Raindrop23
New member
מרגישה לבד (טריגר?)
מרגישה לבד. מצד אחד רוצה לדבר עם מישהו, מצד שני אין לי כוח. לא יודעת מה יש לי, מתוסבכת על כל הראש.
לגבי המשקל אמא שלי אומרת לי להתחיל בצעדים קטנים, לחשוב כל פעם על קילו ולא לחשוב על כל המשקל שצריך להוריד.
אני יודעת שזו צורת החשיבה הנכונה אבל קשה לי לחשוב ככה וישר אני חושבת על כל הקילוגרמים שצריך להוריד ועל כל מה שצריך לעשות כי ככה התרגלתי.
הייתי שנים ללא שליטה ואני לא יודעת איך לקחת אותה בחזרה, עדיין אחרי כל השנים האלה אני מרגישה שאני לא בשליטה ושאני לא חופשייה.
יש לי יותר מדי הפרעות ביחד וזה בלגן אחד גדול. על זוגיות אני אפילו לא חושבת, לא מסוגלת. חברה טובה או שתיים זה יספיק לי.
כרגע יש לי חברה אחת מימי בי"ס והיא גם מדוכאת בגלל נסיבות החיים שלה שלא אפרט כאן ולא תמיד היא זמינה בשבילי וכשהיא זמינה אז השיחות איתה קצת מדכאות אותי.
לא מרגישה שחסר לי זוגיות, לא חסר לי סקס, חסר לי רק חברות טובה. וחסר לי להרגיש טוב וכמובן להיות רזה כמו שהייתי קודם.
קשה לי להתקדם ולקדם דברים. פעם הייתי לוקחת על עצמי פרוייקט ומסיימת אותו. היום אני לא מצליחה להתמיד בשום דבר (בעיקר בדיאטה וספורט), אמא שלי אומרת שיש דברים שאני כן מתמידה בהם.
אולי היא צודקת אבל בדברים הכי חשובים אני לא מסוגלת. כשאני מנסה להיכנס למסגרת או להתחיל פרוייקט אני מרגישה כאילו הקירות סוגרים עלי ואני לא מסוגלת וחייבת לצאת מזה.
זה מאז המפלצת הכל. היו לי בעיות לפני זה אבל ברגע שהתחלתי להתגבר על הכל הוא בא ודחף אותי לתהום. ואני רוצה להמשיך הלאה, לעזאזל. אני רוצה להתקדם.
יש דברים שכן התקדמתי בהם אבל עדיין זה לא מספיק, אני רוצה לרזות, להיות בריאה ורזה, להיות שמחה, שיהיו לי חיים מלאים, יפים ומספקים. עכשיו איך עושים את זה לעזאזל.
יש לי פגישה עם פסיכיאטרית ב-4.11, אני אתייעץ איתה לגבי טיפול מתאים. אני מאוד מקווה שהיא תוכל לעזור. היו לי יותר מדי נסיונות ויותר מדי אנשי מקצוע שלא הוכיחו את עצמם ואפילו גרמו לי נזק.
זהו, לא יודעת מה לכתוב יותר. רוצה חיבוק
מרגישה לבד. מצד אחד רוצה לדבר עם מישהו, מצד שני אין לי כוח. לא יודעת מה יש לי, מתוסבכת על כל הראש.
לגבי המשקל אמא שלי אומרת לי להתחיל בצעדים קטנים, לחשוב כל פעם על קילו ולא לחשוב על כל המשקל שצריך להוריד.
אני יודעת שזו צורת החשיבה הנכונה אבל קשה לי לחשוב ככה וישר אני חושבת על כל הקילוגרמים שצריך להוריד ועל כל מה שצריך לעשות כי ככה התרגלתי.
הייתי שנים ללא שליטה ואני לא יודעת איך לקחת אותה בחזרה, עדיין אחרי כל השנים האלה אני מרגישה שאני לא בשליטה ושאני לא חופשייה.
יש לי יותר מדי הפרעות ביחד וזה בלגן אחד גדול. על זוגיות אני אפילו לא חושבת, לא מסוגלת. חברה טובה או שתיים זה יספיק לי.
כרגע יש לי חברה אחת מימי בי"ס והיא גם מדוכאת בגלל נסיבות החיים שלה שלא אפרט כאן ולא תמיד היא זמינה בשבילי וכשהיא זמינה אז השיחות איתה קצת מדכאות אותי.
לא מרגישה שחסר לי זוגיות, לא חסר לי סקס, חסר לי רק חברות טובה. וחסר לי להרגיש טוב וכמובן להיות רזה כמו שהייתי קודם.
קשה לי להתקדם ולקדם דברים. פעם הייתי לוקחת על עצמי פרוייקט ומסיימת אותו. היום אני לא מצליחה להתמיד בשום דבר (בעיקר בדיאטה וספורט), אמא שלי אומרת שיש דברים שאני כן מתמידה בהם.
אולי היא צודקת אבל בדברים הכי חשובים אני לא מסוגלת. כשאני מנסה להיכנס למסגרת או להתחיל פרוייקט אני מרגישה כאילו הקירות סוגרים עלי ואני לא מסוגלת וחייבת לצאת מזה.
זה מאז המפלצת הכל. היו לי בעיות לפני זה אבל ברגע שהתחלתי להתגבר על הכל הוא בא ודחף אותי לתהום. ואני רוצה להמשיך הלאה, לעזאזל. אני רוצה להתקדם.
יש דברים שכן התקדמתי בהם אבל עדיין זה לא מספיק, אני רוצה לרזות, להיות בריאה ורזה, להיות שמחה, שיהיו לי חיים מלאים, יפים ומספקים. עכשיו איך עושים את זה לעזאזל.
יש לי פגישה עם פסיכיאטרית ב-4.11, אני אתייעץ איתה לגבי טיפול מתאים. אני מאוד מקווה שהיא תוכל לעזור. היו לי יותר מדי נסיונות ויותר מדי אנשי מקצוע שלא הוכיחו את עצמם ואפילו גרמו לי נזק.
זהו, לא יודעת מה לכתוב יותר. רוצה חיבוק
