מרגישה צורך לשתף

מרגישה צורך לשתף

אני לא יודעת מהיכן להתחיל אולי פשוט מהיום יום- אני הקטנה בבית, אומנם לא ממש קטנה בגיל (33) אך עצם העובדה שאני עדיין בבית ועדיין מבחינת כולם הילדה הקטנה לפעמים זה מרגיש ככה, רק שאחרי שמצב של אבי הדרדר ביום כיפור האחרון הכל השתנה. עד לפני זה היו לו קצת שכיחות, ובלבולים אך עדיין הרגשתי שמולנו נמצא אבא שלי, עכשיו לפתע רואה דמות שפעם סוערת ורוצה ל"בית" שלה, פעם דמות שלא זוכרת שאני הבת הקטנה.. לא קל לי בתקופה האחרונה להתמודד עם זה. אני שנים עובדת עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים ואולי זה עוזר אבל בתקופה האחרונה אני נכנסת לדיכאון מהמצב שלו. יש מין חלום שאולי הוא עוד יחזור להיות הוא, שיבין שכאן ביתו, שאנחנו כאן אבל זאת לא המציאות, ישנם לילות קשים ולא פעם שוברים את הראש איך להתמודד עם הזעם שמגיע לפתע. לפעמים יש רגעים קטנים של תקווה, שפתאום חוזר לצידי האבא המוכר שלי, וזה עושה את הכל. הרבה לא כל כך מבינים, משתדלים להיות שם אך בעצם לצערי מי שבאמת לא חווה את זה אינו יודע כמה כוחות זה לוקח. וזה כנראה גדול עליי או בכלל כנראה שאין גיל לכאב העצום שזה מכניס בתוכנו..אך כל דבר מוביל אותי למחשבות, עצבות ורצון למקום טוב יותר. מקווה שיהיו ימים יותר טובים, שולחת חיבוק גדול לכל מי שמתמודד עם זה ביום- יום, מחזקת ובדרך מנסה גם לחזק את עצמי. ענבר
 
ענבר יקרה , רק חיבוק ענק

כל כך מבינה אותך את בערך בגיל של בתי הגדולה ויש לי ילדים יותר צעירים שהיו צריכים לראות את אביהם החולה הולך ויורד בתפקוד. אין לי עצות עבורך, אני רואה שאת אוהבת אותו מאד ואכפתית ולכן תמשיכי כך ותזכרי שכל יום במצב הזה , אבא עדיין איתכם ולפעמים מכיר ולפעמים יודע ועל כל דקה כזו צריך לשמוח ולנצור. תמשיכי בחייך, תדאגי שיהיו לך ימים שמחים ופעילויות שימלאו אותך, אחרת את תשקעי בדכאון וזה לא יועיל לאבא ולא לך כמובן. שיהיה לך סוף שבוע מעניין ושמח חיבוקים, טובה
 
הו ענבר

מה אומר לך? קראי אחורנית ושאבי מהחכמה הרבה שמסתובבת בין הדפים. רק בקשה אחת לי אליך - בשום פנים ואופן אך תשימי את החיים שלך ב"ממתינה". המשיכי אותם כרגיל, צאי לבלות, תתאהבי הנשאי והביאי ילדים. שום דבר שתעשי או לא תעשי לא ישנה את גורלו של אבא, עם כל הכאב והצער שבדבר.
 

AbyWilly

New member
אהלן ענבר, שמי אבי-ווילי.....

....ואני מאמן אישי רפואי-סיעודי [ גם מאמן אישי לקשב וריכוז/ ואישי ניהולי ] . בשנה וחצי האחרונות פיתחתי תחום "אימון למטפלים עיקריים של חולי אלצהיימר ודמנציה". אני גם יוזם מחקר על "כלי האימון", אשר בודק את רמת ההצלחה שבסיוע בהתמודדות של המטפל העיקרי במצב החדש שנוצר עקב מחלת יקירו. המחקר בשיתוף היחידה לנוירולוגיה קוגניטיבית בביה"ח רמב"ם, ומלווה ע"י פסיכיאטר מומחה, דר' חואן בראל ופרופ' יהודית אהרון- מנהלת היחידה. המחקר נעשה על מנת לתת לכלי "לגיטימציה אקדמית". "האימון האישי למטפלים עיקריים של חולי אלצהיימר" מבוסס על פלטפורמה אימונית קיימת, "אימון ממוקד תוצאות" שמסתמך על חשיבה תוצאתית. מכיוון שאני הייתי בעבר במצב דומה לשלך ואני מכיר מה שאת עוברת, ומה שאני עושה בא ממקום של חמלה והרבה אהבה לזולת, אני אשמח לעזור לך ולאנשים אחרים שנמצאים באותה סיטואציה. כנסי ללינק ותוכלי לקרוא על האימון ומטרתו, http://www.mastercoach.co.il/abywilly/אימון-אישי-למטפלים-עיקריים-של-חולי-אלצ מאהבה אבי-ווילי
 

ענתי44

New member
תבורכי על העבודה החשובה שלך

וחיבוק ענקי על מה שעובר עליך. אני עד היום לפעמים חולמת שאמא שלי קמה מהכסא ושהיא לא עם אלצהיימר ושהיא חוזרת להיות האמא הבריאה והנפלאה שהיתה לי ואיבדתי. איך לא יקרע ליבך והאיש שהעניק לך חיים וגידל אותך באהבה וערכים טובים הולך ונעלם, ובמקומו יש אדם חולה, חולה קשה. איך לא עצוב כשבת בגילך הופכת ל"אמא" של אבא? ואיך לא יחמץ הלב כשאביך לא מכיר אותך או רוצה "הביתה"? האם אביך זכאי לחוק סיעוד או קצבת שירותים מיוחדים במידה והוא צעיר מגיל פנסיה? האם אתם שולחים אותו למרכז יום או נעזרים בעובד זר? כי הטיפול לבד בלתי אפשרי. ועיצה חשובה שתמיד חוזרים עליה פה, לזרום עם אבא ואני אומרת לזרום עם השגעון האלצהיימרי שמפעיל את אבא. לא להתעמת, לא לתקן, פשוט לזרום איתו. זה מונע כעס גדול יותר. מחזיקה לך אצבעות
 
תודה לכולם

לגמתי המון מילים ממכם, זה מחזק ומרגיש לא לבד. הרבה מסביב לא ממש מבינים..כי כמה עצוב- רק מי שחווה את זה באמת יודע איך זה מרגיש, אני קוראת ואני מרגישה אותו הדבר. אני חיה את היום יום, ובעצם אי אפשר לעצור הכל אבל גם אני חולמת לא פעם שהנה אבא יושב מול הספה ונרדם שם ואז מתעורר ומספר את כל הסיפור כאילו ראה את הסרט..או כל מיני דברים קטנים שהיו קיימים ואינם עוד. המצחיק שאני דווקא מאד זורמת איתו. אך לפני שבוע היה לו לילה לא שקט וגם אני הייתי במצב על הפנים וזה מאד השפיע. אני חושבת שאולי גם קבלתי איזה זכות להכיר אותו בדרך אחרת, פתאום דואג לי אם הגעתי הביתה או לא..ואם אני חולה שאבדוק את מה שיש לי. זה במצב הטוב ואני די שמחה מהמצב הזה, כי במחלה הזאת כל רגע שיש בו חסד עושה טוב על הלב. די דומה לעבודה שלי עם הילדים. תודה לכולם על התגובות. שולחת גם לכם חיבוק חם וגדול. וגם אתם שם לא לבד. ענבר
 
למעלה