מקרה שקרה היום בעבודה:
החברה שבה אני עובדת מתפרסת על בניין בן 4 קומות. נכון לעכשיו (לפחות עד כמה שידוע לי) רק באחת מארבעת הקומות האלה יש מיקרוגל (היה גם בקומה אחרת אבל הוא התקלקל). לכן כל העובדים, כשרוצים לחמם לעצמם את האוכל, הולכים לאותה קומה כדי לחמם אותו. היום בצהריים אני וחברתי לעבודה (שיושבת איתי באותו משרד) הלכנו לחמם לעצמנו אוכל. בתור עמדה עוד אישה שעובדת באותה קומה שבה נמצא המיקרוגל. כשהיא ראתה שאנחנו מחממות שם היא שאלה: מאיזה קומה אתן באות? והבחורה שהתלוותה אליי אמרה לה. והיא שאלה: אין לכן מיקרוגל שם? והתגובה שלה: היה, אבל הוא התקלקל. אותה אישה אמרה שזה לא בסדר שכולם יבואו לחמם באותה קומה "כי זה המיקרוגל שלנו, קנינו אותו מהכסף שלנו" וכו'. אחרי שחזרנו למעלה (אחרי שבכל זאת חיממנו את האוכל) הבחורה שהתלוותה אליי הייתה ממש עצבנית וכועסת. איך היא (אותה אישה) מעזה להגיד לנו בפרצוף לא לחמם ומה כל כך כואב לה שאנחנו מחממות את האוכל וכו'. האמת, גם אני לא חושבת שזה בוגר להתנהג ככה, בצורה אנוכית, אבל לא כעסתי על אותה אישה. למעשה הרגשתי אפילו חמלה, כי אני יודעת כמה סבל יכולה לגרום אנוכיות. ניסיתי להסביר את זה גם לאותה בחורה, שחבל שהיא מתעצבנת, בכעס שלה היא רק מענישה את עצמה ובסה"כ אותה אישה שמתנהגת באנוכיות רק סובלת מזה. בכל זאת היא עדיין הייתה עצבנית. אני לא חושבת שבעקבות המקרה הזה אפסיק לחמם את האוכל באותה קומה, אבל אני תוהה, אם קורה שוב מקרה כזה, איך כדאי להגיב, מה כדאי להגיד לאותה אישה שמתנהגת באנוכיות? אם אני אסביר לה את מה שהסברתי לחברתי למשרד, היא בטח לא תבין. זה משהו שמבינים רק מתוך ניסיון. (כלומר ניסיון להתנהג אחרת). אני מניחה שאותה אישה התעצבנה כי היא רצתה לחמם את האוכל וכעסה על כך שהיא צריכה לחכות בתור, עד שאנחנו נגמור לחמם. אז במקרה אחר, לא היה אכפת לי לתת לה לחמם את האוכל לפניי, אפילו שהגעתי לשם לפניה. (באמת שעוד כמה דקות לא היו משנות לי). יש רעיונות נוספים? איך הייתם מגיבים במקרה כזה?
החברה שבה אני עובדת מתפרסת על בניין בן 4 קומות. נכון לעכשיו (לפחות עד כמה שידוע לי) רק באחת מארבעת הקומות האלה יש מיקרוגל (היה גם בקומה אחרת אבל הוא התקלקל). לכן כל העובדים, כשרוצים לחמם לעצמם את האוכל, הולכים לאותה קומה כדי לחמם אותו. היום בצהריים אני וחברתי לעבודה (שיושבת איתי באותו משרד) הלכנו לחמם לעצמנו אוכל. בתור עמדה עוד אישה שעובדת באותה קומה שבה נמצא המיקרוגל. כשהיא ראתה שאנחנו מחממות שם היא שאלה: מאיזה קומה אתן באות? והבחורה שהתלוותה אליי אמרה לה. והיא שאלה: אין לכן מיקרוגל שם? והתגובה שלה: היה, אבל הוא התקלקל. אותה אישה אמרה שזה לא בסדר שכולם יבואו לחמם באותה קומה "כי זה המיקרוגל שלנו, קנינו אותו מהכסף שלנו" וכו'. אחרי שחזרנו למעלה (אחרי שבכל זאת חיממנו את האוכל) הבחורה שהתלוותה אליי הייתה ממש עצבנית וכועסת. איך היא (אותה אישה) מעזה להגיד לנו בפרצוף לא לחמם ומה כל כך כואב לה שאנחנו מחממות את האוכל וכו'. האמת, גם אני לא חושבת שזה בוגר להתנהג ככה, בצורה אנוכית, אבל לא כעסתי על אותה אישה. למעשה הרגשתי אפילו חמלה, כי אני יודעת כמה סבל יכולה לגרום אנוכיות. ניסיתי להסביר את זה גם לאותה בחורה, שחבל שהיא מתעצבנת, בכעס שלה היא רק מענישה את עצמה ובסה"כ אותה אישה שמתנהגת באנוכיות רק סובלת מזה. בכל זאת היא עדיין הייתה עצבנית. אני לא חושבת שבעקבות המקרה הזה אפסיק לחמם את האוכל באותה קומה, אבל אני תוהה, אם קורה שוב מקרה כזה, איך כדאי להגיב, מה כדאי להגיד לאותה אישה שמתנהגת באנוכיות? אם אני אסביר לה את מה שהסברתי לחברתי למשרד, היא בטח לא תבין. זה משהו שמבינים רק מתוך ניסיון. (כלומר ניסיון להתנהג אחרת). אני מניחה שאותה אישה התעצבנה כי היא רצתה לחמם את האוכל וכעסה על כך שהיא צריכה לחכות בתור, עד שאנחנו נגמור לחמם. אז במקרה אחר, לא היה אכפת לי לתת לה לחמם את האוכל לפניי, אפילו שהגעתי לשם לפניה. (באמת שעוד כמה דקות לא היו משנות לי). יש רעיונות נוספים? איך הייתם מגיבים במקרה כזה?
