מרגישה מותשת.

[אושר ורוד]

מרגישה מותשת.

מרגישה את הילד שלי מתמרד בי. לא מבין שיש גם לא חוץ מכן. ושמגיעה המילה "לא" הוא מיד תוקף אותי שמאז שאני גרה בשותפות עם בן זוגי השתנתי. ואני מסבירה לו שאין קשר. ואולי יש ? והוא בשלו רוצה משהו, מתעקש עליו עד שאני עונה בחיוב אחרי שכבר עניתי בשלילה. ריגשית אני מרגישה הרוסה. ונפשית, איפה המילה שלי אחרי שאני אומרת לילד "לא" זה משתנה לכן ?

 

[יעל עיני]

אושר המותשת...

א, כדי לנחם אותך- כן זה משתנה. גם אני מוצאת את עצמי ימים שלמים אומרת רק "לא", וזה מעצבן וזה מתיש. אבל תבדקי את עצמך. אולי באמת את אומרת יותר מדי "לא". גבולות זה דבר חשוב, אבל פעמים רבות, אנחנו נוטים לשים גבולות, גם איפה שלא צריך, רק בגלל שלנוחות האישית שלנו, היינו רוצים שכאן יהיה הגבול. אבל אם כבר החלטת שיש גבול- תעמדי בו. אחרת זה יותר מתיש. וחוץ מזה, הוא מנצל את העובדה שאת מרגישה קצת חלשה (הם מריחים אותנו ממטרים). אולי, כשאת תנסי להגיד את ה"לא", בדרכים אחרות? אולי תנסי, רגע לפני שאת אומרת "לא", להבין מה הוא באמת ביקש ומה הוא רוצה, ואחרי שתשקפי לו את מה שאת חושבת שהבנת ממנו, אולי הוא כבר לא ירצה, ואז לא תצטרכי להגיד לו "לא". אני אשמח לשמוע איך העניינים התפתחו. יעל.

 

[אושר ורוד]

הלוואי וזה ישתנה מתפללת יום יום

שזה ישתנה אשים לב אולי אני אומרת הרבה לא. בדרך כלל אני אומרת לא לדברים באמת לא היגיוניים. יום שבת, הילד רוצה ללכת לבריכה עם חברים בזמן שכל המשפחה ביחד, זה הגיוני ? אני מסבירה לו שיום שבת זה יום של משפחה. אגב הילד בן 10. ואני יודעת יום יום הוא בודק את הגבולות שלי. אבל מאתמול הגעתי להחלטה שאני חייבת להיות חזקה.

 

[יעל עיני]

יום של משפחה ביחד...

למה זה חשוב? למה זה חשוב לך? למה את חושבת שזה חשוב לו? האם הוא יודע את כל אלו, או שאת קובעת עובדות מבלי לשתף ברגש. הבעיה שלנו כהורים (ואני אומרת את זה כאמא, כילדה ומתוך ההתנסות שלי כמטפלת הוליסטית), זה שאנחנו חיים על ההגיון, בעוד שהילדים שלנו חיים, על פי רוב, על הרגש. מה שהגיוני לך לא בהכרח מרגיש לי נכון. אני יכולה להבין אותך כשאת מספרת לי מה את מרגישה, לא כשאת מתארת או מסבירה לי רעיון. תנסי לדבר עם בנך מתוך הרגש. זה מפריע לי, זה משמח אותי (חשוב זה לא רגש), וכו'. כשהילדים שומעים אותנו מדברים ברגשות, קל להם יותר להבין אותנו (וגם לנו קל יותר להבין את עצמינו ואותם) ודרך אגב, בעיניו של ילד בן 10, להיות עם החבר'ה, זה בדרך כלל יותר הגיוני מאשר להיות עם המשפחה. יעל.

 

[אושר ורוד]

אוקיי הבנתי.

למרות שאני יכולה להבין את הצורך להיות אחד מהחברה במשך השבוע. אבל בשבת ? לא נתפס לי. אני אשחרר קצת זה בטוח. תודה

 

[קורל ר]

גם איתך- ואולי באמצעות ספרים לילדים

הורים- נוכחות משמעותית: קראו עם ילדיכם http://www.education.gov.il/zchuyot/download/bonim_haskamot.doc

 

[אושר ורוד]

הלוואי וזה ישתנה מתפללת יום יום

שזה ישתנה אשים לב אולי אני אומרת הרבה לא. בדרך כלל אני אומרת לא לדברים באמת לא היגיוניים. יום שבת, הילד רוצה ללכת לבריכה עם חברים בזמן שכל המשפחה ביחד, זה הגיוני ? אני מסבירה לו שיום שבת זה יום של משפחה. אגב הילד בן 10. ואני יודעת יום יום הוא בודק את הגבולות שלי. אבל מאתמול הגעתי להחלטה שאני חייבת להיות חזקה.

 

[עוד שרון]

אולי כדאי להחליט שבשבת חצי יום

מוקדש למישפחה וחצי יום מוקדש לחברים או לפעילות אחרת? החליטו שבבוקר אתם מבלים יחד ואחה"צ הוא פנוי לעיסוקיו. אולי תחליטו על יום אחר, נגיד יום שישי משעות הצהריים (אחרי פעילות בוקר של בית ספר או קייטנה מה שאקטואלי לעונת השנה)

 

[אושר ורוד]

כל השבוע הוא עם החברים

ואני חושבת שמן הראוי שיתן קצת מעצמו למשפחה.

 

[ח ן13]

חחחחחחחחחחחח../images/Emo6.gif

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח כיף להתמרד בהורים

 

[mami2003]

ילדים מתבגרים!

תראי אישה נחמד הקטע שילדך מורד בך כי זה הגיל ולנערים קשה לשמוע לא , גם ההורים שלי התגרשו מאז שאני ב10 ואמא שלי תמיד חיפשה בן זוג כדי שהיא לא תהיה לבד וגם אני בתור ילד פחדתי מזה מאוד ותמיד נתתי לה להרגיש שאני לא רוצה שיהיה לה עוד מישהו לבגלל שהוא יענתו יהיה לאבא. ונער בגיל ההתבגרות כשהוא רוצה משהו זה כאן ועכשיו איאפשר לחכות הוא ינדנד עד שהוא יוציא לך את המיץ, גם אני הייתי תוקף את אמא שלי במשפטים ריגשיים כשהייתי רוצה משהו כי בתור נער זאת הדרך היחידה שלך להוציא משהו מההורים כמה שזה נשמע נצלני וכואב אבל זה הגיל שזה קורה. והיום אני ב20 ותאמיני לי כשאתה מבין מה זה אמא שרק היא דואגת לך כל החיים ואתה מתחיל לזכור שהיא עשתה בשבילך הכל אתה לומד להאריך אותה עד כדי כך שאני פשוט התחלתי לשבת לדבר עם אמא שלי ולהסביר לה עד כמה אני מצטער ובוכה לה מרוב בושה מרוב הרע שעשיתי לה בחיים אז כקי תזמן תנסי להיות יותר קשוחה ולעמוד על שלך למרות שזה קשה אבל יעבור הזמן....

 

[אושר ורוד]

אני לא רוצה לחכות.

אני מנסה בגיל הזה להכניס לו קצת בינה, כמו: להעריך (לא אותי) את החיים את זה שיש לו הכל (כמובן שבעזרתי) לתת על מנת לקבל, לעזור שאמא שלו חוזרת מקניות רוצה להשריש לו את זה לא לחכות לגיל 20 שהוא יבוא ויצטער, מי יודע איזה נזק יכול להגרם בקשר ביננו עד אז. ויודעת אני שהוא ילד טוב, הרי השינוי חל מאז שעברנו דירה. ולא רוצה להיות יותר קשוחה איתו, זה מאוד לא נחמד שכל היום אמא קשוחה עם בנה זה לחיות במתח.

 

[עוד שרון]

לא להיות קשוחה כל היום אלא לעמוד

על העקרונות שחשובים לך. חישבי על שלושה דברים שעליהם את לא מוכנה לוותר ועליהם תקפידי איתו. דברים שממש חשובים לך. כאלה שאת לא מוכנה לוותר עליהם. אם תבהירי לו שזה מה שחשוב לך ואת מבקשת שיקיים את זה, ובתמורה לא תתעקשי על דברים אחרים הוא ידע מה מצופה ממנו והיכן הוא יותר "חופשי" בהתנהגות שלו.