לא שייכת למקום, לארץ, לאנשים. שונאת את יום הזיכרון ואת יום העצמאות. סובלת מכל רגע. לא יכולה להרגיש שייכת למקום הזה. לא יכולה להבין את האנשים. שונאת את תחושת האי שייכות הזאת. שונאת.
לתרבות, לאנשים, לאדמה, למסורת, למנהגים בימים כאלה [יום הזיכרון ויום העצמאות, חגים בכלל] אני מרגישה הכי בודדה בעולם גם כשאני מוקפת בחברים. אני יודעת היטב שאני לא חייבת להרגיש שייכת, אבל משהו תמיד מציק לי.
אם פה את מרגישה לא שייכת שם לא תהיי שייכת שבעתיים. אולי שווה לנסות לגור שם כדי להבין מה יש לך להרגיש שייכת פה - ורק אז להחליט אם זה בכלל חשוב לך להרגיש שייכת, או שאפשר לחיות גם בלי תחושת השייכות הזו.
איפה כתוב איך את צריכה להרגיש? אם את מרגישה לא שייכת, זה מה יש. את לא חייבת להרגיש שייכות לשום מקום, לשום אדם ולשום דבר. ובטח שאת לא צריכה להתנצל על זה, לתרץ את זה או לשנות את זה בגלל שאצל אחרים זה אחרת. את הרי לא משנה את יתר הרגשות שלך על פי סרגלים חיצוניים - לכן אין סיבה שדווקא את רגש השייכות פתאום תתחילי לכייל. קחי בעלות על איך שאת מרגישה, תגידי "זאת אני" ותעברי הלאה לדברים יותר חשובים בחיים שלך.
