך. זה לא "נכון" באיזשהו אופן. וכשמישהו עושה משהו שמשפיל בעינייך, זה לא אומר שהוא באמת עושה משהו משפיל, אלא בסך הכל שהוא עושה משהו שמשפיל בעינייך. אין לי שום בעייה לעשות משהו שמשפיל בעינייך.

 

[בת האש]

תגדירי "פגיעה אמיתית"

כי חרדים שמנסים לא להסתכל על נשים לא צנועות, בהחלט נפגעים ממרחבים ציבוריים שלא עונים על הסטנדרטים שלהם. הם נאלצים, למשל, ללכת עם המבט ברצפה כדי לא לראות נשים לא צנועות. אני מכירה אישית שני בחורים שעושים את זה.
&nbsp
לדעתי האישית הפגיעה בחירות של הנשים משמעותית בהרבה מהפגיעה בחירות של הגברים החרדים, אבל גם זה וגם זה פגיעה.
&nbsp
אבל אנסה לחשוב על פגיעה אמיתית. מה לגבי הורים שנעלבים מזה שהילדים שלהם לא עושים לילד שלהם ברית מילה? לעיתים קרובות זה בא עם איומים ש"הלב של סבתא/סבא לא יעמוד בזה".
או קרובת משפחה כלשהי שנעלבת מכך שהחתן והכלה לא מסכימים להזמין לחתונה את כל העולם ואשתו. או בכלל לא מתחתנים... או לא מוכנים לבוא להתארח בסדר. או לבוא להתארח כל שבת שנייה.
&nbsp
יש אנשים שנפגעים מכך שמספרים בנוכחותם בדיחות גזעניות או שוביניסטיות. ויש כאלו שנפגעים אם המוזיקה בחתונות בווליום חזק מידי. וזה לא עלבון או אפילו פגיעה רגשית, זו פגיעה פיזית לחלוטין בשמיעה.
&nbsp
יש מקרים בהם חירויות מתנגשות. בהם מישהו בהכרח יפגע. ככה זה. הכלל של לא לפגוע באף אחד הוא אפילו לא אוטופי - כי אפילו באוטופיה מישהו בהכרח יפגע...

 

[חייבתלהגיב]

אז עכשיו מתחת את המילה "להיעלב".

באיזה מובן ההורים יכולים להיעלב? זה שמישהו לא עושה מה שאתה רוצה שהוא יעשה לא גורם לך "להיעלב", כי ברגע שהוא אדם בוגר אין לך זכות להגיד לו מה לעשות ולקבוע לו מה לעשות עם ילדיו. ומי שמפחדים שייעלב הוא זה שלא הזמינו אותו - ולכן מזמינים אותו - זה לא שהקרובה נעלבת שהם לא מסכימים להזמין, כי הם יכולים להזמין מי שהם רוצים לחתונה. זה שהיא לא רוצה שמי שהיא הזמינה ייעלב.

לגבי אנשים שנפגעים מכך שמספרים בנוכחותם בדיחות גזעניות או שוביניסטיות - בהחלט רצוי להימנע מבדיחות כאלה אם נמצאים עם מישהו שאומר לך שהוא נפגע מהן. זה בדיוק מה שאני עושה. אם אני יודעת שמישהו נפגע ממנו, אני נמנעת ממנו להבא. לפעמים אני פוגעת בשוגג, כי אני עוד לא מודעת לרגישות - אבל אם אני מודעת אליה, אני נמנעת (שוב, אלא אם יש לי סיבה מאוד טובה וחשובה שמצדיקה את הפגיעה בו).

הדוגמאות שלך עם החתונה מאוד משעשעות - כי זה בדיוק מה שעשינו אצלנו בחתונה. לגבי אופי החתונה - עשינו חתונה של שנינו, ואחר כך עשינו חתונה למשפחה ולחברים, שהתחשבה לגמרי ברצונות של ההורים - הזמנו את כל מי שהם רצו להזמין, בחרנו ברב קונסרבטיבי ולא רפורמי כי בעלי לא רצה רב אורתודוכסי אבל אני ידעתי שלאבא שלי חשוב חתונה מסורתית יחסית, וכו'.
ולגבי המוסיקה - התחתנו באולם שבו הייתה הפרדה לאזור שקט, שבו יכולים לשבת המבוגרים שרוצים לאכול בשקט, ואזור של ריקודים - שגם בו כל הזמן הקפדתי שהדיג'יי יוריד את הסאונד ושלא יהיה רועש מדי.

ברור שיש מקרים של התנגשות - אבל הנטייה שלי היא באמת להשתדל כמה שיותר להימנע מפגיעות מיותרות - במיוחד כשהשליטה היא באמת שלי (כמו בחתונה שלי) ואני יכולה לקבוע מה בדיוק יהיה. וכך אני מחנכת את הבנות שלי - להתחשב באחר, לעשות את המקסימום כדי לא לפגוע בו, וכו'.
ובהחלט לא להגיד משהו פוגע "כי זאת האמת". זו תפיסה נוראית בעיניי.

 

[בת האש]

השאלה היא מה ההשלכות של הפגיעה

הניסיון שלי מראה ששקרים לבנים גורמים ליותר נזק בטווח הארוך. אולי זה קשור בעיקר להעדפה שלי - אני היית ינפגעת עמוקות משקרים לבנים, ואם היו אנשים קרובים אלי שמתייחסים אלי כך (למשל, לא מודיעים לי שהם לא אהבו את המתנה שלי, וגורמים לי באופן קבוע לבזבז כסף על דברים שהם לא צריכים כשאני בטוחה שאני משמחת איתם) הייתי נפגעת מאוד ואולי אפילו מנתקת קשר.
&nbsp
לכן מבחינתי שקרים לבנים הם בדרך כלל פגיעה. הם פשוט דרך פחדנית של אדם להתמנע מהתמודדות עם אי נוחות. אני מודעת לכך שהרבה אנשים לא מסכימים איתי, ויש אפילו אנשים שמעדיפים שיגידו להם שקרים לבנים. יש אנשים מוזרים בעולם...
&nbsp
אני מסכימה עם ש\הפתרונות הפרקטיים שיש בשתי הפסקאות הראשונות של ההודעה שלך. אבל הסיבה שהבאתי אותם היא כדי להראות שאין גבול ברור בין האחד לשני. אנשים בוגרים (וגם לא בוגרים לפעמים) מקבלים החלטות בשביל עצמם, ומי שנפגע מהחלטות של אחרים זה בעיה שלו, ואני לא מצפה מאחרים להתחשב בזה.
אבל רק עד גבול מסויים.
&nbsp
(אהבתי מאוד את הפתרון שלך בנוגע למוזיקה בחתונה. עוד לא נתקלתי בפתרון אלגנטי ויפה כל כך)
&nbsp
אני לא בעד להגיד דברים פוגעים סתם. למשל, לגשת לאדם אקראי ברחוב ולהגיד לו שהוא מכוער... אבל בעיניי, לתת למישהו לתת מתנות לא מועילות באופן קבוע זה לפגוע בו. ממש לא הייתי רוצה שמישהו ינהג כך כלפיי, בטח שלא מישהו שיקר לי. ומה ששנוא עליי, אני מנסה לא לעשות לחבריי.
&nbsp
בעיניי לא להגיד את האמת במקרים כאלו זה כמו לא להגיד למישהו שמצב טרום סכרת שהשוקולד שהוא אוב מאוד מזיק לו. כי זה יפגע בהנאה שלו משוקולד. זה יפגע בו בטווח הקצר, אבל יגרום לנזק בטווח הארוך...

 

[חייבתלהגיב]

אין בעייה להגיד לך שהמתנה שלך

לא מוצאת חן בעיניהם. אבל זה לא זהה ללהגיד שהמתנה מכוערת "כי זאת האמת". הם יכולים להעביר לך גם את המסר שזה לא מוצא חן בעיניהם בצורה מרוככת (אחרי, כמובן, שהם הודו לך על המתנה - כי אין שום סיבה לא להודות גם על מתנה שהיא לא לטעמך), וגם זה סוג של שקר לבן.

לגבי הפתרון לגבי המוסיקה בחתונה שלי - אני חייבת לציין שלהנמיך את הווליום של הדי ג'יי היה יוזמה שלי, אבל העניין של החלוקה לחדרים היה משהו שהאולם פשוט בנוי עבורו ומסוגל להציע - אני לא בניתי את האולם מחדש...

 

[בת האש]

אני בעד לרכך את המסר במידת הניתן

כלומר, כל עוד המסר באמת עובר ולא מרוכך עד כדי חוסר הבנה של המסר. למשל, מכרה שלי ניסתה לרמוז על זה לחמותה בזה שהיא אמרה שבפע הבאה הם מעדיפים שיקנו X, ולא הבינו אותה. זו הסכנה בעודף נימוסיות.
אבל לא רק להודות להם על המתנה בלי להודיע שהיא לא מוצאת חן. בעיניי, זה פוגע. לא במובן של מעליב, אלא במובן של גורם נזק מעשי של בזבוז כסף סתם.
&nbsp
הנחתי שלא בנית את האולם, אבל עדיין מעולם לא נתקלת באפשרות הזו, והייתי בחיי בכמה חתונות, גם אם לא הרבה במיוחד. כך שכנראה שאנשים אחרים לא ניסו או התאמצו מעבר, ואת כן, וזה ראוי לציון.

 

[חייבתלהגיב]

ושוב, נראה לי שאת נותנת לי יותר מדי קרדיט.

לא בחרתי את האולם בגלל האופציה הזאת. בחרתי אותו בגלל שהייתי בחתונה אחרת באותו אולם, והאוכל מצא חן בעיניי

(והאמת שבחתונה שלי הוא דווקא היה קצת פחות טוב

). למרבה השמחה, האולם מאפשר את העניין הזה של ישיבה בחדר שקט יותר וריקודים ויותר רעש בחדר נפרד - אבל הם אומרים לך את זה, זה לא רעיון שלי. הייתי יכולה לעשות ההפך ממה שהם ממליצים ולהושיב את המבוגרים בחדר הרועש או משהו כזה, אבל זה היה קצת טיפשי...

 

[בת האש]

לא הנחתי שבחרת את האולם לפי זה

הנחתי שכל שאר האנשים שבחרו את האולם לפי זה (ואני מניחה שבאולם הזה יש חתונות באופן קבוע) *לא* ניצלו את האפשרות, ורוב המוזמנים שלהם נהנו מפגיעה בלתי הפיכה בשמיעה שלהם...
&nbsp
יכול להיות שאני טועה, אבל אני לא חייה בוואקום. אני הולכת לחתונות לפעמים, ויש ליי חברות ומכרים וקולגות, וגם הם הולכים לחתונות. וברוב מוחלט מאוד של המקרים הם סובלים מהרעש. לעיתים רחוקות מאוד יש איזשהי הנמכה. על חלוקה לשני חדרים שמעתי בפעם הראשונה ממך עכשיו.
&nbsp
כך שלדעתי מגיע לך קרדיט (וגם לאולם האירועים. אבל לחלוטין גם לך).

 

[חייבתלהגיב]

יכול להיות שהתיאור שלי לא היה ברור.

ראשית, האולם מדגיש את האפשרות הזאת, כאחד היתרונות של האופן בו הוא בנוי - ונראה לי שדווקא רוב האנשים מנצלים את האופציה הזאת.
שנית, השמיעה של אף אחד בחתונה שלי לא ניזוקה, כי, כאמור, דאגתי שהווליום של המוסיקה לא יהיה גבוה מדי, וכל פעם שהדיג'יי העלה אותו לרגע, דאגתי שיוריד אותו חזרה. וזה היה המצב גם אם היינו בוחרים באולם אחר.
שלישית, אנשים ישבו גם באזור השקט וגם באזור של הריקודים - בשניהם יש שולחנות..יכול להיות שבחתונות שבהן הווליום חזק אלה שבחדר השקט ניצלים מנזק לשמיעה בשל כך. אצלי זה בעיקר שימש לכך שאנשים מבוגרים יוכלו לשבת שם ולשמוע אחד את השני ביתר קלות, ואם מישהו ממש לא סובל מוסיקה - הוא יכול לעבור לשם. החלוקה גרמה לכך שלאנשים יהיה יותר נעים. השמיעה לא ניזוקה כך או כך בחתונה שלי, בין אם אתה בחדר השקט או ברועש, ועל אף מחאתו של הדי ג'יי...

 

[בת האש]

כנראה שאני לא כתבתי ברור

כי לי היה ברור שבחתונה שלך שמיעתם של אנשים אל ניזוקה, בניגוד לחתונות של אנשים אחרים.
&nbsp
מה שכן, התרשמתי מכך שהדי ג'יי פעל באופן אקטיבי להעלאת בווליום, בניגוד להערות חוזרות ונשנות שלך. וכבר נתקלתי פעם בסיפור דומה. אני מתרשמת ממך עוד יותר לטובה (ומהדי ג'יי לרעה)