מקרה עם גור חסר בית
ממש עכשיו אני חוזרת מחוויה עצובה עם גור חתולים ברחוב.
עברתי ליד בירושלים מתחת לגשר ושמעתי אותו צווח ממתחת לגשר.. ירד גשם קודם וכנראה הוא נכנס לשם למחסה.
ראיתי גור קטן ויפה מאוד וישר חשבתי שיהיה מאוד קל למצוא לו בית ושאני אנסה לקחת אותו הביתה, אך המצב היה רחוק מזה.
הגור היה במצב מבוהל, צווח במלוא קולו. דיברתי אליו ופסטטטתי והוא נשאר בפינה שלו מפוחד. הבאתי אוכל ונהגתי בסבלנות ולאחר זמן מה הוא יצא מהמחבוא והסתובב בפינה בה היה, ניסה לטפס בטירוף על קירות האבן, עשה קקי והתפנה לאכול.
לכל אורך הזמן הוא צורח בצורה היסטרית. לאט לאט יצא והתקרב אליי, רציתי לבנות קשר בסבלנות ולא מיהרתי אבל הכי הרבה שהצלחתי היה שהוא רחרח לי את האצבע וברח שוב למחבוא.
קטע קשה היה כשהוא יצא מהפינה בה התחבא, והתחיל לברוח, לא יודע לאן, בכיכר האבן מוקפת הכבישים. זה היה מאוד מפחיד, הוא מאוד קטן ומבוהל ניסה למצוא איזשהו מוצא ללא הצלחה.
בסופו של דבר בכדי לקצר הצלחתי לתפוס אותו. אחוז אימה, הוא נשך אותי (צריך לעשות משהו מעבר לפולידין?) ואני רצתי איתו מחוץ לכיכר עד שהגענו לאיזו פיסת אדמה שנראתה לי יותר כמו סביבה יותר נורמלית עבורו והשארתי אותו שם. הבאתי לו אוכל לשם ולא ידעתי מה עוד אוכל לעשות. ממש כשהלכתי הוא לא יילל.
היה לי חשוב לחלוק את מה שקרה, זה היה לי מאוד קשה ועצוב לראות את המצב ההיסטרי שלו ולהשאיר אותו שם. אי אפשר לדעת אם זה שהעברתי אותו מקום עזר לו או לא, אני מניחה שאני מרגישה יותר טוב עם זה שהוא לא תקוע שם בין בטון יותר אלא על אדמה. למרות שלא בטוח, אם ירד גשם שוב הוא שוב יהיה בצרה. בכל אופן הוא בצרה, לפחות זה מה שהוא משדר בקולניות כה גדולה.
גם קשה לי עם כל בני האדם האחרים שעברו שם ולא באו לעזור. למרות שאני לא יודעת איזה עזרה מישהו יכול היה לתת לו.
הייתי יכולה להביא כלוב וללכוד אותו או להכניס לו כדור שינה לאוכל ולקחת אותו אבל לא הייתי מוכנה להשקיע בו הרבה זמן ומאמץ.
תחושות קשות. :,(
ממש עכשיו אני חוזרת מחוויה עצובה עם גור חתולים ברחוב.
עברתי ליד בירושלים מתחת לגשר ושמעתי אותו צווח ממתחת לגשר.. ירד גשם קודם וכנראה הוא נכנס לשם למחסה.
ראיתי גור קטן ויפה מאוד וישר חשבתי שיהיה מאוד קל למצוא לו בית ושאני אנסה לקחת אותו הביתה, אך המצב היה רחוק מזה.
הגור היה במצב מבוהל, צווח במלוא קולו. דיברתי אליו ופסטטטתי והוא נשאר בפינה שלו מפוחד. הבאתי אוכל ונהגתי בסבלנות ולאחר זמן מה הוא יצא מהמחבוא והסתובב בפינה בה היה, ניסה לטפס בטירוף על קירות האבן, עשה קקי והתפנה לאכול.
לכל אורך הזמן הוא צורח בצורה היסטרית. לאט לאט יצא והתקרב אליי, רציתי לבנות קשר בסבלנות ולא מיהרתי אבל הכי הרבה שהצלחתי היה שהוא רחרח לי את האצבע וברח שוב למחבוא.
קטע קשה היה כשהוא יצא מהפינה בה התחבא, והתחיל לברוח, לא יודע לאן, בכיכר האבן מוקפת הכבישים. זה היה מאוד מפחיד, הוא מאוד קטן ומבוהל ניסה למצוא איזשהו מוצא ללא הצלחה.
בסופו של דבר בכדי לקצר הצלחתי לתפוס אותו. אחוז אימה, הוא נשך אותי (צריך לעשות משהו מעבר לפולידין?) ואני רצתי איתו מחוץ לכיכר עד שהגענו לאיזו פיסת אדמה שנראתה לי יותר כמו סביבה יותר נורמלית עבורו והשארתי אותו שם. הבאתי לו אוכל לשם ולא ידעתי מה עוד אוכל לעשות. ממש כשהלכתי הוא לא יילל.
היה לי חשוב לחלוק את מה שקרה, זה היה לי מאוד קשה ועצוב לראות את המצב ההיסטרי שלו ולהשאיר אותו שם. אי אפשר לדעת אם זה שהעברתי אותו מקום עזר לו או לא, אני מניחה שאני מרגישה יותר טוב עם זה שהוא לא תקוע שם בין בטון יותר אלא על אדמה. למרות שלא בטוח, אם ירד גשם שוב הוא שוב יהיה בצרה. בכל אופן הוא בצרה, לפחות זה מה שהוא משדר בקולניות כה גדולה.
גם קשה לי עם כל בני האדם האחרים שעברו שם ולא באו לעזור. למרות שאני לא יודעת איזה עזרה מישהו יכול היה לתת לו.
הייתי יכולה להביא כלוב וללכוד אותו או להכניס לו כדור שינה לאוכל ולקחת אותו אבל לא הייתי מוכנה להשקיע בו הרבה זמן ומאמץ.
תחושות קשות. :,(
