מרגישה מוזר- לפני הפלה שליש שני

[אננס 22]

מרגישה מוזר- לפני הפלה שליש שני

היי בנות,
לא הכרתי את הפורום הזה עד לתחילת השבוע... יש לי שלושה ילדים ואני בהריון רביעי. עד ליום ראשון הכל עבר חלק ופתאום הכרתי עולם חדש.
ביום ראשון סיפרתי בעבודה על ההריון, כולם כ"כ שמחו וברכו. בערב הלכנו לסקירה המוקדמת והכל השתנה. התגלה מום גדול בעובר והבכי לא פסק במשך יומיים. חזרתי לעבוד, סיפרתי לקרובים אליי מה קרה ובשלושת הימים הארוכים האלו עברתי שינוי- התחזקתי, הפסקתי לגעת בבטן- כאילו שנפרדתי ממנו.
אתמול הוחלט סופית שיש לבצע הפלה ועברתי ועדה. כולם מנסים לנחם ולעודד שלא אהיה עצובה, ושיהיה בסדר וכשאני אומרת שאני בסדר, ממשיכים...
וזה מה שמוזר לי. שאני באמת מרגישה בסדר. אולי אני בהכחשה?..
ביום ראשון אתאשפז ואפרד מהעובר ואני מאוד חוששת מנפילת ההורמונים, מאיך שאגיב לסביבה, לילדים שלי..
אשמח לשמוע קצת מכאלו שעברו הפלה בשליש שני. אני מבינה שהיא שונה מהפלה בשליש ראשון, האשפוז ארוך יותר- ליומיים וההליך קצת יותר קשה וכולל הרחבת צוואר הרחם. אבל מעבר לעובדות הרפואיות- מה קורה? מה הגוף עובר? מבחינה רגשית? האם היו כאלה שהרגישו כמוני?
תודה!

 

[אובדתעצות1]

משתתפת בצערך

אני עברתי לפני חצי שנה גרידה בשבוע 16.

לפני התהליך עצמו היית ממש בהלם ולאט לאט המציאות התחילה לחלחל אחרי והיה לי קשה ביותר. מקוווה בשבילך שלך זה לא יקרה אבל אם כן תדעי שזה טבעי. יומיים שלושה אחרי הגרידה יש צניחת הורמונים מאוד קשה, תתכונני ותכיני את הסובבים אותך. לי ההכנה לזה מאוד עזרה.
אחר כך האבל מגיע בגלים. עכשיו חצי שנה אחרי אני בהשלמה עם מה שקרה והכאב השולט יותר הוא על ההריון החדש שממאן להגיע.

מאחלת לך שיעבור לך פיזית כמה שיותר בקלות.
מאחלת לך שתמשיכי להרגיש טוב ובסדר.

 

[אננס 22]

תודה רבה!

אלה באמת החששות העיקריים שלי- הנפילה של ההורמונים והשינוי הקיצוני במצב הרוח.
מה שמעניין, שכנראה כתיבת הדברים הבוקר העלו למודע את התחושות.
היום הרגשתי אחרת לגמרי, מעין דכדוך, בכי, רצון להתבודד, עייפות ועצבים... הילדים העירו לי שאני עצבנית מדי ושאלו מה יהיה אחרי הלידה... הם עדיין לא יודעים.

מאחלת שתיכנסי להריון במהירה! ותסיימי את ההריון בידיים מלאות ועסוקות!

 

[dubonit7]

הכל לגיטימי

אני ממש ממש מצטערת לשמוע.
אני מסכימה עם כל מה שכתבה אובדת עצות.
יכולה לחלוק איתך מנסיוני שבהתחלה לא ממש עיכלתי ולכן הרגשתי די בסדר.
אח"כ התחיל האבל, והיום, 5 חודשים אחרי אני עוד לא סולחת לעצמי שהקשבתי לרופא שאמר לי להפסיק את ההריון כי הוא טעה ואנחנו לא לקחנו חוו"ד שניה.
ראיתי שכתבת שנמצא מום גדול. אני מאוד מקווה שהלכתם לכמה אנשי מקצוע והתייעצתם עם הכי טובים בתחום.
בקשר למה שתרגישי אחר כך- הכל לגיטימי. זעם והעצב וכל רגש שיגיע הוא במקום לגמרי וחשוב לתת לזה לצאת ולהשתחרר. חשוב גם שהסביבה תבין ותדע לתת לזה את המקום.

 

[EcoT]

איזה שבוע את?

צר לי לשמוע על ההריון ושולחת לך חיבוק גדול
&nbsp
אני עברתי הפסקת הריון בשבוע 23 בגלל תסמונת. אני גם הרגשתי כמוך. עשיתי עם עצמי תהליך מאוד עמוק ורגשי כדי להיפרד מהעוברית וזה הקל עלי. היו רגעים קשים אבל היום שלושה חודשים אחרי אני מרגישה שאני אחרי. אני לא שוכחת וזה עדיין בחיי ובמחשבות שלי אבל זה לא החלק העיקרי. למה אני שואלת באיזה שבוע את כי משבוע 22 את מקבלת חופשת לידה וזה מאוד עזר לי לחזור לעצמי.
בקשר להורמונים אכן יש חשש מנפילה ויותר מזה הורמוני דיכאון אני דאגתי לעשות הרבה דברים שעושים לי טוב כדי לפצות על ההורמונים של הדיכאון וזה באמת עזר.

 

[EcoT]

וכמה תשובות עינייניות

מאוד תלוי בשבוע שלך אני הייתי צריכה לעבור זריקה להמתת העוברית שזה החלק הכי קשה נפשית. אחר כך יש הרחבת צוואר הרחם אבל אין צריך באישפוז אלא אם תבקשי ויום אחרי הגרידה. לרוב זאת הרדמה מלאה עם הנשמה ולי מאוד כאב הגב והצואר יום אחרי בגלל ההנשמה אבל גם כאן זה רק אישפוז יום. אם הנקת בעברך ההמלצה שלי לקחת כדורים לייבוש חלב ביום של הגרידה.

 

[מרעישה בשקט]

משתתפת בצערך

מבחינת ההליך הפיזי, הרבה תלוי בשבוע שבו את נמצאת ובאופן ביצוע ההפלה: גרידה מאוחרת או לחלופין השראת לידה.

בשני המקרים נדרשת הרחבה של צוואר הרחם. בגרידה מאוחרת לרוב מבצעים הרחבה על ידי למינריות (אצות שמוחדרות לצוואר הרחם יחד עם ספוגיות רטובות ומרחיבות את צוואר הרחם באופן מכאני). בהשראת לידה לרוב מרחיבים את צוואר הרחם (ויוצרים צירים) באמצעות כדורי ציטוטק.

מבחינה רגשית, בשלב כלשהו מחלחלת ההבנה, והעצב מכה בכל הכוח.
בעיניי זה בסדר להיות בהכחשה והדחקה, אבל חשוב להתכונן לנפילה (ולהכין לכך גם את הסביבה הקרובה).

מצטרפת להמלצה שקיבלת לגבי כדורי דוסטינקס למניעת היווצרות חלב. לצערי "זכיתי" לגודש גם בהפלה בשבוע 21, אבל גם בהפלה בשבוע 13. רוב בתי החולים לא מציעים את הכדורים הללו, ויש חשיבות ללקיחתם כמה שיותר מהר לאחר ההפלה.

 

[אננס 22]

תודה לכולכן, זה מאוד מחזק

קראתי את כל מה שכתבתן וזה ממש מזכיר אבל על אדם קרוב. לצערי גם את זה חוויתי ואני זוכרת את "הבועה" שהייתי בה עד לרגע שבו באמת הבנתי שאבא שלי חסר. זה היה מאוד קשה אבל המוכנות לרגע הזה הקלה מעט.
אני בשבוע 17, כך שחופשת לידה לא אקבל ואולי זה לטובה כי אני מתחילה להרגיש תנועות וזה ממש מפריע לי. מעדיפה לא להרגיש דבר. הבנתי שאעשה גרידה מאוחרת עם הרחבה ולכן אצטרך להעביר את הלילה בבית החולים.
לגבי הגודש- אבקש את הכדורים, אכן הנקתי בעבר ואני זוכרת את הגודש הנוראי שקיים עם השחרור מבית החולים, הצמרמורות והכאב. לפחות את זה אחסוך מעצמי.
ולגבי הרופאים- פגשנו שלושה רופאים וכולם אמרו את אותו הדבר. הדבר היחיד שמנחם הוא שזיהינו את המום בשלב הזה ושלא אצטרך לעבור לידה שקטה כי אין לי מושג איך עוברים כזו חוויה נוראית.

תודה לכולן! פורום מיוחד וחבל שיש בו צורך...