מרגישה כה בודדה
אני בת 28 עם בעיות בעבודה (לא מעריכים אותי ואפילו מזלזלים בי למרות הוותק שלי שם של 6 שנים ואני גם בחרדה לחפש עבודה חדשה בלי תואר. ).יש מחשבות לגבי כך שהם פוגעים לי בפרנסה אבל הם באים בטענות שאני גם לא יכולה לתבוע אותם כי בהסכם העסקה הם לא התחייבו לכמה משמרות הם צריכים לתת לי ולכן גם 2 משמרות זאת החלטה שלהם וזה לא הרעה בתנאי העבודה . הם גם מאיימים להגיד שאם אני ינסה לתבוע הם יכולים לטעון שאני מקבלת מעט משמרות בגלל ההתנהגות שלי. זה נכון שמאז שהתחילו לפגוע לי במשמרות תמורת לכך שאני יעשה מה שהם מצפים כדי להחזיר לי ימי עבודה רגילים התחלתי למרוד. רציתי להראות להם שלא רק הם הם אלא שלא סופרים אותי, אלא שגם אני לא סופרת אותם..אלא אני לא מוצאת עבודהנוספת לשלב וחיפשתי .כל הזמן אני טרודה במחשבות מה יהיה עם העתיד שלי? בנוסף לכך אני במינוס רציני והפחד שלי זה להיכנע ולהיות שוב הסמרטוט בעבודה תמורת משכורת נורמלית .
הייתה לי נחמה קטנה בלב שהתחלתי עם כל המרד בעבודה בזכות החברה שלי שהכרתי במסגרת העבודה.
היא זאת שחיזקה אותי ועודדה אותי לפתוח את הפה ולעמוד על שלי. עשיתי מה שהיא אמרה לי ממקום של רצון עצמי ואני מודה שבזמן שפתחתי את הפה שלי מול מנהל עלה לי הביטחון אבל הוא הרי לא סופר אותי ובמקום להקשיב למה שיש לי לומר פשוט הציב לי אולטימטום- "או שתתחילי לעשות מכירות של מפיצי ריח ומגבים מהחנות או שאני פוגע לך במשמרות . זכותי לתת לך גם 2 משמרות "
ואז התחלתי לחפש עבודה בקיוסק ובחנויות אחרות.
בקיוסק הבעל החנות בחן את קו"ח שלי וראה שאני עובדת 6 שנים בדלק . שאל אם עבדתי גם כמוכרת...? השפלתי מבט וחייכתי בחיוך שנבע מבושה ועניתי שלא.. ואז כל רגשי הנחיתות עטפו אותי..הרי אני רוצה לעבוד בקיוסק ממקום של להוכיח לעצמי שאני מסוגלת..בתחנת הדלק שאני עובדת בה שנים לא סומכים עליי ולא משנה כמה נלחמתי על ההזדמנות לפחות להוכיח את עצמי אבל הם שללו אותי.
אני מתביישת בעצמי כל כך ולכן גם אין לי מוטיבציה לעשות שום מכירות מהחנות. הם מצפים שאני יעשה להם מכירות אבל לתת לי בחנות ממש לא . אז למה שאני ימכור להם . באתי לעבוד כמוכרת או מתדלקת? ואם אני לא מוכרת להם עדיין זה לא אומר שהם צריכים לפגוע לי במשמרות. זאת הסיבה שאני כל הזמן בדיכאון במשמרת בלי שמחת חיים. המנהל שלי כל הזמן מעיר לי לא להיות עם פרצוף תחת בעבודה ושזה אחד הסיבות לכך שהוא מונע ממני משמרות.זכותי להיות עם פרצוף תחת !!
עכשיו בקשר לחברה היחידה שיש לי שאותה הכרתי בתחנה היא החברה היחידה מאז שנים שאני גם נפגשת איתה.
בהתחלה מאוד הערצתי אותה שלמרות שהיא שמנמנה היא מלאת ביטחון עצמי ויש לה כישורים חברתיים טובים בניגוד אלי שאני טיפוס סגור.
עם הזמן הקשר איתה הפך להיות חונק ומעיק. אני מוצאת את עצמי מדברת איתה הרבה בטלפון ומורחת את הזמן ומרגישה שתיקה מעיקה.
האופי שלה שונה משלי.כמו שעלה לי הביטחון קצת בזכותה גם הפכתי להיות עצבנית ותוקפנית כמוהה (בעבודה וגם בבית )
התחלתי פתאום להזניח את המראה החיצוני .למרות שהסביבה הקרובה יורדת עליי שהשמנתי ואני מוזנחת ,אני מתעלמת ממקום של ביטחון עצמי. אני חושבת לעצמי שאני יפה גם ככה למרות שלא נוח לי בבגדים כי הם לוחצים עליי.
חוץ מזה האופי שלנו שונה אחת משנייה והיא אחת שלא יוצאת לבתי קפה (ואם כן אז חברה אחרת משלמת עליה כי היא לא עובדת ).
דרכה הכרתי ידידים מזדמנים ערבים שלה. כל הזמן יש לי מריבות איתה לגבי הנושא הזה.
בגלל שהיציאות הבלעדיות שלה זה עם ידידים ערבים בתחילת הקשר העלמתי עין ועכשיו זה ממש מפריע לי.
נגיד כל הידידים הבדואים שהיא מכירה בטנגו כולם אחרי שעושים ישיבה עם וודקה אומרים לה להביא חברה אחרת. חברה שלי כל הזמן מעירה לי שהבעייה אצלי באופי הסגור שלי וגם שאני משדרת להם שאני באה רק מתוך שעמום . ביקשה להיות נחמדה אליהם שאולי זה יעזור..
שלא תבינו לא נכון חברה שלי בחורה טובה בדיוק כמוני רק שהיא חברותית ואני לא !
ניסיתי באמת להקשיב לה ולהיות נחמדה לידידים שלה אבל זה לא עזר במיוחד כי הגיעה השאלה בשביל מה אני מגיעה לישיבה. עניתי בשביל "ידידים ". הידיד שלה התעצבן ואמר שאם היה יודע לא היה מסכים שאני יבוא..
באותו הערב שהייתי סופר נחמדה אליהם חברה שלי עקצה אותי מול ידידים שלה ברגע הכי לא מתאים , רגע של גאווה שלי ? "הנה תראי איזה נחמדה אני .." הידיד השני ששמע מחבר שלו שאני לא מעוניינת להכיר אותו התחיל לרדת עליי שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה ולא בת 28. נכון אולי הוא צודק אני ילדותית.הוא לא הסביר את עצמו למה התכוון . חברה שלי התערבה ואמרה שהנה אף אחד מהידידים שלה לא רוצה שאני יבוא , שאני ישתנה כבר! התחלתי לבכות. עד עכשיו אני פגועה ממנה למרות שעבר יומיים.אני אחת ששומרת טינה.
ישבנו עם עוד ידידים שלה כולם באים לישיבות למטרה אחת בלבד להגיע למיטה. מה לעשות שאני לא שרמוטה ואני לא באה להכיר ערבים אלא רק לעשות לחברה שלי טובה ולהיות בחברה. אני מרגישה שהיא גם לא מעריכה את זה כי היא כל הזמן עושה השוואות ביני לבין חברה השנייה שלה , שהיא יוצאת איתה ממש כייף לה ושהיא יוצאת איתי אני מבאסת לה תמיד את הערב!
בתוך תוכי הייתי רוצה למצוא עוד חברה טובה שלא קשורה לערבים , אבל אני מודעת לאופי שלי , לקשיים במיומנות החברתית ולכך שעד היום השתוקקתי לחברה ולא באמת היו לי או "חברה ".
לא יודעת מה לעשות ואיפה לחפש..אני מרגישה רצון עז למצוא חברה חדשה שלא אפגע ממנה.
חברה שתחזק אותי ויהיה לי כייף איתה..
מרגישה אבודה
אני בת 28 עם בעיות בעבודה (לא מעריכים אותי ואפילו מזלזלים בי למרות הוותק שלי שם של 6 שנים ואני גם בחרדה לחפש עבודה חדשה בלי תואר. ).יש מחשבות לגבי כך שהם פוגעים לי בפרנסה אבל הם באים בטענות שאני גם לא יכולה לתבוע אותם כי בהסכם העסקה הם לא התחייבו לכמה משמרות הם צריכים לתת לי ולכן גם 2 משמרות זאת החלטה שלהם וזה לא הרעה בתנאי העבודה . הם גם מאיימים להגיד שאם אני ינסה לתבוע הם יכולים לטעון שאני מקבלת מעט משמרות בגלל ההתנהגות שלי. זה נכון שמאז שהתחילו לפגוע לי במשמרות תמורת לכך שאני יעשה מה שהם מצפים כדי להחזיר לי ימי עבודה רגילים התחלתי למרוד. רציתי להראות להם שלא רק הם הם אלא שלא סופרים אותי, אלא שגם אני לא סופרת אותם..אלא אני לא מוצאת עבודהנוספת לשלב וחיפשתי .כל הזמן אני טרודה במחשבות מה יהיה עם העתיד שלי? בנוסף לכך אני במינוס רציני והפחד שלי זה להיכנע ולהיות שוב הסמרטוט בעבודה תמורת משכורת נורמלית .
הייתה לי נחמה קטנה בלב שהתחלתי עם כל המרד בעבודה בזכות החברה שלי שהכרתי במסגרת העבודה.
היא זאת שחיזקה אותי ועודדה אותי לפתוח את הפה ולעמוד על שלי. עשיתי מה שהיא אמרה לי ממקום של רצון עצמי ואני מודה שבזמן שפתחתי את הפה שלי מול מנהל עלה לי הביטחון אבל הוא הרי לא סופר אותי ובמקום להקשיב למה שיש לי לומר פשוט הציב לי אולטימטום- "או שתתחילי לעשות מכירות של מפיצי ריח ומגבים מהחנות או שאני פוגע לך במשמרות . זכותי לתת לך גם 2 משמרות "
ואז התחלתי לחפש עבודה בקיוסק ובחנויות אחרות.
בקיוסק הבעל החנות בחן את קו"ח שלי וראה שאני עובדת 6 שנים בדלק . שאל אם עבדתי גם כמוכרת...? השפלתי מבט וחייכתי בחיוך שנבע מבושה ועניתי שלא.. ואז כל רגשי הנחיתות עטפו אותי..הרי אני רוצה לעבוד בקיוסק ממקום של להוכיח לעצמי שאני מסוגלת..בתחנת הדלק שאני עובדת בה שנים לא סומכים עליי ולא משנה כמה נלחמתי על ההזדמנות לפחות להוכיח את עצמי אבל הם שללו אותי.
אני מתביישת בעצמי כל כך ולכן גם אין לי מוטיבציה לעשות שום מכירות מהחנות. הם מצפים שאני יעשה להם מכירות אבל לתת לי בחנות ממש לא . אז למה שאני ימכור להם . באתי לעבוד כמוכרת או מתדלקת? ואם אני לא מוכרת להם עדיין זה לא אומר שהם צריכים לפגוע לי במשמרות. זאת הסיבה שאני כל הזמן בדיכאון במשמרת בלי שמחת חיים. המנהל שלי כל הזמן מעיר לי לא להיות עם פרצוף תחת בעבודה ושזה אחד הסיבות לכך שהוא מונע ממני משמרות.זכותי להיות עם פרצוף תחת !!
עכשיו בקשר לחברה היחידה שיש לי שאותה הכרתי בתחנה היא החברה היחידה מאז שנים שאני גם נפגשת איתה.
בהתחלה מאוד הערצתי אותה שלמרות שהיא שמנמנה היא מלאת ביטחון עצמי ויש לה כישורים חברתיים טובים בניגוד אלי שאני טיפוס סגור.
עם הזמן הקשר איתה הפך להיות חונק ומעיק. אני מוצאת את עצמי מדברת איתה הרבה בטלפון ומורחת את הזמן ומרגישה שתיקה מעיקה.
האופי שלה שונה משלי.כמו שעלה לי הביטחון קצת בזכותה גם הפכתי להיות עצבנית ותוקפנית כמוהה (בעבודה וגם בבית )
התחלתי פתאום להזניח את המראה החיצוני .למרות שהסביבה הקרובה יורדת עליי שהשמנתי ואני מוזנחת ,אני מתעלמת ממקום של ביטחון עצמי. אני חושבת לעצמי שאני יפה גם ככה למרות שלא נוח לי בבגדים כי הם לוחצים עליי.
חוץ מזה האופי שלנו שונה אחת משנייה והיא אחת שלא יוצאת לבתי קפה (ואם כן אז חברה אחרת משלמת עליה כי היא לא עובדת ).
דרכה הכרתי ידידים מזדמנים ערבים שלה. כל הזמן יש לי מריבות איתה לגבי הנושא הזה.
בגלל שהיציאות הבלעדיות שלה זה עם ידידים ערבים בתחילת הקשר העלמתי עין ועכשיו זה ממש מפריע לי.
נגיד כל הידידים הבדואים שהיא מכירה בטנגו כולם אחרי שעושים ישיבה עם וודקה אומרים לה להביא חברה אחרת. חברה שלי כל הזמן מעירה לי שהבעייה אצלי באופי הסגור שלי וגם שאני משדרת להם שאני באה רק מתוך שעמום . ביקשה להיות נחמדה אליהם שאולי זה יעזור..
שלא תבינו לא נכון חברה שלי בחורה טובה בדיוק כמוני רק שהיא חברותית ואני לא !
ניסיתי באמת להקשיב לה ולהיות נחמדה לידידים שלה אבל זה לא עזר במיוחד כי הגיעה השאלה בשביל מה אני מגיעה לישיבה. עניתי בשביל "ידידים ". הידיד שלה התעצבן ואמר שאם היה יודע לא היה מסכים שאני יבוא..
באותו הערב שהייתי סופר נחמדה אליהם חברה שלי עקצה אותי מול ידידים שלה ברגע הכי לא מתאים , רגע של גאווה שלי ? "הנה תראי איזה נחמדה אני .." הידיד השני ששמע מחבר שלו שאני לא מעוניינת להכיר אותו התחיל לרדת עליי שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה ולא בת 28. נכון אולי הוא צודק אני ילדותית.הוא לא הסביר את עצמו למה התכוון . חברה שלי התערבה ואמרה שהנה אף אחד מהידידים שלה לא רוצה שאני יבוא , שאני ישתנה כבר! התחלתי לבכות. עד עכשיו אני פגועה ממנה למרות שעבר יומיים.אני אחת ששומרת טינה.
ישבנו עם עוד ידידים שלה כולם באים לישיבות למטרה אחת בלבד להגיע למיטה. מה לעשות שאני לא שרמוטה ואני לא באה להכיר ערבים אלא רק לעשות לחברה שלי טובה ולהיות בחברה. אני מרגישה שהיא גם לא מעריכה את זה כי היא כל הזמן עושה השוואות ביני לבין חברה השנייה שלה , שהיא יוצאת איתה ממש כייף לה ושהיא יוצאת איתי אני מבאסת לה תמיד את הערב!
בתוך תוכי הייתי רוצה למצוא עוד חברה טובה שלא קשורה לערבים , אבל אני מודעת לאופי שלי , לקשיים במיומנות החברתית ולכך שעד היום השתוקקתי לחברה ולא באמת היו לי או "חברה ".
לא יודעת מה לעשות ואיפה לחפש..אני מרגישה רצון עז למצוא חברה חדשה שלא אפגע ממנה.
חברה שתחזק אותי ויהיה לי כייף איתה..
מרגישה אבודה
